כל מה שחשוב ויפה
חן (חנצ׳ה) רכטמן, ספינת אם. צילומים: מ״ל
חן (חנצ׳ה) רכטמן, ספינת אם. צילומים: מ״ל

חן (חנצ׳ה) רכטמן // ספינת אם

אחרי שילדה חן רכטמן את בתה הראשונה היא היתה מוכרחה ליצור כדי להתאוורר ולשרוד את השינוי המטלטל. בספר חדש היא משלבת עבודות אמנות שיצרה מחומרים טבעיים שהיו זמינים בסביבתה הקרובה, לצד טקסטים שכתבה כיומן מסע

אני חנצ׳ה (חן רכטמן), יוצרת בחומרי החיים – גם מה שנהוג לקטלג כשאריות, כל מה שנוטף נפש, בהשראת מלאכות קדומות. אפשר תמיד למצוא במקרר שלנו צנצנות עם דיו הום־מייד וזרע ששמרתי, ובחדר היצירה כנפי ג׳וקים, אבקות פרחים וסיבי צמר שלפעמים מתעופפים לתוך הבית. אני גם אשת חינוך, מדריכה בשומרי הגן ומספרת סיפורים, ומקימת הסטודיער, שבו אני יוצרת ומלמדת.

לאחרונה השקתי את ״ספינת אם״, ספר שהוא יומן יצירה ממעמקי הרחם, המאגד שלוש שנים מסעירות – שלושה הריונות ושתי לידות של בנות שבהן אני רקמתי, גילפתי ופיסלתי מהקרביים שלי. מילולית. מהשיליה, מחלב האם, מדם הלוכיה, מהצלחות המנופצות בזעם, מהפליטות, מהשערות היפות שנשרו אחרי הלידה, מהזרע של בן זוגי ומחומרי טאבו אחרים. ביצירות הפכתי את המושתק והמוּדר למותר, עשיתי שלום עם הפראי הנשי והפכתי אותו למשאב. וכך, ביצירה אינטנסיבית ובכתיבה, עיבדתי את השינוי המטלטל לאימהות.

כריכת הספר, הדפס שיליה ודם הלידה

כריכת הספר, הדפס שיליה ודם הלידה

ציור בדם הווסת הראשונה אחרי הלידה

ציור בדם הווסת הראשונה אחרי הלידה

קשירת זן על עצים שנסחפו בחוף. צילום: יונית צדוק

קשירת זן על עצים שנסחפו בחוף. צילום: יונית צדוק

ציור על הדפס השליה של יוּלה, הבת הבכורה

ציור על הדפס השליה של יוּלה, הבת הבכורה

הכל התחיל בינואר 2021, כשהפכתי אמא טרייה לבתי יוּלה ועולמי נברא מחדש. שכבתי במיטת משכב הלידה לאורך יממות נטולות שינה, הפטמות שלי כמעט ונשרו, התינוקת בכתה ובכתה וההורמונים טלטלו אותי הרחק. נסחפתי בנהרות האדירים של האמהוּת הזורמים מימי קדם, נהרות של חלב ודם, זעם ואהבה.

הייתי מוכרחה ליצור כדי להתאוורר ולשרוד את השינוי המטלטל, אבל חנויות היצירה היו סגורות לעת קורונה והצלקת כאבה מכדי לקום. שועלי בן זוגי יצא בין הסגרים להביא לי צבעי מים איכותיים כפי שביקשתי וחזר עם צבעי מים לילדים. בלית ברירה נשארתי במיטה ויצרתי ממה שהיה בהישג ידי: הדם שלי והדפסי השיליה שהטבעתי על ניירות 300 גרם כשילדתי.

לא גדלתי לצד נשים יולדות. לא היתה מי שתנחה אותי בקפיצה המשוגעת הזו, כשהגוף משתנה והנפש סוערת. לא תיארתי לי את הטלטלה. הספר הזה נולד בשביל הבנות שלי ושלנו והבנות שלהן, וגם בשביל האימהות שלנו והאימהות שלהן. בשביל כולנו

הדקות הספורות שהיו לי אז עם עצמי היו טרנספורמטיביות ומרפאות. הסטודיו שלי נדד למיטה והפך לתא וידוי אמהי סודי. נאחזתי ביצירה כטובעת כדי לעבד את האיבוד הגדול. לשתי את העייפות התהומית באטמי אזניים משומשים שכבר לא יכולתי להיעזר בהם בשנתי. שאבתי חלב בשביל יולה, אבל גם כדי לפסל בו ולבטא את הפחד מסיום ההנקה.

חקרתי את התנגשות מוקדי התשוקה הבוערת של חיי, האמהות מול היצירה, תוך שפיסלתי בשאריות נר שעוות הדבורים שבער לאורך הלידה. תפרתי בובת סמרטוטים מחיתולים מלוכלכים ושערות ההריון שנשרו והתאבלתי על השינוי מאישה צעירה ומושכת לאמא עייפה ודולפת.

פיסול בחלב אם. צילום: איילת זיק־אל

פיסול בחלב אם. צילום: איילת זיק־אל

פסל מבוץ המעיין. צילום: נעמה לינדנבאום

פסל מבוץ המעיין. צילום: נעמה לינדנבאום

ציור באבקות פרחים ונוזל זרע על תות נייר

ציור באבקות פרחים ונוזל זרע על תות נייר

ביקשתי לחזור אל הגוף ולהתעגן באדמה אחרי הרעידה הגדולה. הלכתי יחפה בבוץ המעיין שממנו פיסלתי מסכה טקסית של אלת פריון כנענית. לאורך שנה שלמה על ארבעת עונותיה המשתנות, אספתי צמחים סיביים בטיולי ההרדמה האינסופיים. מהם, יצרתי את האישה החדשה שבקעה מתוכי. עשיתי שלום עם השינוי.

כתבתי הכל ביומן המסע שלי, התעקשתי להודות באמת, גם בנושאי טאבו כמו האלימות המבעבעת בלילות הלבנים, המיניות בעידן הצלקת וקשיי ההיקשרות אל הקטנטונת שרק נולדה. שאבתי השראה מאגדות עמים שנגעו בי לעומק על הריון, לידה והורות, וממלאכת היד הנשית, הקדומה והרפיטטיבית שליוותה נשים לאורך ההיסטוריה.

לעיתים שיתפתי את היצירות ברשתות ודרך מבול האהדה שעטף אותי והעניק לכל פרסום הדים רבים, הבנתי שהעיבוד הכנה שעשיתי עם עצמי תומך במשפחות אחרות, אפילו במרחק של שנים מהלידה. מתוך ההכרה שהשיתוף הוא רפואה לעוד נשים וגברים, החלטתי להוציא את היצירה לאור. אזרתי אומץ ויצאתי בקמפיין בהדסטארט, שלהפתעתי נתמך על ידי 800 תומכות.ים בסכום של 170 אלף שקלים.

עכשיו, אחרי עבודה מאומצת של שנה, נולד הספר יחד עם בתי השניה, צוּף. בספר 230 עמודים ובהם היצירות במלוא הדף, הטקסטים המלווים אותן וגם הרבה מרחב לכל נפש לנוח, לגלות ולעבד את מה שמבקש עיבוד. את הספר ערכו אוריין שביט, הדס גלעד ונעמה שקד הנהדרות והוא הודפס על ניירות עם תקן סביבתי.

בספר יש גם פרק עסיסי על מאחוריי הקלעים של היצירה בחומרים החיים הזמינים: על ההשראה, על תהליך הליקוט ועיבוד החומרים (שכלל פעולות כמו נבירה ופיתוי לצד כתישה ובישול), על החיבור למלאכות קדומות ועל הקשר ההדוק והמרפא בין החומרים הפיזיים של היצירות לחומרי הנפש.

ציור בדם הלוכיה על הדפס השליה של צוף, ביתה השניה

ציור בדם הלוכיה על הדפס השליה של צוף, ביתה השניה

רקמה על תחבושות דם ההפלה

רקמה על תחבושות דם ההפלה

רקמה על טטרות דם ההפלה

רקמה על טטרות דם ההפלה

birds

לא גדלתי לצד נשים יולדות. לא היתה מי שתנחה אותי בקפיצה המשוגעת הזו, כשהגוף משתנה והנפש סוערת. לא תיארתי לי את הטלטלה. הספר הזה נולד בשביל הבנות שלי ושלנו והבנות שלהן, וגם בשביל האימהות שלנו והאימהות שלהן. בשביל כולנו. בשביל האישה הגדולה המלאה שאנחנו באמת. וגם בשביל הגברים.

דווקא בתקופה שבה האצבע קלה על ההדק, הכותרות מדממות ואנרגיה זכרית מובילה מלחמות, יש חשיבות לנשיות הפראית. כי אנחנו יודעות. אנחנו, שנחנכות בטקס הנשי הקדום שבו כאב ויופי עז שזורים. אנחנו שיודעות חיים ומוות על בסיס חודשי. דווקא בתקופה הזו יש מקום קריטי גם ליצירה. ככלי לעיבוד ולביטוי, ככלי לתפילה, לריפוי ולעשיית שלום בשדה קרב נסתר המנהל אותנו. בשבילי, זו המשמעות של היצירה.

במקביל להשקת הספר נפתחה בגלריה זוזו בחודש שעבר התערוכה בית הבראה – שבט החיים, שבה אני מציגה יצירות מהספר ומתוך יצירות דם ההפלה שעברתי בין שתי הלידות של בנותיי. עיבדתי את הכאב כשציירתי ורקמתי על הדם. זו תערוכה מרפאה ומנחמת לימינו, ואני שמחה להיות חלק ממנה.


מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden