שחר קדם בשבוע העיצוב ירושלים: ״כולם צריכים סוג של תחזית, מחפשים אחיזה״

פורטפוליו בשיתוף שבוע העיצוב ירושלים

---

״לא מעט מחשבות והתחבטויות ליוו אותי לקראת התערוכה. שאלתי את עצמי למה בכלל לקיים אותה בתוך זמן מלחמה ולמה דווקא ללכת על התמה הזאת״ אומר המעצב שחר קדם, אוצר התערוכה ״התחזית״ שתוצג בשבוע העיצוב ירושלים 2024 בבית הנסן. ״באותה נשימה גם סייגתי לעצמי את הלבטים, כי אני מבין שכולם צריכים סוג של תחזית, בפרט במציאות שברירית, כשאנשים מחפשים אחיזה״.

כך, אחרי שאצר את התערוכות ״שוד ושבר״ בשבוע העיצוב ירושלים 2022 ו״התפחלצות״ בשבוע העיצוב 2023, קדם חוזר ל״זירת הפשע״ בבית הנסן ומקים ״חווה מטאורולוגית אלטרנטיבית״ בתוך צמחיית החורש שבין הטרסות בחצר.

שבוע העיצוב מתקיים זו השנה ה־13, ביוזמת משרד ירושלים ומורשת והרשות לפיתוח ירושלים, ובניהולם של בית הנסן וחברת רן וולף. התמה הנבחרת של השנה, באוצרות ראשית של דנה בן שלום וסוניה אוליטסקי, היא ״תיבה״ – רפרור ישיר לסיפור התנ״כי על תיבת נוח, שהרלבנטיות שלו למציאות הנוכחית כה ברורה.

גם תמת ״התחזית״ של קדם מגלמת קשר אסוציאטיבי ישיר למבול התנ״כי, אך עם זאת הוא מבהיר: ״הקשר של התערוכה להתרחשויות העכשוויות הוא עקיף; היא לא עוסקת במה שקורה בארץ ולא במלחמה, אלא מהווה פלטפורמה שאפשר להשליך על כל מציאות״.

קדם מחפש את המקומות שבהם האדם עוסק באופן כמעט כפייתי בסביבה ובטבע; חוקר ולומד אותם תדיר, אוסף ידע ומידע כדי להבינם ולנסות לחזות את הצפוי

כמו קודמותיה, התערוכה, שזכתה בתמיכה של מכון גתה, מתקיימת בפורמט שגיבש קדם, שבו הוא מזמין מעצבים ליצור תחת התמה שהוא מנסח ומשתף פעולה עם גוף ידע רלוונטי לה. נקודת המוצא שלו כיוצר ואוצר נעוצה בהתבוננות והעניין שהוא מגלה בסביבה וביחסי האדם עמה. לדבריו, הוא ״מחפש את המקומות שבהם האדם עוסק באופן כמעט כפייתי בסביבה ובטבע; חוקר ולומד אותם תדיר, אוסף ידע ומידע כדי להבינם ולנסות לחזות את הצפוי״.

מדע המטאורולוגיה עוסק בחקר תופעות מזג אוויר ובכלל זה צפי וחיזוי. התחזית, כתוצר ישיר שלו, היא מה שקדם מגדיר ״צורך אמיתי של האדם לדעת מה צפוי לו מחר. גם אם בדרך כלל מדובר במידע ידוע, שמוכתב על ידי עונות השנה, עדיין יש בקונטקסט הזה משהו עלום, כי מקרי קיצון אקלימיים קיימים והם לא תמיד ניתנים לצפייה.

״אבל השאלה הגדולה והמשמעותית היא מה עומד מאחורי הצורך הזה לדעת את התחזית, מעבר לממד השימושי שהיא מספקת״, דוגמת אפשרות לקיים פעילויות בחוץ, הגדרת חמים/קריר שמנחה מה רצוי ללבוש ושאר מטרות פרקטיות. התשובה, לשיטתו של קדם, היא יותר מתחום הפסיכולוגיה האנושית: ״המידע שהתחזית מביאה והידיעה של מה צפוי מחר ובימים הקרובים, מקנה תחושת ביטחון כללית רחבה יותר, שפוגשת רצון וצורך לייצר סדר כלשהו״.

מאחורי הקלעים של מזג האוויר

שבעה מעצבים/סטודיואים לעיצוב הוזמנו על ידי קדם לקחת חלק בתערוכה ולהגיב לתמה שלה באמצעות יצירה חדשה. לצורך זה, הוא מספר ״שיתפנו פעולה עם השירות המטאורולוגי, גוף הידע הרשמי בתחום. ביקרנו כקבוצה בחווה המטאורולוגית בבית דגן, סיירנו במקום וגם נחשפנו אל מאחורי הקלעים שלו. פגשנו שם אנשים שבהרבה עמלנות עוסקים בפרקטיקות כמו מדידות ואיסוף נתונים״.

החווה המטאורולוגית ״האלטרנטיבית״, שתוצג בחצר בית הנסן, מכנסת שמונה מיצבים גדולים שנרקמו כ״טייקים” על פעילויות בשדה האקלים וחיזוי מזג האוויר. במרכזה עומד המיצב שיצר קדם עם המעצב עמית פורטמן, שהיה אחראי על ההפקה ועיצוב התערוכה כולה.

״המיצג משלב אתר מדידה אמיתי וטכני מאוד, שנבנה על ידי חברת אנויטק העוסקת בתחום, עם מסך של אתר החיזוי ירושמיים, שאותו הקים המטאורולוג בועז נחמיה. המסך מספק מידע מילולי ולא רק מספרים יבשים, ומנוסח בגובה העיניים, עם טיפים ועצות תכל׳ס, כמו מה רצוי ללבוש. בזמן התערוכה יספקו אתר המדידה והמסך של ירושמיים מידע על מזג האוויר, כל אחד בדרכו״.

לצד המיצב המרכזי, כל אחד משבעת המיצבים שמרכיבים את החווה מציג פרשנות של פרקטיקות חיזוי, דוגמת התייחסות למתקני מדידה שונים או של תופעות אקלימיות בדרך המדמה אותן ואת היווצרותן. דוגמה למיצב כזה היא ICARUS 16 W של קבוצת ״מלחמאמי תאורה לעד״, שבה חברים היוצרים אסף כהן, יונתן דהן, יוסף משיח ושי דרור.

עבודות הקבוצה משלבות סאונד, תאורה ווידאו, והן מותאמות במיוחד למקום (מיצבי סייט ספסיפיק). העבודה היא מתקן דמוי מכל אטום לאור, שמרכיבי חללו הפנימי יוצרים סביבה המדמה את התנאים להיווצרות מופע הקשת, שמתקבל במפגש קרני שמש וגשם. בקשת שנוצרת במתקן אפשר להתבונן מבעד לחלון הצצה ייעודי לצורך זה.

״מד חוש״, המיצב של סטודיו גע של מיכל אלצור וניצן שלו, ״רותם״ את המבקרים לשמש ככלי מדידה אנושיים

פרשנות לסיטואציה אקלימית מציע גם אמן הסאונד ניב גפני במיצב ״ענן״, המבוסס על בלונים ומהדהד את בלוני המדידה שמשוגרים מעלה לצורך איסוף נתונים. העבודה היא מקבץ בלוני הליום שמייצר ״ענן״, שבחלקו התחתון יש גוש קרח, כשגפני הופך בה את היוצרות: מפקיע מהבלונים את פונקציית המודדים ומסב אותם לשמש כנמדדים. גוש הקרח שהם נושאים הולך ונמס עם תנועתם מעלה וזולג מטה כמעין טיפות גשם, כשבתוך כך מודגמת מערכת יחסים בין אוויר ומים ובין גז למוצק, הנתונים להשפעות סביבתם החיצונית ומשתנים בעטיה.

״מד חוש״, המיצב של סטודיו גע של מיכל אלצור וניצן שלו, ״רותם״ את המבקרים לשמש ככלי מדידה אנושיים. במקום מספרים יבשים המתקבלים מעיבוד נתונים, אלצור ושלו מציעים דרך אלטרנטיבית ״לקריאת״ מזג האוויר דרך תחושות ומחוות גופניות.

העבודה כוללת שלושה מתקנים המזמינים אותנו לחדד את החושים ואת תשומת הלב, ומתייחסים לאדמה, לשמים ולרוח. הרוח נמדדת על פי התחושה שנוצרת במגעה עם הגוף, השמיים ״נמדדים״ במבט פשוט מעלה, והאדמה נמדדת במגע עמה, כדי לחוש ולאמוד את מידה החום או הקור שלה, שגם היא נחשבת ככלי לאומדן וחיזוי.

ליקוי מאורות ומצב הרוח

נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן מסטודיו Reddish יצרו את המיצב ״ליקוי חמה״ – סדרת הדפסי שמש על בד בטכניקת ציאנוטייפ. ההדפסים מתעדים את קרינת השמש כמו גם את הצל שנוצר בעת שהיא מוסתרת בשעת ליקוי חמה, ומקבלים ביטוי גרפי ויזואלי בספקטרום צבעוני שנע מלבן לכחול כהה. ככאלה הם מנציחים זמן מדוד מסוים, כסוג של שעוני שמש אלטרנטיביים, ומתעדים את מרכיבי מערכת היחסים בין אור השמש והצל, דוגמת עוצמת הקרינה או זווית האור והצל שהיא מייצרת ונוספים.

״מצב הרוח״, המיצב של רונן בבלי מסטודיו מג׳נטה, הוא פסל קינטי גדול מידות עשוי ברזל בגימורים שונים, שיוצרים מעין יריעה אופקית שמגיבה לתנועת הרוח. הפסל מודד את ״התנהגות״ הרוח שסובבת את הנקודה שבה הוא מוצב, ומתרגם אותה ל״גרף ויזואלי, חומרי וחי בתנועתו הרציפה והמתמשכת״.

במיצב ״קו האופק״, בועז מנשרי מודד את הצבעוניות המשתנה של קו האופק – מפגש השמיים והאדמה – בהתאם לעונות השנה. באמצעות מעין מכונה בעלת יכולת תנועה שיצר בעבודת נגרות, נמדדים תנועת הזמן והמפגש הצבעוני שמשתנה עמה בנוף, ומתורגמים לסוג של מניפת צבעים הכוללת 360 אופציות גוונים –אופציית גון יומית לקו האופק המשתנה מידי יום במהלך השנה.

״אנמוי״, המיצב של נטע נהרדיה ועידו צ׳רני, ששמו נגזר מ״אנמומטר״, מד מהירות הרוח – מערב ממד מכני עם פעולה אורגנית. במרכזו מתקן דמוי תורן, שבראשו מותקן סוג של מדחף, ובסמיכות אליו שמונה אובייקטים פיסוליים בעלי יכולת תנועה שבתנועתם מבטאים את תנועת הרוח.

מרחב היצירתיות שבא לידי ביטוי בתערוכה מרתק במיוחד. מפליא לראות כיצד התחזית המבוססת על מדידות ומספרים יבשים שחותמת כל מהדורת חדשות, הופכת לחומר ביד היוצר, ומניבה כך עולם ומלואו של עומק רעיוני. בהצבתם כמכלול המיצבים מזמינים להסתובב ביניהם, ובעבור קדם, האתגר העיקרי שעומד בפניו כעת הוא לדידו ״האחריות וההתחייבות שהכול יעבוד כשורה. מה שמספק לי שקט הוא השיח הפורה שהתקיים עם אנשים מוכשרים, ושתוצאותיו בשטח הן מרחב מטאורולוגי מפתיע באופן בו הוא מתורגם לשפות האמנות והעיצוב״.

---

שבוע העיצוב ירושלים 2024
19-26.9
למידע נוסף וכרטיסים לסיורי ה־VIP של פורטפוליו בשבוע העיצוב >>>