דור זליכה: סיפור היסטורי והזדמנות לספר אותו מחדש בהקשר עכשווי

חגית: הי דור, מה שלומך בימים טרופים אלה?

דור: הי חגית, אני בסדר גמור. מה שלומך?

חגית: לא רע, למרות המצב. טוב שאנחנו עובדים בצד היפה של החיים. ברכות על התערוכה במערות הפעמון בבית גוברין. ״לשון אחת״ פרויקט מורכב וייחודי, איך זה קרה?

דור: תודה! אני חושב שתמיד הייתה לי משיכה טבעית לאתרים היסטוריים וארכיאולוגיים, למבנים עתיקים שיש להם הילה מסויימת של מסתורין. אחרי הפרויקט ״בבואה״, שיצרתי בבריכת הקשתות עם המרכז לאמנות עכשווית ברמלה, חיפשתי הזדמנויות נוספות מהסוג הזה – חללים מאתגרים ומיוחדים מבחינה ארכיטקטונית ואקוסטית, עם סיפור היסטורי והזדמנות לספר אותו מחדש בהקשר עכשווי. הטלפון שהגיע מאנשי רשות הטבע והגנים תפס אותי מוכן בהקשר הזה

חגית: מערות הפעמון – מקום עם אקוסטיקה מדהימה. היית שם במופע מקהלות פעם?

דור: לא. האמת היא שעד אז ביקרתי בבית גוברין רק כילד בטיול שנתי, היה לי זיכרון די עמום מהמערות

חגית: מי יזם את החיבור?

דור: מי שהתקשר אלי היה תומר סרגוסטי, מנהל הגן הלאומי. בפועל היו כל מיני אנשים בדרך, גם מתוך רשות הטבע והגנים וגם מעולם האמנות, שחשבו שזה יכול להיות חיבור טוב. בדיעבד נראה לי שהם צדקו

חגית: מעניין, מקומות שהגענו אליהם כילדים נראים מטושטשים ממרחק הזמן, אבל בעצם הם נותנים תשתית של היכרות וזיכרון חווייתי

דור: לגמרי. העבודה שיצרתי נשענת על מאות ואלפי שעות עבודה במערות – עבדתי שם עד הרגע האחרון ודייקתי הכל ברמת הפיקסל והמילימטר. ועדיין, התחושה שהובילה אותי ביצירת העבודה נשענת על אותה חוויה ראשונית של גילוי. אני יודע שמדובר במערות מעשה אדם, הבנתי איך ומתי הן נחצבו, ועל ידי מי – אבל לא ממש נתתי לזה להגביל את הדמיון שלי. במובן הזה, נשארתי קצת אותו ילד שמדמיין צלליות של פרצופים שמביטים ומדברים אליו מתוך מרקם הסלע.

העבודה בהחלט לוקחת השראה מהמבנה ומהסיפור של מערות הפעמון. בשיטוטים שלי שם ראיתי צלבים שחרטו החוצבים מהתקופה הביזנטית בחלקים הגבוהים של המערות, וכתובות ׳אללה׳ ופסוקי תפילה בערבית שנחרטו בחלקים הנמוכים יותר, בתקופת השליטים המוסלמים. כלומר – החללים האלה התפתחו לאורך זמן, תחת תרבויות שונות, בהגיון מעגלי, שכבה אחרי שכבה. לא נצמדתי להיסטוריה הקונקרטית, לסיפור של אנשים מסוימים. השפה שעבדתי איתה, וגם החריטות שיצרתי בעצמי (באמצעות צילום והקרנה) על קירות הסלע של המערה מספרות סיפור אחר, קדום יותר

חגית: וזה מה שאתה מנסה להעביר לצופים? בקטע שראיתי יש באמת מעין ״שפתיים לסלע״, רואים חלקי פנים שרים, ולא את המקהלה עצמה. תוכל להסביר מה עשית כאן?

התחושה שאני מנסה להשיג ביצירות שלי, היא שקשה עד בלתי אפשרי להפריד אותן מהחלל בו הן נוצרות. היה לי חשוב ליצור את התחושה שקירות המערה הם אלה ששרים, ולאו דווקא אנשים ספציפיים. בגלל הצבת הסאונד במערה והתנאים האקוסטיים הייחודיים בה – זה בדיוק מה שקורה לקולות

דור: כן, הזמרים צולמו בזמן ביצוע היצירה הקולית. השפתיים שלהם ׳נחתכו׳ החוצה מתוך הצילום, עברו עיבוד ויזואלי והוקרנו על קירות המערה בהתאמה למרקם קירות הסלע. התחושה שאני מנסה להשיג, ביצירות שלי בכלל ובפרט ביצירה הזו, היא שקשה עד בלתי אפשרי להפריד אותן מהחלל בו הן נוצרות. במובן הזה היה לי חשוב ליצור את התחושה שקירות המערה הם אלה ששרים, ולאו דווקא אנשים ספציפיים עם מאפייני זהות כאלה או אחרים.

אגב – בגלל הצבת הסאונד במערה והתנאים האקוסטיים הייחודיים בה – זה בדיוק מה שקורה לקולות שלהם. הרמקולים משדרים אותות ברורים – כל קול יוצא בנפרד מרמקול אחר. ברגע שהצלילים פוגשים את קירות המערה ונוצרים החזרים – המבטאים, המצלולים, המנעדים הטבעיים שלהם מיטשטשים ומתערבבים.

חגית: זה מאוד שונה מהאסתטיקה (החזותית) של עבודות שלך בעבר, שהתבססו בעיקר על חללים ארכיטקטוניים ואורנמנטיקה אופיינית של ארמונות ובתי תפילה. נכון?

דור: מבחינה ויזואלית, ״בבואה״ ברמלה הייתה מבוססת על כלי נגינה עתיקים, והאסתטיקה הייתה יותר דומה למה שתיארת, בהקשר של עבודותיי המוקדמות יותר. ל׳לשון אחת׳ יש איכויות אחרות, קצת יותר בדיוניות ורחוקות מהמציאות. כשאני ניגש לעבוד בחללים כאלה, מעבר לביטוי העצמי שלי, אני מנסה להיות רגיש לחלל שאיתו אני עובד. מה שעובד במערות עצומות באמצע שום מקום, לא יכול לעבוד במאגר מים שנמצא מתחת לשכונת מגורים ברמלה. ולהפך 🙂

חגית: אז ספר עוד על העבודה החדשה. שירת מקהלה בשפה פרוטו־שמית קדומה (אם השפות השמיות, קבוצה שכוללת בין השאר את העברית והערבית). טקסט שכתבת והלחנת (עם מוזיקאים מוכשרים בני זמננו) והקלטתם שם במערות? מי במקהלה?

דור: הלב של העבודה הוא שיר שכתבתי בשפה הפרוטו שמית – שפת האם של השפות השמיות. מדובר בשפה משוערת – כלומר לא נמצאה לה עדות כתובה, ולא נשארו דוברים שלה – היא תוצר של מחקר בלשני השוואתי. השיר הולחן על ידי תומר דמסקי ובוצע על ידי אנסמבל זמרים – אילנה אליה, אסראא שלבי, אלרם עמרם, איתמר שלמה כהן. הקלטנו וצילמנו באולפן, אבל הפוקוס תמיד היה על החוויה במערות – עבדתי במקביל עם שותפי המוזיקלי אביעד סינמנס על מיקס והצבה בחלל. מעבר ליצירה הקולית, יש חלקים נוספים שנוספו לאורך הדרך – כמו כלי נגינה שבניתי כדי ללוות את היצירה, סדרת ציורים חרוטים באבן, וחלק נוסף, מופשט, שקשה לתאר במילים.

חגית: במקרה הייתי ממש באחרונה בתערוכה של ג׳נט קרדיף וג׳ורג׳ ברנס מילר, שעובדים עם הצבות סאונד נפלאות (מכיר?), קטעים מוזיקליים או אפילו לחישות, שמגיעות מכיוונים שונים ומפתיעות מבחינה חושית. זה בעצם הדבר המשמעותי בעבודות סאונד, ההפתעה החושית. בעיקר בגלל שאנחנו רגילים לחשוב על אמנות במונחים חזותיים

דור: מכיר! אני מתייחס לחוויה של הצבת סאונד, וגם של הקרנה, כפיזית וחושית לחלוטין. תהליך העבודה לא כלל הדמיות – אלא שעות רבות של עבודה עם ציוד הקרנה וסאונד בחלל

חגית: והתוצאה היא קונצרטנטית – רב כיוונית?

דור: כן. שמונת הרמקולים פזורים לאורך מאות מטרים, בקומפלקס של מערות מהדהדות. החוויה משתנה באופן משמעותי, גם על ציר הזמן אבל גם ביחס למקום הפיזי שהצופה עומד או הולך בו. כשאנשים ניגשים לדבר איתי על היצירה, אחרי שחוו אותה, ניכר משפת הגוף שלהם שהם עברו חוויה חושית, שהותירה חותם בגוף. זה לא רק אינטלקטואלי, כמו שחוויה במוזיאון, בקונצרט או הרצאה עלולה להיות.

בחרתי בשפה שהיא שפת המקור לשפות שמדוברות במרחב שלנו כיום. אני לא מסכים עם הקביעה שהיא לא מובנת – להפך – השורשים בלקסיקון הפרוטו־שמי מופיעים בעברית, בערבית, בארמית, באמהרית ובשפות אחרות

חגית: מקסים! בוא נתעכב רגע על השפה – למה בחרת בשפה עתיקה, לא מובנת? זו למעשה המצאת שפה, שאין לה תהודה משמעותית (מבחינת משמעות) אצל השומעים. אתה מוותר למעשה על הרובד של התרגשות מהטקסט עצמו, ועל הדרך מייצר לעצמך  ה מ ו ן  עבודה…

דור: בחרתי בשפה כי היא שפת המקור לשפות שמדוברות במרחב שלנו כיום. אני לא מסכים עם הקביעה שהיא לא מובנת – להפך – השורשים בלקסיקון הפרוטו־שמי מופיעים בעברית, בערבית, בארמית, באמהרית ובשפות אחרות. השפה הפרוטו-שֵמית מתוארכת לתקופה הקודמת לממצא של כתב אלפביתי. אחת מהקרנות הוידאו מציגה רישומים חרוטים באבן, המוקרנים על קירות המערה. אלומת האור של המקרן, מדמה פנס והדימויים מאזכרים אמנות אבן וציורי מערות קדומים שהתגלו ברחבי העולם.

המקהלה מורכבת מארבעה זמרים וזמרות, נצר לקהילות שונות ששרות באחת מן השפות השֵמיות המקומיות – עברית, ערבית וארמית. מבקרים בתערוכה שמבינים רק עברית בטוחים שזו ערבית, ואלה שמבינים ערבית בטוחים שזו ארמית. לי באופן אישי, השפה הייתה מספיק מוכרת כדי שאני ארגיש בנוח ליצור בה, אבל גם זרה ורחוקה מספיק כדי להיות בסיס לאינטרקציה יצירתית מסוג אחר

חגית: אז מה נאמר בשירה? אפשר תרגום?

דור: מצרף חלק מהשיר, מתורגם לעברית לבקשתך 🙂 לא ידוע איך הפרוטו־שמית נכתבה – הופעתה כנראה קדמה להמצאת הכתב. בלשנים כותבים אותה באותיות לטיניות כדי להבהיר את ההגייה.

חגית: בתוך המסורת המודרנית של יצירה באתרי טבע, יש לא מעט מחשבה על מיסטיקה, כוחות ריפוי. אתה מאמין בזה?

דור: מעבר לעובדה שזה אתר טבע, מדובר על מערה עתיקה ובחרתי לקיים בה טקס. ל׳לשון אחת׳ יש איכויות מרפאות, במיוחד ברגעים מסויימים – וברגעים אחרים יש בה איכויות אחרות, מהסוג שעלול לפצוע ולשרוט

חגית: במנעד שבין המכתשים התת קרקעיים של ג׳יימס טורל במדבריות טקסס לאמנות ברנינג מן – איפה אתה ממקם את בית גוברין?

דור: בבית גוברין 🙂 כוונתי ליצור משהו מיוחד, שעומד בפני עצמו. עוד מוקדם לשפוט, אבל כרגע אני רק שם

חגית: אתה מגיע לשם הרבה? פוגש את הקהל?

דור: אני משתדל להגיע לשם כמה שיותר. אני מעוניין באינטרקציה של הקהל עם העבודה שלי, ואני לומד מזה הרבה. יזמתי גם תוכנית ציבורית של אירועים – סדנאות, הופעות, שיחי אמן – מבחינתי זה משלים את התמונה

חגית: השיר מעלה בדעתי משהו – באופן מקרי יש כעת מספר תערוכות שעוסקות בשפה או בלשון. במוזיאון פתח תקוה התערוכה המשותפת של ציבי גבע, מריה סלח מחמיד ונעה יקותיאלי נקראת ״לשון אחרת״.. קרוב ורחוק, במרחק אות אחת, מהכותרת שלך. גם כותרת התערוכה בגבעת חביבה ״שפה כפולה״ – שם מדובר בדו משמעות – שפה וגם שולי הכד, שפת הכלי בקרמיקה, שאותה מביאים אל הפה כדי לשתות. מעניין

דור: אמת, מעניין. עדיין לא ביקרתי, אבל אם יש עוד אמנים שהחיפוש הזה משותף להם, זה לא יפתיע אותי…

חגית: נחזור אליך – כמה זמן עבדת על זה? ועל מה אתה עובד כעת?

דור: עברה שנה וחצי מהטלפון הראשון שקבלתי, ובתוכו הייתה פחות או יותר שנה של עבודה מאומצת על הפרויקט. והאמת היא שהיא עדיין נמשכת. אני לגמרי בתוך החוויה, לאט לאט אוציא את הראש מהמערה ואחשוב מה הלאה

חגית: משל המערה 🙂 גם פוליטית זה מאוד אקטואלי. אגב המפגשים שלך עם קהל – אתה אופטימי?

דור: אני אופטימי מטבעי. התקופה האחרונה באמת קצת מאתגרת, אולי הייתי אומר שיום כן ויום לא. העבודה בכל מקרה נמשכת

חגית: לקראת סיום – עוד משהו חשוב שתרצה להוסיף?

דור: בואו לחוות את זה במערה, בגוף. שום תיאור לא ישתווה לחוויה עצמה

חגית: תודה דור, בהצלחה!

דור: תודה רבה ♥️

---

דור זליכה לוי | לשון אחת
מערות הפעמון, פארק לאומי בית גוברין