לגלות את היופי לאט לאט: דירה במגדל מגורים בתל אביב

שלא כמו בדירות עכשוויות רבות, שבהן החלל הציבורי נחשף במלואו עם פתיחת דלת הכניסה, בדירה שתכנן ועיצב האדריכל ג׳ורדן וייסברג הוא מתגלה לאט – כתהליך שמתחיל במבואה מוגדרת, המייצרת מעין פאוזה לפני הכניסה פנימה לחללי הדירה האחרים.

הדירה שוכנת במגדל מגורים בצפון הישן של תל אביב, וכמו כל הפרויקטים שווייסברג מתכנן, העיצוב שלה צמח ממיקומה הגיאוגרפי ומהסיפור של הדיירים. ״המיקום שלה מזמן מבטים לנופים שונים של הסביבה, ומבחינת הדיירים הבקשה שלהם הייתה לייצר הפרדה ברורה, כמעט קשיחה, בין האזור הציבורי והפרטי״, הוא מספר. ״בנוסף, בכל אחד מהחללים הם ביקשו לייצר פינות אינטימיות נעימות, מותאמות לשהייה של כל אחד מבני המשפחה״.

שטח הדירה משתרע על פני 150 מ״ר, והאתגר העיצובי היה לייצר בחלל את ההגדרות המבוקשות, לצד מסגור הנופים שאליהם הוא צופה והדגשת נוכחותם במרחב הפנים. בתוך כך היא חולקה על ידו לאזור ציבורי ולאזור פרטי, תוך התייחסות לכיוונים שאליהם הם פונים – האזור הפרטי מוקם בהפניה לכיוון צפון, וממנו נשקף נוף גגות אורבני; והאזור הציבורי בהפניה לכיוון מערב שחושף את נוף הים.

האזור הציבורי מכיל את המבואה, הסלון, מרפסת, וחלל נפרד שמשותף למטבח ולפינת אוכל. באזור הפרטי מרוכזים החדרים: שני חדרי ילדים וחדר הרחצה שלהם, ויחידת הורים, הכוללת גם ממ״ד שהוסב לשמש בה כחדר ארונות מרווח. מהלך התנועה בדירה מתחיל במבואה המוליכה לחלל סלון, שממנו מובילים שני פתחי דלתות לחלל המטבח/פינת האוכל. מחלל זה נמשך מעבר מסדרון המוליך לאזור הפרטי, ודלת שסוגרת על פתחו מסמנת את ההפרדה המבוקשת בין שני האגפים.

אין בחלל לבן וגם לא שחור, הגוונים השונים הם כתום שמהול עם לבן או ורוד עם לבן. ככאלה הם לוכדים את האור ואת האופן שבו הוא משתנה במהלך היממה, ויוצקים רובד של עניין מעשיר וקסום למופע החלל

שפת העיצוב שרקם עבור הדירה מכונה על ידי וייסברג ״מיקס של רפרנסים״, כשהיא מוהלת מוטיבים ים־תיכוניים עם מוטיבים אירופאים־פריזאיים קלאסיים. בתוך כך היא גם מביאה לידי ביטוי את מקורותיו שלו – יליד פריז שסיים שם לימודי אדריכלות ועלה לארץ לפני 17 שנים. לאחר מספר שנות עבודה בישראל חזר וייסברג לפריז והקים סטודיו עצמאי הפועל במקביל גם בתל אביב, והיום הוא נמצא על הקו בין שתי הערים. ״פריז היא עיר הולדתי, ותל אביב היא העיר שבה נמצא הלב שלי״, הוא אומר.

שפת העיצוב המעורבת שיצר במינון מאוזן ומידתי הניבה חלל נסוך אווירת רוגע. שני הסגנונות חוברים זה לזה בהרמוניה, ללא דומיננטיות של אחד מהם על חשבון השני. ריצוף כלל חללי הדירה בוצע בפרקט אלון, ורגישותו של וייסברג לצבעוניות ניכרת בפלטה רכה ומעודנת שנבחרה לקירות העוטים גוונים שונים.

״באופן כללי אין בחלל לבן וגם לא שחור. הגוונים השונים הם תוצרי ׳מהילות׳, כמו כתום שמהול עם לבן או ורוד עם לבן; צבעים עם ניואנסים שמעניקים להם עומק, המודגש גם הודות להרכבם המינרלי. ככאלה הם לוכדים את האור ואת האופן שבו הוא משתנה במהלך היממה בכלל ובשעות השקיעה בפרט, ויוצקים רובד של עניין מעשיר וקסום למופע החלל״.

את אזור המבואה שבכניסה לדירה, שבעומקו מוקמו שירותי האורחים, מגדיר אלמנט נגרות מעץ, מעין ספרייה שחלקה המעוצב עם חללים פתוחים מהדהד משרבייה שדרכה ״מציץ״ הסלון. קירות המבואה חופו בפאנלים של עץ מחופים טפט נייר ארוג בגימור מבריק, ומראה גדולה מרצפה לתקרה מייצרת בה תחושת מרחב ופתיחות. כיסא זיגזג האייקוני שעיצב האדריכל ההולנדי ריטוואלד ותמונה צבעונית יחידה משלימים את מופע המבואה, המינימליסטי מחד והחמים מאידך, הודות לנוכחות העץ.

צדו השני של אלמנט הנגרות פונה לסלון המאופיין באסתטיקה נקייה. פריטי הריהוט שבו אינם רבים אך מדויקים: ספה מזמינה ושני שולחנות צד קובייתיים, צמד כורסאות, הדומים ושולחן קפה מרשים עשוי טרוורטין אדום, שכמו מרבית פריטי הריהוט והתאורה בכלל חללי הדירה עוצב על ידי וייסברג.

אלמנט מעניין בחלל הוא אלמנט נגרות קובייתי משהו, המכיל בתוכו מעין תא עם ספה, ״סוג של מפלט אינטימי לשבת ולהרהר או לחלום בהקיץ״. עברו האחד של האלמנט, לצד הספה, כולל בר משקאות מוצנע מאחורי חזיתות, שעם פתיחתן מפתיע בעיצובו הדו־צדדי שמשרת גם את המטבח.

מעל הספה תוכנן אשנב עגול קטן, שגם דרכו אפשר לקיים קשרי עין ישירים עם אזור המטבח ופינת האוכל, וחלקה העליון של החציצה בין שני החללים בוצע תוך שילוב זיגוג. ״שקיפות הזכוכית מרככת את המסה של האלמנט ומקנה נראות אוורירית יותר, וגם מאפשרת חדירה של צבעי אור השקיעה למטבח״.

בחלל המטבח/פינת האוכל מוקמו שתי הפונקציות בצמוד זו לזו, אחת מאחורי השנייה: המטבח הוא הקדמי ופינת האוכל סמוכה לויטרינות היציאה למרפסת. ליצירת המשכיות ויזואלית עם חללי המבואה והסלון, אלמנט הספרייה ממשיך ומשולב גם בחלל זה, הפעם כיחידות מדפים פתוחות לתצוגת כלים, כאזכור כלשהו של חדרי אוכל רשמיים מתחילת שנות ה־20 של המאה שעברה.

צבעוניות חיה ועזה

באזור ״המטבחי״ של החלל המשותף נשמרת האסתטיקה הנקייה: חזיתות בגון אפור משתלבות היטב עם עץ האלון של אלמנט הנגרות, ומשטח יחידת האי עשוי אבן קיסר בגון דבש. משטחים זהים משמשים גם משני צידי האי באלמנטים המייצרים את גבה ואת משענת הגב של ספסל שעוצב עבור פינת האוכל הצמודה.

באזור זה מתחלפת התמונה המעודנת בצבעוניות חיה ועזה יותר ובחומריות שונה – גווני צהוב, לבן ודיגום פסים בריפוד הספסל, כריות ישיבה ירוקות בכיסאות הברזל שבעברו השני של שולחן האוכל, וקש בגופי התאורה המשתלשלים מעליו. השולחן עוצב עם רגלי ברזל מסיביות ומשטח שיש טרוורטין רומי נתון במסגרת עץ אלון. את המארג עם הארומה הפרובאנסית משהו, משלימים עציצים בגוונים תואמים.

המרפסת הצמודה מדגישה את צידה הים־תיכוני של שפת העיצוב, עם שולחן ברזל שמשטחו עשוי אריחים עם ציורי לימונים שצוירו ייעודית, כיסאות ברזל עם כריות ישיבה ירוקות – זהים לאלה שבפינת האוכל, ושפעת צמחייה החוברת אליהן בגווניה הירוקים.

פתיחת דלת הכניסה האקוסטית לאגף הפרטי ממשיכה וחושפת את מקורות ההשראה העשירים של וייסברג ואהבתו לעיצוב – למרקמים, לפרטים וגם להפתעות קטנות, הבאים לידי ביטוי באופן שבו טופל כל אחד מהחדרים. יחידת ההורים עוצבה בהשראת קבינה של יאכטה, עם תקרה משופעת בחיפוי טפט עץ ובד עם דיגום דגים בכחול לבן בראש המיטה. בחדר שולבה גם פינת עבודה קטנה ואינטימית – משטח עבודה מרחף שהוצמד לקיר ויטרינה הצופה לנוף.

בחדרו של הבן שולט הצבע הכחול במיטה מעוצבת כבית שמאפיין ציורי ילדים, בכוננית תואמת, ובפרט מלבב של חלל מחבוא אינטימי בין הוילונות לבין חלון המסך הגדול. לחדרה של הבת נבחר צבע ורוד, והמיטה שבו עוצבה עם אפיריון עשוי בד עם דיגום פריחת דובדבן. חדר הרחצה שלהם עוטה גון כחול בהיר, ובכלל זה הקירות שחופו בשיש התכול.

בתום תהליך העיצוב, וייסברג מציין את הדיאלוג הטוב עם הלקוחות, שלמעט שתי הבקשות שהעלו העניקו לו קארט בלאנש. ״אני אוהב את התוצאה שהתקבלה בדירה בתום התהליך, ומרגיש שהיא מייצגת היטב את התפיסה שלי שדוגלת בעיצוב כולל. אין ספק שהתקשורת הנעימה איתם והאמון שלהם בי, היו חלק בלתי נפרד מכך״.