חדר משלי // צביה קזיוף
תעודת זהות
צביה קזיוף, מעצבת פנים. אבל קודם כל אני חברה. לפני הכל: גם של הילדים שלי וגם של בעלי. היום אני גם סבתא מאושרת ללני בת השנתיים וחצי.
המשרד שלי קיים מזה 20 שנה, מורכב מחמש נשים וממוקם בלב תל אביב. המרפסת משקיפה להיכל התרבות והבימה, הלב התרבותי של תל אביב, וכאחת שמתכננת מגורי יוקרה, לובאים וחללים מסחריים – אני חושבת שתכנון חייב לכלול רבדים תרבותיים ישראלים, רבדים אמנותיים ורבדים של הרוח הישראלית.

הדירה של צביה קזיוף. צילומים: עודד סמדר




אהבה ראשונה
הגעתי לתחום עיצוב פנים אחרי שנים שבמהלכן עבדתי במשרד ראש הממשלה. למדתי יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים ובהמשך כיהנתי כראש דסק בלטיקה ובלרוסיה. אבל עולם האמנות, העיצוב והאסתטיקה תמיד הקסימו אותי והיו חלק ממני.
תמיד דגדג לי לפנות לתחום יצירתי־אמנותי ובהזדמנות הראשונה פרשתי ופניתי ללימודי עיצוב פנים. עבורי עיצוב פנים הוא הדרך לשדרג לאנשים את איכות החיים שלהם. להשפיע ולחבק אותם בבית שלהם. להבין מי הם ומה הם וליישם את החלומות שלהם.
אהבה שנייה
אם לא הייתי מעצבת פנים הייתי פסיכולוגית. אני יודעת לקרוא אנשים, להבין אנשים, לא לשפוט אותם – ואני חושבת שזה עיקר העניין אצל פסיכולוגים. האהבה לפסיכולוגיה והבנת האדם הגיעו עוד מהבית. עברתי הרבה דברים ואתגרים בחיים ואני יכולה להבין הרבה סוגים של אנשים. זה לא שהתלבטתי בין להיות מעצבת או פסיכולוגית, אבל גם כמעצבת אני גם בתפקיד של פסיכולוגית.
אם לא הייתי מעצבת פנים הייתי פסיכולוגית. אני יודעת לקרוא אנשים, להבין אנשים, לא לשפוט אותם – ואני חושבת שזה עיקר העניין אצל פסיכולוגים. בפרויקטים פרטיים יש הרבה מאוד פסיכולוגיה
בפרויקטים פרטיים יש הרבה מאוד פסיכולוגיה. צריך להבין את הדברים שלא תמיד נאמרים, להבין בין השורות ולפרום אט אט את החסמים, ההתלבטויות. זהו תהליך ארוך, לפעמים של כמה חודשים טובים ולפעמים של שנים. הוא תהליך אינטנסיבי, יקר ולעיתים גם מייגע, שדורש תקשורת איכותית וטובה לא רק ביני לבינם אלא בעיקר בינם לבין עצמם. הסודות מתגלים, ושם אני נכנסת ומקשיבה גם למילים שלא נאמרות.
חילוף חומרים
מתוקף הבנת התהליך והעובדה שבסופו של דבר יתקבל בית החלומות של המשפחה שישמש אותם לעוד שנים רבות – אני מקפידה לבצע תשאול מייגע וחשוב, שמאפשר לי ולהם להבין ולפרום לרזולוציות את האהבות שלהם, ההעדפות, העשה והלא פחות חשוב – האל תעשה. בנוסף, וכדי למנוע שאלות ותהיות לאורך התהליך, אני מכינה עבורם תרשים זרימה שבו הם מודעים בכל נקודת זמן מה בדיוק קורה ואיפה אנחנו עומדים.

המשרד של צביה קזיוף. צילומים: עמית גירון

הדירה שלי
בחרתי את הדירה שלי בצפון תל אביב, כי היא משקפת אותי ואת התהליכים שעברתי עם עצמי. יש הרבה אנשים שקשה להם לתכנן את הבית של עצמם, אבל לי היה ברור איך הוא ייראה ומה נכון לי. לא בכדי בחרתי דירת גן. יש לי את הקרקע שאני רוצה וצריכה, ומצד שני יש לי שכנים שאני אוהבת את קרבתם. הבית שופע חומרים נגישים, הוא לא משדר קונפורמיזם ומרחק. הסלון רחב ידיים, וכך גם פינת המשפחה, כזו שבכל רגע נתון מקבלת בזרועות פתוחות את הילדים והחברים.
הדירה, בשטח כולל של כ־200 מ״ר, מחולקת לשני מפלסים: קומת הכניסה, המשתרעת על פני כ־140 מ״ר, כוללת את אזור האירוח, מטבח מעוצב, חדר עבודה, שירותי אורחים וסוויטת הורים רחבת ידיים. המפלס התחתון, בשטח של כ־60 מ״ר, יועד לילדים.
הקו המנחה בעיצוב היה יצירת סביבת מגורים באווירה קוסמופוליטית, תוך שימוש בחומרים על־זמניים שישמרו על הרלוונטיות והאלגנטיות שלהם לאורך השנים. אחד מהפתרונות החדשניים נמצא בחלל המאסטר – מחיצת גבס זמנית שהותקנה במהלך הבנייה הוסבה בהמשך למחיצת זכוכית אוורירית, מה שהעניק לחלל מראה קליל ואלגנטי.
במאסטר ההורים שולבו שידות צד א־סימטריות, גוף תאורה תלוי וגופי אחסון מסוגננים, כולל קונסולה עם תצוגת תמונות אישית. מחיצת זכוכית חלבית עם מסגרת שקופה מפרידה בין אזור השינה לחדר הרחצה, שחופתה ברזינה ובפסיפס עשיר. בממ״ד הסמוך ממוקם חדר הארונות, המשמש גם כחדר שירות.
לדירת הגן תוכננה גינה אינטימית עם בריכה פרטית, בשילוב אדניות מובנות כבר בשלב יציקת הבטון, מה שאפשר לשתול עצים בעלי שורשים עמוקים שיצרו הצללה טבעית, כולל עץ מרכזי שמכסה את מטבח החוץ. כך, החלל החיצוני הפך למרחב טבעי ונעים לשהייה, ללא צורך בפתרונות הצללה מלאכותיים.












