באו להאיר: יוסף משיח ודניאל נחום במערות בית גוברין

״זו יצירה נגישה, כזו שמחברת בין הרבה תרבויות, זהויות ונקודות מוצא״, אומר יוסף משיח על ״טהירו״, עבודת וידאו וסאונד תלוית זמן ומקום שיצר במשותף עם דניאל נחום, על בסיס אלבומו של אביתר בנאי ״עוגן במים״, לטובת התערוכה שהם מציגים בימים אלה במערות הפעמון שבגן הלאומי בית גוברין.

״גם אם מגיע לחוות אותה אדם מבוגר וגם אם מדובר בילד, מתל אביב או מהפריפריה, בשלב כזה או אחר בחיים – כל אחד מוצא בה נקודת הזדהות כלשהי״.

טהירו בגן לאומי בית גוברין. צילומים: אור כהן

משיח הוא אמן וידיאו שאחת הפרקטיקות המרכזיות שלו היא תאורה, חבר בקבוצת מלחמאמי – תאורה לעד, שמציגים בין השאר במסגרת שבוע העיצוב ירושלים שמתקיים בימים אלה ממש. נחום הוא מעצב גרפי ואמן וידאו, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, שמציג בימים אלה גם במסגרת התערוכה ״צבע״ במוזיאון העיצוב חולון.

השניים שיתפו פעולה בעבר בכמה פרויקטים, מפרויקט וידאו־מפינג על הבניין של סוזן דלל ועד לעבודות הווידאו שמוצגות על הבמה במופעים של נונו. כשקיבל בחורף האחרון משיח את ההצעה ליצור פרויקט עבור מערות בית גוברין, הוא פנה לנחום שיצטרף אליו.

דניאל נחום: ״השירים האלה, שהם קלאסיקות של המוזיקה הישראלית, היו חומר הגלם הכי טוב שיש. הם פרשו בפנינו מניפה רחבה של אפשרויות שמתוכן יצאנו לעבודה״

״יאיר מוס, המנהל האמנותי שפנה אלינו, הבהיר מהרגע הראשון שחשוב לו לחבר את העבודה שניצור לעבודת אודיו, כדי לאפשר יצירה שמחוברת לקרקע ופונה למכנה משותף רחב יותר״, אומר משיח. ״כשבישרו לנו שאותו אמן אודיו יהיה לא אחר מאביתר בנאי מאוד שמחנו״.

האלבום שנבחר לטובת העניין הוא ״עוגן במים״, אלבום קאברים שהוציא בנאי בדצמבר 2023. ״זו היתה תקופה שלכולנו היה קשה לעבוד וליצור בה״, מספר נחום, ״והשירים האלה, שהם קלאסיקות של המוזיקה הישראלית, כולם מאוד ידועים, היו חומר הגלם הכי טוב שיש. הם פרשו בפנינו מניפה רחבה של אפשרויות שמתוכן יצאנו לעבודה״.

הדבר המרכזי שהנחה את השניים בעבודה, מלבד השירים, היה הלוקיישן – מערת הפעמון בגן הלאומי בית גוברין, שבשנים האחרונות הפך לחלל תצוגה יוצא דופן שהוצגו בו בין השאר תערוכות יחיד של פלפלד ושל דור זליכה לוי. ״הגענו למערה כדי להקשיב למוזיקה״, מספר נחום, ״וניסינו למצוא נרטיב פנימי, לבדוק איך אנחנו מתווכים את היצירה הזו. זה היה מהלך כמעט אוצרותי, שבסוף הוליד את התמה של העבודה״.

התמה שבה החליטו השניים לבחור היא לייצר חמש עבודות וידיאו, שמותאמים כל אחד מהם לאחד השירים באלבום. העבודות מוקרנות ומנוגנות בחלקים שונים במערות, וביניהן נשמע סאונד עם טקסטים שבנאי מקריא בקולו – קטעי מעבר שיצר במיוחד עבור התערוכה.

מהלך של בריאה

העבודה הראשונה נוצרה עבור השיר ״אל תפחד״ שמבצע בנאי באלבום (במקור של אהוד בנאי). ״זוהי עבודה מופשטת, בסיסית, עם דימויים של מריחות צבע. משהו כמעט רוחני״, אומר משיח. ״בשיר השני, ׳דמיון חופשי׳ (במקור של יצחק קלפטר), שיתפנו פעולה עם עדי בראון שעזרה לנו בעיצוב ובהנפשה. שם אנחנו מתחילים להתקדם במהלך כמו של בריאה.

״יש בעבודה סוג של חיזור, בין שני יצורים שהם עדיין אבסטרקטיים. הרעיון הוא ליצור באמצעות העבודות מהלך אנושי, של בריאה, מבראשית, אל בני האדם. הזוג הזה הוא קצת אדם וחווה, שמנהלים דיאלוג או כוריאוגרפיה בינם לבין עצמם ובינם לבין המערה. כל האלמנטים בעבודות הווידיאו הותאמו לצורה של המערה עצמה, וזה היה הכי קשה בעולם.

״השיר הבא הוא ׳שיר׳, במקור של אתי אנקרי, שהוא לדעתנו השיר הכי יפה באלבום. בעבודת הווידאו שלו התקדמנו קצת באבולוציה האנושית עם דימויים של חריטות, סמלים, קליגרפיה״. ״זו שפה שאני משתמש בה לא מעט״, מסביר נחום, ״שבאה לידי ביטוי גם בפרויקטים קודמים שלי. במקרה הזה היא קיבלה מקום של כבוד כי היא פגשה את המערות. קראתי את השיר הזה בלי סוף, וגם כל מיני ניתוחים שלו. רציתי שכתב המערות הזה יתייחס כמה שיותר למהות שלו, לצד הפרשנות שלי ומה שהבנתי ממנו״.

טהירו בגן לאומי בית גוברין. צילומים: רותם כהן וידר

העבודה הרביעית נוצרה לשיר ״שיר אהבה טרי״, במקור של שלמה גרוניך. ״היא מתארת עולם איורי יותר״, מספר משיח, ״שבו התקדמנו עוד קצת באבולוציה. אנחנו עוד לפני המהפכה התעשייתית אבל דברים מתחילים לתפוס יותר צורה. השפה היא עדיין בסיסית וראשונית. בשיר יש אלמנט שאני הזדהיתי איתו של זוג שמבקש עתיד חדש, ללכת למקום אחר. אנחנו נמצאים בדיוק בזמן הזה שאולי מה שאנחנו צריכים לעשות בו הוא לחזור להיות ילדים ולהתחיל דרך חדשה.

״ביצירה הזאת עבדה איתנו דנה רוט שיצרה באנימציה זוג שמסתכל קדימה לעבר האופק, האופק הוא מקום חדש שהופך להיות הבית שלהם ואז הם יוצאים ממנו ומסתכלים שוב לעבר האופק״.

יוסף משיח: ״בשיר יש אלמנט שאני הזדהיתי איתו של זוג שמבקש עתיד חדש, ללכת למקום אחר. אנחנו נמצאים בדיוק בזמן הזה שאולי מה שאנחנו צריכים לעשות בו הוא לחזור להיות ילדים ולהתחיל דרך חדשה״

השיר האחרון בלופ הוא ״שיר ללא שם״, במקור של שלום חנוך. ״בשיר הזה רצינו לחזור לעולם שלנו, למציאות ולחיים היומיומיים״, אומר משיח. ״עם הצבע ועם הפילטר של המקום הזה. צילמנו סרטוני וידיאו ברחבי הארץ, בעיקר תוך כדי נסיעה ברכב, ולהם עשינו עיבוד שהפך אותם למשהו מעורפל וכתמי יותר״.

בסך הכל מדובר בכחצי שעה של חומרים ויזואליים – חמש עבודות וידיאו בנות חמש דקות (פלוס מינוס) כל אחת. העבודות, ככלל, משלבות המון טכניקות – מצילום, דרך עיצוב גרפי, טיפוגרפיה, סריקות ועד בינה מלאכותית; שעבורן הסתייעו משיח ונחום באמנים ואמניות נוספים שעבדו איתם.

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

חלק ניכר מהעבודה על הפרויקט נעשתה, הם מספרים, בתוך המערות עצמן. ״הבנו שאנחנו לא יכולים לעבוד בבית ולהקרין בו, כי אז הכל מתפזר״, מספר נחום. ״קיבלנו מפתח והיינו על קו בית גוברין תל אביב במשך כמה חודשים. בילינו במקום לא מעט לילות, הרבה מהם קרים, שכללו גם הרבה קשיים טכניים אבל גם קסם גדול. שנינו מאוד אוהבים את הטבע וגם אוהבים את העולמות הדיגיטליים, וכשהם התחברו נסגר איזשהו מעגל״.

עד כמה אביתר בנאי עצמו היה מעורב בתהליך?

״התחיל בינינו דיאלוג כבר מההתחלה״, מספר משיח. ״חלקנו איתו את הקונספט והראנו לו סקיצות. רצינו לדעת שהוא מתחבר ושהוא עומד מאחורי הדבר הזה. הפגישה הראשונה היתה בזום ואז הוא הגיע גם למערות ויחד עברנו על החומרים, דיברנו על מה אנחנו רואים ומה אנחנו מרגישים בעקבות העבודה. הוא אדם מאוד חד, והיה משהו באבחנות שלו שממש סייע לנו להתפקס בעצמנו.

״במהלך הפגישה במערות עלה הרעיון לקטעי הקישור. הבנו שאנחנו צריכים לייצר בין העבודות קטעים טקסטואליים שבהם הוא מדבר בקולו. הוא יצא לבליץ של הקלטות באולפן – שבהן הקליט טקסטים גם שלו וגם כאלה שאסף מכותבים אחרים, וצרף לחלקם לחן של אחיו מאיר בנאי ז״ל. העבודה הזו היא אמנם יש מיש ולא ישן מאין, אבל בסוף שלה נוצר משהו, ממשק משותף שהוא של שלושתנו״.

והשם, ״טהירו״, מה משמעות המילה?

״טהירו הוא מושג מעולם הקבלה״, מסביר נחום. ״שמתאר את האור שקדם לבריאה. אנחנו מתייחסים אל האור הזה כמרחב ליצירה חדשה, וגם באופן ליטרלי – אנחנו מאירים את המקום״.

יוסף משיח, דניאל נחום ואביתר בנאי | טהירו
אוצרת: הילי וורטמן מויאל; מנהל אמנותי: יאיר מוס
מערת הפעמון, הגן הלאומי בית גוברין
נעילה: 31.10