מיכל מור // מה עובר לנו בראש?
מה עובר לנו בראש? זו השאלה שמטרידה את מנוחתנו עוד מילדות, ולוחשת לנו ברגעים הכי לא צפויים. משאלות יומיומיות מצחיקות כמו למה הפלפל החריף שורף כאילו מישהו הדליק לנו אש בפה, ומה משתנה במוח כשאנחנו לומדים, והאם המוח יודע לתקן את עצמו, ועד לפלא הפסיכולוגי שבו אנחנו צופים באריה אימתני על מסך הטלוויזיה בסלון ושותים קפה בנחת, בעוד שמפגש איתו בסוואנה היה שולח אותנו לריצה היסטרית.
הספר ״מה עובר לנו בראש״ נולד מתוך סקרנות גדולה להבין את עצמנו, ומתוך הרצון להוציא לאור בצורה נגישה ומאירת עיניים את התגליות בחקר המוח שנבעו ממעבדות המחקר של האוניברסיטה העברית בת ה־100. הספר הזה הוא הוכחה לכך שהמוח, אותה מכונה מופלאה וסקרנית ששוקלת רק כקילו וארבע מאות גרם וצורכת אנרגיה של נורת לד קטנה בלבד, מתעקש להבין את עצמו ומתקדם בכך בקצב מהיר, אפשר אפילו לומר דרמטי.

עידן שגב, אורית אוזנה ומיכל מור, מה עובר לנו בראש?

המסע להפקת הספר הזה החל כשאנחנו, שלושת העורכים (פרופ׳ עידן שגב, אורית אוזנה ואני – ד״ר מיכל מור), התכנסנו סביב שולחן עגול לסיעור מוחות במטרה ליצור חיבור חי ונושם בין מחקר המוח באוניברסיטה העברית לבין יצירות אמנות – אחד מתוצריו המיוחדים למוח האדם, וחוויית החיים היומיומית של כולנו.
רצינו להוריד את המדע ״ממגדל השן״, להוציא אותו מבין כותלי המעבדה, ולהראות לכל המעוניינים והמתעניינים איך התגליות ופריצות הדרך בהבנת המוח משתקפות בפעולות הכי פשוטות היומיומיות שלנו – כשאנחנו מקשיבים למוזיקה, מתרגשים, מתלבטים או זוכרים. רצינו גם לספר על דרכים חדשות לתיקון המוח במקרה של מחלות, וגם לספר איך המוח מלמד אותנו לבנות מכונות אינטליגנטיות כמוהו, ואולי אפילו חכמות ממנו?
מדעני המוח מסתכלים על העולם מבעד למולקולות ולתעלות יונים כדי להבין איך המכונה עובדת מבחינה כימית וחשמלית, ואילו האמנים טובלים את המכחול באור ובצבע כדי ללכוד את ההד הרגשי של אותה מכונה בדיוק
אחד הדברים המרגשים ביותר בעבודה על הספר היה השילוב של יצירות אמנות ישראליות ובינלאומיות לצד תגלית מדעית. האמנות לא משמשת כ״איור טכני״ שבא להסביר את הממצא המדעי, אלא כצוהר. היא שער פואטי שמאפשר לנו להרגיש את מה שהמחקרים, האלקטרודות והמודלים המתמטיים מתקשים לתאר לבדם.
מפגש הקולות האמנותיים שבספר הוא רחב ומגוון: אמנות קלאסית של מאסטרים בינלאומיים לצד אמנות ישראלית עכשווית ובועטת, המרכיבות יחד פסיפס עשיר של מבע ויצירה.


לדוגמה – לצד גילוייו של פרופ׳ אלכסנדר בינשטוק על קצות העצבים בעורנו המשמשים כ״מגבירי כאב״ עוד לפני שהאות מגיע למוח, מופיעה יצירתו הרגישה של דוד גינתון ״כאב (רגל על אבן)״ 1974, המתרגמת את תחושת המועקה הפיזית לקו ולצילום שנוגעים בעצב החשוף.
במחקר תיאורטי על הרשתות המוחיות המגרות זו את זו, מציע ד״ר יונתן קדמון שהמוח משתמש דווקא באי־סדר וב״כאוס מסודר״ כדי לייצר גמישות מחשבתית בדיוק כמו חופש התנועה והזרימה שאנחנו מוצאים בציורו של אורי ליפשיץ, ״סכיזופרן״, 1967 בקירוב.
כך גם עבודתם של אמנים כמו אליהו אריק בוקובזה, אסף בן צבי, נטליה זורבובה ואחרים. המיקום וההקשר שלהן בספר הופכות אותן לבנות זוג רגשיות ואינטלקטואלית שמהדהדת עם פעימות הלב של המחקר על הזיכרון המשפחתי, ועל הדרך שבה אנחנו מביטים זה על זו, ומנסים להבין וללמוד זה מזו.
הספר מזכיר לנו שהמדענים והאמנים חולקים בדיוק את אותו מוח ואת אותה סקרנות אינסופית. מדעני המוח מסתכלים על העולם מבעד למולקולות ולתעלות יונים כדי להבין איך המכונה עובדת מבחינה כימית וחשמלית, ואילו האמנים טובלים את המכחול באור ובצבע כדי ללכוד את ההד הרגשי של אותה מכונה בדיוק.
קולותיהם המגוונים של עשרות החוקרים והאמנים חוברים בספר לשיחה אחת גדולה ומשותפת משקפת מוח ואדם, ואת 100 שנות מחקר המוח באוניברסיטה העברית הצעירה ופורצת הדרך.
החיבור המוחי־אמנותי הזה בין הדפים, בין התגליות ובין יצירות האמנות, הופך את הקריאה בספר למסע סוחף אסתטי ואישי, הזמנה פתוחה לכל מי שצעיר ברוחו להתבונן בתגליות וביצירות האמנות, לתת למחשבה לרחף, ולגלות את המקום שבו המדע פוגש את היופי. את הספר עיצבו והפיקו אדם חלוץ ומגן חלוץ, והוא רואה אור בהוצאת כנרת, זמורה – מוציאים לאור.
*
ד״ר מיכל מור היא אוצרת האמנות של האוניברסיטה העברית
מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו















