נורית גרוס // מבוקר ועד ליל
אני נורית גרוס, מאיירת ויוצרת מגבעתיים, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. אני אוהבת להתנסות בטכניקות שונות ומאיירת בכל מיני מדיומים, ואני הכי נהנית ליצור עולמות שמכילים הרבה פרטים. הטקסט של ״מבוקר ועד ליל״ (שיוצא לאור בימים אלה בהוצאת זברה), הגיע אליי כמעט לפני שנתיים.
שלחה לי אותו במייל הסופרת מיה מיטב, ומיד התלהבתי מהרעיון לאייר שירים לפעוטות, אבל במחשבה נרטיבית של פיקצ׳רבוק. מההתחלה היה חיבור מאוד מעניין בינינו – מיה, העורכת תמי הראל ואני. הדבר אִפשר עבודת צוות שקידמה את יצירת הספר באופן הטוב ביותר. השירים מתארים סדר יום של פעוטה, מהרגע שהיא מתעוררת בבוקר ועד שהיא שוכבת לישון בלילה.


בגלל שיש לי אחיינים קטנים שאני קרובה אליהם ונמצאים בגיל הזה, הכרתי טוב את סדר היום הריתמי, שנוטה לחזור על עצמו מבחינת נקודות העוגן אצל רוב הפעוטות: לקום, ללכת לגן, לגן שעשועים, לאכול ארוחת ערב ולישון.
גם ההשראה לילדה הגיבורה ולאחיה התינוק הם שני האחיינים שלי. התחלתי לאייר את הסקיצות על פי תמונות של האחיינית שלי שהייתה בגיל המתאים, ולאט לאט התרחקתי ממנה עד שנוצרה הדמות של הילדה. אמנם השירים לא קשורים אחד לשני, אבל סדר היום של הילדה מחבר ביניהם, ושאפנו שהאיורים יהיו נרטיבים. לכן יש חיבורים בין כפולה לכפולה, ובאופן הזה עבדתי על הסטוריבורד.
אני עושה סיבובים באוויר עד שאני מוצאת מה האיור רוצה להיות. זו פחות תחושה שאני יודעת לאן אני מכוונת, ויותר כזו שלפיה לסיפור יש חיים משלו. בסופו של דבר, דרך התהליך מתהווה הסגנון
עוד מחשבה הייתה על הצבעוניות שתשקף בעצם את הזמן, המעבר בין יום ללילה, לאורך כל הספר. לכן הספר מתחיל בצבעים חמים ובהדרגה הצבעוניות ״מתקררת״, עד לכפולה האחרונה שבה הילדה הולכת לישון בחושך הכחול.
מלכתחילה רצינו שההורים לא יופיעו בספר עצמו, כי זהו בעצם העולם של הילדה, אחיה, הצעצועים, החיות והמרחבים שהיא מגיעה אליהם. גם בשירים שההורים נמצאים בהם, כמו ״נשיקה״, הפנים של האם מוסתרות.
היה לי חשוב להעביר בסטוריבורד את העולם הפנימי של הילדה באופן שישתקף בסביבה שלה; מתי היא מתכנסת פנימה ואיפה היא מתחברת לאחרים, לבטא את העולם הרגשי של הילדה באמצעות הצעצועים, כמו הדובי שמלווה אותה או הכלב שלה, והמרחבים שבהם היא נמצאת, כמו הבית, הגן או גינת המשחקים.
הסטוריבורד הוא תמיד החלק הכי מורכב, כמו פאזל שצריך לפתור. מבחינתי גם הדפדוף צריך להיות מעניין, שהכפולה הבאה תפתיע ותהיה שונה. אם זה מבחינת נקודת מבט, צבעוניות, תקריבים וגם שתרחיב את העולם של השיר והרעיון הכללי של הספר.

הסטוריבורד ואיורי ההכנה. צילומים: מ״ל

עבר זמן מאז שאיירתי ספר ילדים, וקצת חששתי להתחיל לעבוד, אבל להפתעתי הרעיונות זרמו והקומפוזיציות התהוו די מהר. יש כמה כפולות שציירתי כבר בסקיצה הראשונה, והן נשארו כמו שהן עד סוף העבודה על הספר.
היה לי חופש רב מצד מיה ותמי להחליט על רוב האלמנטים של העבודה על הספר – המגדר, הסביבה, הצבעוניות ועוד. דיברנו הרבה על השראות שאנחנו אוהבות ובסוף הספר נוצר מתוך החיבורים האלה.
העבודה על הציורים עצמם הייתה החלק הכי כיפי ומשחרר. הכפולה הראשונה לוקחת הכי הרבה זמן עד שאני עולה על הסגנון הסופי של הספר. אין לי טכניקה קבועה שאני חוזרת אליה כל פעם, ולכן גם אין לי אופן עבודה שאני יכולה לחזור אליו.
אני עושה סיבובים באוויר עד שאני מוצאת מה האיור רוצה להיות. זו פחות תחושה שאני יודעת לאן אני מכוונת, ויותר כזו שלפיה לסיפור יש חיים משלו. בסופו של דבר, דרך התהליך מתהווה הסגנון.
בחרתי לאייר בדיו בשחור־לבן, לסרוק הכל ולצבוע במחשב. זאת טכניקה שאני עובדת בה הרבה ומוצאת בה הרבה הנאה. הרבה פעמים אני משלבת איורים ידניים עם צביעה דיגיטלית, כי אני הכי נהנית לצייר אנלוגית, וגם בגלל שזה עוזר לשמור על תחושת חופש בציור, להשאיר קצת טעויות ותחושה שלא הכל מושלם. בעבודות האישיות שלי אני כמעט תמיד מציירת ככה.
מכיוון שזה ספר קרטון ואין בו פורזץ (הכריכה הפנימית של הספר), חשבנו שהכריכה תוכל לבטא את הרעיון הזה. אני חושבת שהיא מעבירה יפה את הרעיון שהשירים לא נרטיבים, אבל עוסקים בילדה אחת והעולם הפנימי והחיצוני שלה. יש בה גם משהו שלוקח השראה מהדרך שבה מציירים פורזץ הרבה פעמים, ושמחתי על ההזדמנות לאייר אותה ככה.
בזמן העבודה על הספר הייתי בהיריון הראשון שלי, והיה משהו מאוד מחובר בין שני התהליכים. כשזכיתי להקריא אותו לבת שלי בגיל שמונה חודשים – הרגשתי אליו קרבה מיוחדת. הטקסטים מתוקים ומוצלחים בהקראה בקול, וזה בעיני הרבה פעמים סוד הקסם של ספר לפעוטות.
מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו


















