ירדן בר וחן חייפץ // גיא גלבוע דלאל

מאז שהיה קטן, גיא דלאל אהב סרטי אנימה. הוא היה רץ ברחבי הבית כמו נארוטו וזורק מילים ביפנית לאחים שלו. משפחתו של גיא מספרים שהוא בן אדם טוטאלי, ואם הוא אוהב משהו – הוא הולך עם זה עד הסוף; אם זו נגינה בגיטרה, משחקי מחשב או ספורט.

כשגדל, התחיל להתעניין עוד יותר בתרבות יפן, קנה כרטיסים ותכנן לפרטי פרטים את הטיול הגדול, שיתחיל עם פריחת הדובדבן. לגיא היה חשוב לקבל חוויה עמוקה ומשמעותית, ויום־יום הוא לימד את עצמו לקרוא ולכתוב יפנית. ב־7 באוקטובר גיא הגיע למסיבת הנובה לבוש בקימונו של נארוטו שהשאיל מאחיו הגדול. באותו הבוקר הקשר עימו נותק, ומשפחתו גילתה שנחטף לעזה על ידי מחבלי החמאס.

בסרט דוקו־אנימציה בן חמש וחצי דקות, נגולל את סיפורו של גיא מפי בני המשפחה שלו, המספרים על הילדות שלו, על רגעי החטיפה, על האהבה שלו לסרטי אנימה ועל ההכנות לטיול הגדול ביפן. עיקר הסרט מתרכז בעולמו הפנימי של גיא – כיצד העולמות הפנטסטיים שאותם ברא לעצמו מאז שהיה ילד משפיעים עליו ועוזרים לו לשמור על עצמו במציאות הבלתי נתפסת שבה הוא נמצא.

הסרט נע בין מציאות לדמיון – בין רגעי החטיפה המתוארים בצורה כמעט מדוייקת לסרטונים האמיתיים, לבין הרגעים הארוכים שאחרי – שעליהם אנחנו לא יודעים דבר

אנחנו ירדן בר וחן חייפץ, והרעיון של לספר את הסיפור הזה בסרט היה של ירדן: ״במרץ 2024 הלכתי לפסטיבל אנימה הארוקון בירושלים, שבמהלכו נחשפתי לסיפור המרגש של גיא גלבוע דלאל.

״גיא, ׳ילד׳ בן 22 שאוהב אנימה, רק מתחיל את החיים ועם חלום אחד גדול להגיע ליפן. החלום הזה עדיין לא התממש. משהו בסיפור של גיא נגע בי ובעשייה היומיומית שלי באופן שגרם לי להבין שחייבים לספר את הסיפור המרגש שלו״.

נסענו לבית משפחתו של גיא, ישבנו בסוכה שעדיין עומדת משנה שעברה, מחכה שגיא יגיע ויפרק אותה. מהרגע שנפגשנו, בני משפחתו של גיא נכנסו לנו עמוק ללב וידענו שהמילים שלהם הן אלו שיובילו את הסרט. שמענו על המשפחתיות שלהם, על הקשר בין האחים שהוא נדיר ומיוחד, על כך שגל, אחיו הגדול, היה איתו במסיבה וניצל אחרי שהתחבא שעות. על הרגעים שבהם אמו של גיא גילתה שהוא נחטף, על כך שחבריו הטובים של גיא נרצחו.

האתגר הגדול ביותר היה להבין מה נכנס לסרט ומה לא. מצד אחד אנחנו רוצים לספר כמה שיותר, ומצד שני להעביר סיפור אחד, על גיא, שהיה לו חלום – לבקר ביפן ולראות את פריחת הדובדבן. אבל במקום כל זה – הוא חטוף בעזה.

באחד הקטעים שלא נכנסו לסרט, אמו של גיא, מירב, מספרת על הנאיביות שנלקחה ממנו. ״זה משהו שקשה לי איתו כי אני יודעת שפה שברו אותו… אני חושבת שבאיזשהו מקום לראות כרגע מה שהוא חווה, רוע ברמה כזאת שהוא לא הכיר – זה לא משהו שיש אצלו במיינד. אז אני חושבת שבאיזשהו מקום יש משבר… משבר אמון מול העולם״.

זהו סרט אנושי על חלומות ושאיפות ועל ההתנפצות שלהם. הסרט נע בין מציאות לדמיון – בין רגעי החטיפה המתוארים בצורה כמעט מדוייקת לסרטונים האמיתיים, לבין הרגעים הארוכים שאחרי – שעליהם אנחנו לא יודעים דבר. מה עובר עליו שם? איך הוא מעביר את הזמן? התמקדנו בתקווה שגיא מוצא, במפלט בעולמות הדמיוניים שברא לעצמו, המושפעים מסרטי אנימה שהוא אוהב.

הסרט נעשה באנימציה דו־ממדית כשהארט והבימוי שואבים השראה מסדרות אנימה. אנחנו מאמינים שזה סיפור שחייבים לספר, ובתקווה הוא יעורר הזדהות גם בעולם. קמפיין ההדסטארט מתקיים בימים אלו ממש. עזרו לנו לסיים את הפקת הסרט!