״איך להציג אדריכלות ממקום אחר״: מחוות של אב לבתו בבית ליבלינג

פורטפוליו בשיתוף בית ליבלינג

מה לעשייה אדריכלית ולקשר בין אב לבתו? השאלה מעוררת תהייה, שכן מדובר בשתי מהויות שונות שלכאורה אינן קשורות זו לזו. אך בתערוכה ״צבי הקר – סקיצות, מחוות של אב לבתו״, שמוצגת בבית ליבלינג ושאותה אצרה האדריכלית סברינה צגלה, אוצרת בית ליבלינג, נשזרות שתי המהויות זו בזו לכדי מקשת תוכן אחת. בתוך כך היא מעוררת חשיבה על אופנים שונים להצגת אדריכלות ומציעה לה מבט אחר.

התערוכה אינה רטרוספקטיבה שמציגה את עושר יצירתו של האדריכל פורץ הדרך, אלא דיאלוג מרגש ומרתק בין אב ובתו, שמנכיח את האדם שהיה הקר ומסתכל על אדריכלות דרך החיים. ככזה הוא חושף את תפיסות המגורים והביתיות שלו לצד נושאים נוספים שהעסיקו אותו, ובכללם מגורים ועיר, מחסה ומוגנות, נוף וטופוגרפיה, תרבות חומרית ותרבות בנייה מקומית, ויותר מכל ״היצירה האדריכלית כישות אמנותית־חברתית־טוטלית המצויה בצמיחה מתמשכת ואינסופית״, כפי שנכתב בטקסט האוצרות.

את היוזמה להקדיש תערוכה ליצירתו של הקר בבית ליבלינג הניעה האדריכלית שרון גולן, מנהלת מעבדת המחקר במקום, שבעת לימודי התואר הראשון שלה בברלין עבדה במשרדו. ״הדיאלוג על קיומה החל כשנתיים לפני שהקר הלך לעולמו בספטמבר 2023״, מספרת צגלה. ״נקודת המוצא היו מכתבים שכתב במסגרת השיח שהתנהל בעניינה, ובהם ניסח את מחשבותיו לגביה, שעיקרן היה להציג את עשייתו מזווית אישית שבדרך כלל נעדרת מתערוכות אדריכלות״. 

הקר הביע בהם את רצונו להציג בתערוכה את הבית שתכנן לבתו, ד״ר אלה זימרמן, חוקרת מוח במכון ויצמן, בעיר מונופולי באיטליה (שהיה הפרויקט האחרון שלו ושאותו לא הספיק להשלים בשל מותו), וכן צילומים של בית הספירלה שתכנן, שאותו נהגה לצלם ולשלוח לו באופן יומיומי כמעט. 

סברינה צגלה: אלה גדלה עם ולצד העשייה האדריכלית של אביה. הדירות שתכנן עבורה היו בבחינת מחוות של אב לבתו, והיא מצדה ״ענתה״ להן במחוות משלה; התגוררה בהן, וידאה שכל מה שחתר אליו יבוצע במדויק

את בית הספירלה צילמה בעת טיוליה עם כלבה ברחוב מגוריה ברמת גן, שבו ממוקמים זה מול זה הבניינים המפורסמים במופעם הייחודי; בית דובינר ובית הספירלה. בילדותה התגוררה אלה – עם המשפחה – באחת הדירות בבית דובינר; בשנות נישואיה הראשונות התגוררה בדירה בבית הספירלה; ולפני מספר שנים שבה עם משפחתה שהתרחבה בינתיים, לדירת הפנטהאוז בבית דובינר.

על בסיס הדברים שהעלה הקר במכתבים, גיבשה צגלה את רעיון התערוכה כבחינת רעיונותיו האדריכליים דרך הדירות שבהן התגוררה ומתגוררת אלה, שאת כולן תכנן ועיצב הקר. צגלה: ״הדירות היוו סוג של קנבס ליצירתו, שהייתה טוטלית – חללי הפנים שלהן נבעו מהארכיטקטורה, וכל מה שבחר עבורם, ובכלל זה החומרים, הרהיטים והאלמנטים ששילב בהם, היו חלק מיצירה שלמה. כל פרט בהן, קטן כגדול, טופל על ידו בקפידה ללא פשרות, והיו אלפי פרטים כאלה״.

הקשר של הקר ובתו היה קרוב מאד, ומטבע הדברים היא תרמה רבות לתערוכה והייתה מעורבת בה. ״אלה גדלה עם ולצד העשייה האדריכלית של אביה. הדירות שתכנן עבורה היו בבחינת מחוות של אב לבתו, והיא מצדה ׳ענתה׳ להן במחוות משלה; התגוררה בהן, וידאה שכל מה שחתר אליו יבוצע במדויק, וכאמור צילמה לו תדיר את הבניינים. ׳השותפה שלי׳ הוא כינה אותה, ולא בכדי״. 

בצורניות יוצאת הדופן שמייחדת אותם, שני הבניינים, בית דובינר שנבנה בשנים 1961-1963, ובית הספירלה, המאוחר בין השניים, שבנייתו הושלמה ב־1989, מגלמים היטב את חתימת ידו האחרת של הקר- חתימת יד שונה בעליל מכל מה שנראה בנוף הבנייה המקומי, ולא רק בשנים שבהן נבנו.

גם היום, בעידן ממוחשב המציע תוכנות מתקדמות שמאפשרות לממש תכנונים גיאומטריים מורכבים מאד, הם עדיין שומרים על מעמדם הייחודי והמיוחד ככאלה – כתרגומים צורניים של רעיונות מופשטים, שצמחו והתגבשו כביטוי עמוק של תפיסה רעיונית מנומקת היטב. מופעם השונה – מבנה כמערך משושים אל מול מבנה ספירלי, מבטא תפנית של הקר ממערכות גיאומטריות כפי שמציג בית דובינר, למערכות אורגניות כפי שמציג בית הספירלה, שאף זיכה אותו בפרס רכטר בשנת 1999.

אין גבול לדיוק שאפשר להשיג

הקר, יליד קרקוב, פולין, החל ללמוד שם אדריכלות. כשעלה לארץ ב־1950 הוא השלים את לימודיו בפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון, ולאחריהם גם סיים לימודי ציור במכון אבני. בשנים הראשונות לפעילותו כאדריכל חלק הקר שותפות עם האדריכלים אלפרד נוימן, שהיה מורו בטכניון ואלדד שרון, חברו ללימודים, וכשזו הסתיימה (שרון הצטרף למשרדו של אביו ונוימן עזב את הארץ) הוא הקים משרד עצמאי.

בשנת 1991, אחרי שזכה בתחרות לתכנון בית ספר יהודי בברלין, העתיק אליה הקר את מקום מגוריו, הקים בה משרד – שממשיך לפעול גם היום – וחי בה עד יום מותו. הוא נהג להגיע לביקורים בארץ, ובהזדמנויות אלה הרבה לארח את חבריו הרבים למפגשי שיח בדירתה של אלה.

הגם שלא פעם היה נתון למחלוקת בשל קולו האוונגרדי־ייחודי, הקר נודע כאדריכל מוכשר, יצרני ויצירתי, שחתר לדיוק בסטנדרטים גבוהים ביותר שהעמיד לעצמו; ״אין גבול לדיוק שאפשר להשיג״ כתב בטקסט שבו התייחס לבית הספירלה.

סברינה צגלה. צילום: יעל שמידט

בית דובינר. מודל: מיכל דוד

״הקר היה בחיפוש מתמיד, חוקר שחתר לניסוח מדויק של כל הדברים שעשה. כך הוא עבד הרבה מאוד על הפרויקטים שלו, יצר אינספור סקיצות, תכניות וציורים כדי לוודא שזיקק נכונה את הרעיון שעמד בבסיסם ושהוא מניח את דעתו״ אומרת צגלה.

״גם תערוכות האדריכלות והאמנות הרבות שהציג ברחבי העולם, היו בעבורו אמצעי לבחון ולפתח רעיונות שהיו לו, כחלק מתהליך חשיבה אינסופי. ככלל, התכנונים של הקר לא התחילו מדף ריק, אלא תמיד תוך התייחסות לפרויקט קודם כלשהו, שאותו היה ׳מפרק׳, ומצמיח ממנו תכנון חדש. הוא גרס שכדי ליצור צריך מגבלות״. 

התכנונים של הקר לא התחילו מדף ריק, אלא תמיד תוך התייחסות לפרויקט קודם כלשהו, שאותו היה ״מפרק״, ומצמיח ממנו תכנון חדש. הוא גרס שכדי ליצור צריך מגבלות

במקביל ולצד עבודות התכנון הקר נהג לכתוב הרבה ולצייר הרבה, ויותר מכל, בכל מה שעשה, היה מחויב באופן מוחלט לאני מאמין שלו – לאמת פנימית שבאה לידי ביטוי במכלול עשייתו. עבודותיו מכונות על ידי בתו אלה יצירות, ואף הקר עצמו נהג לומר ״אני אמן שהמקצוע שלו הוא אדריכלות״. 

העבודה על התערוכה הייתה, לדברי צגלה, כרוכה במחקר מקיף, רחב ומעמיק מאד. ״הכרתי את העשייה האדריכלית של הקר, אך לאדם השופע שהיה, בלתי נלאה ובלתי נדלה, אקספרימנטלי ׳ואינסופי׳ כמעט כמו בניין הספירלה שתכנן, נחשפתי במהלך תהליך המחקר, שהחל לאחר מותו. האתגר הגדול היה לזקק מכל ריבוי החומרים העצום את הסיפור. להרכיב קולאז׳ מכל השפע הזה ומהאדם הכול כך מרובה רבדים שהיה״. 

מהסוף להתחלה

התערוכה המרשימה והמרגשת בהבט האנושי־אישי שהיא מביאה, מוצגת בחלל התערוכות המתחלפות בדירה שבקומה השנייה בבית ליבלינג ועוקבת אחר הדירות שעיצב לאלה בתו. בהתאם לבקשתו היא עוברת ״מהסוף להתחלה״; מתחילה ב״קאזה די אלה״, באיטליה, הבית האחרון שתכנן לה אך לא הספיק להשלימו, ממשיכה לבית הספירלה ונחתמת בבית דובינר.

״צבי נהג לומר, שכדי לתווך אדריכלות בתערוכות צריך חוויה מרחבית, והחלל בבית ליבלינג שהוא בניין באוהאוס שונה כל כך במהותו מתפיסות יצירתו של הקר, דרש התאמה כדי לייצר אותה״, אומרת צגלה, שאף עיצבה את התערוכה. 

צבי הקר בדירה של אלה בבית דובינר. צילום: אלה זימרמן

צבי הקר, שנה טובה בית דובינר

צבי הקר, ציור על שרטוט לבית הספירלה, רמת גן

בית דובינר פינת האדריכל

לצורך זה עוצב אוביקט נגרות ש״מתנגד לחלל״ כדבריה, תוך יצירת מרחב אחר – מרחב שמתנהל כמהלך של מעברים וחללים פרטיקולריים המתכתבים עם עשייתו האדריכלית של הקר. ״חללים אלה מאפשרים עיון אינטימי בחומרים הרבים שמרכיבים את התערוכה – סקיצות, טקסטים אישיים, ציורים, צילומי הבניינים של אלה, צילומים משפחתיים, ואף התכתבויות וווטסאפ ומייל עם אלה וילדיה־נכדיו״. 

לצד אלה מוצגים סרטון שצילמה אלה בדירתו הברלינאית של הקר, שבו הוא נראה עובד על הבית באיטליה, וכן מודלים בתלת־ממד; מודל של החלל הציבורי בדירת הפנטהאוז בבית דובינר שיצרה ייעודית לתערוכה האדריכלית מיכל דוד, מודל צבעוני ומרשים של בית הספירלה (אחד מהמודלים המקוריים שנוצרו בזמנו במשרדו של הקר), ומודל של הבית באיטליה, שנוצר במשרדו הברלינאי. 

עם רזומה עשיר של תערוכות שאצרה, צגלה משתפת בתחושות החיבור שחוותה בעבודה על התערוכה. ״ככאוצרת וכאדריכלית, העבודה על התערוכה היתה מעוררת השראה עבורי. היא זימנה לי מפגש עם האדם והכוח היצירתי, הפורה והטוטאלי שצבי הקר היה, והיוותה מבחינתי הזדמנות לחשוב מחדש על תהליך היצירה האדריכלית, תפקיד האדריכל, ואיך להציג ולתווך אדריכלות ממקום אחר״. 

צבי הקר – סקיצות | מחוות של אב לבתו
אוצרת: סברינה צגלה
בית ליבלינג, אידלסון 29, תל אביב
אירוע נעילה: 24.12 בשעה 19:30
נעילה: 4.1.25

קאזה די אלה

קאזה די אלה

קאזה די אלה

צילומים של אלה זימרמן