״מלכי הקסטות״: פסקול של תקופה שחורה בתרבות הישראלית

האם אפשר לדוש ולטחון עוד את התמה החוזרת של הקיפוח העדתי? הסדרה ״מלכי הקסטות״ של HOT8 מלמדת אותנו שיש עוד על מה לדבר.

את שני הפרקים המצויינים שלה הפיקו, איך לא, הזוג דני דותן ודליה מבורך. בכך משלים הזוג סט לא רשמי של סדרות דוקו שעוסקות בזמרים ממוצא מזרחי או מוזיקה מזרחית. ״עופרה״ ו״זוהר ארגוב: סוף עצוב וידוע מראש״ קדמו ל״מלכי הקסטות״, שנשאר נאמן לדרך היפה, המכובדת והמכבדת שבה דותן ומבורך מטפלים בנושאים האלה.

״מלכי הקסטות״ מגוללת באופן כרונולוגי את סיפור עלייתם המטאורית ונפילתם הכואבת של האחים ראובני, מפיקי ואמרגני העל של המוזיקה המזרחית. הסדרה מתארת איך האחים, שגדלו בבית עני בשכונת התקווה, פרצו כל גבול אפשרי והמציאו שיטות פורצות דרך להפקתה והפצתה של המוזיקה, בימים שבהם הממסד האשכנזי התעלם ממנה בבוטות ושלח אותה למחשכי לוח השידורים של הטלוויזיה בערבית.

אחד אחד, יושבים האחים – מאיר, אשר, אליצור, דני ודרורי – ומספרים כל אחד מנקודת מבטו על האמנים שגידלו, טיפחו וליוו, לחלוטין הנפילים של הזמר המזרחי: מאהובה עוזרי, ג׳קי מקייטן וזוהר ארגוב, דרך חיים משה ועד למרגלית צנעני. איזה שמות, יא אללה!

אי אפשר לספר על המשפחה הראשונה של המוזיקה המזרחית מבלי לדבר על היחס הנורא, המשפיל והמכעיס שהתקשורת המתנשאת, האליטיסטית וחובבת המוזיקה הקלאסית באותם ימים הפנתה כלפי הזמרים שחומי העור

עוד הם מספרים על איך הוקלטו זמרים בזה אחר זה, כמו בבית חרושת למוזיקה מבית היוצר של יהודה קיסר, ועל הדרך שבה התחילה כל תרבות הקסטות של התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. בפרק השני מתוארת הדרך שהובילה להתפרקות המשפחה, שהגיעה בעקבות שגיאות וטעויות ניהוליות מטופשות (מי לא עושה ביטוח נגד שריפה?).

אז כן, זה הסיפור של האחים ראובני. אבל אי אפשר לספר על המשפחה הראשונה של המוזיקה המזרחית מבלי לדבר על היחס הנורא, המשפיל והמכעיס שהתקשורת המתנשאת, האליטיסטית וחובבת המוזיקה הקלאסית באותם ימים הפנתה כלפי הזמרים שחומי העור, מדגישי הח״ית והע״ין. עוד סיפור, עוד מקרה ועוד מפגש מכעיס עם מנהל תחנת רדיו שזרק בלי בושה מאות תקליטים מזרחיים לפח – ״מלכי הקסטות״ הוא ליטרלי פסקול של תקופה שחורה בתרבות הישראלית – עצוב ושמח בו זמנית.

עצוב לראות שהמוזיקה המופלאה הזו התקבלה בכזה יחס משפיל ומבזה – ״מוזיקה של ערבים״, מוזיקה שמשמיעים רק בספונג׳ה של שישי, או בחאפלות או בחתונות ובר מצוות באולמי חאן הדקל ז״ל. ושמח – כי איפה היינו היום בלי האחים ראובני? איפה היו דודו אהרון, משה פרץ, ליאור נרקיס, עומר אדם, שרית חדד, זהבה בן, אודיה? הרשימה לא נגמרת.

החלוציות של האחים ראובני הביאה לפתחם של הזמרים ״המזרחיים״ העכשוויים את ההזדמנות להיות חלק בלתי נפרד מהמיינסטרים, וכמיטב הקלישאה – מפס הקול של המדינה. בזכות האחים ראובני, ההפרדה המטופשת בין מזרח למערב, בין שחור ולבן, בין מערבי למזרחי – כמעט ולא קיימת היום.

בחזרה ל״מלכי הקסטות״: מבחינה טכנית־עלילתית, זה כבר ברור וידוע – מבורך ודותן הם אמני דוקו וסטוריטלינג, שיודעים לספר סיפור בצורה אותנטית, נוגעת ומרתקת. בדיוק כמו עם זוהר ועופרה, הם מלהטטים בין מרואיינים, מביאים את כל הגרסאות AS IS, ומבלי להתכוון (או שכן) – עושים שירות נפלא לז׳אנר.

בשנת 1998 פרצה בחנות המיתולוגית של האחים בשכונת התקווה שריפה שהשחיתה הכל. מחוסרי ביטוח נגד שריפות, האחים נשארו חסרי כל. באופן טבעי, הם נפרדו, כשרק דני ומאיר החליטו להמשיך, מכרו את הבתים שלהם ואיכשהו שמרו על העסק בחיים. רצף האירועים המצער יצר קרע עמוק בקרב האחים, אבל גם את נקודת התורפה של הסדרה.

דותן ומבורך התעכבו, ובצדק, על רגעי ההצלחה של האחים ראובני, אבל דווקא הטיפול בסכסוך, בג׳וס – לא מספק. הנושא הזה מגיע רק ברבע השעה האחרונה של הפרק השני ואם היה לו משקל רב יותר, הסדרה הייתה יכולה להשאיר חותם עם ניחוח מלודרמטי מזרחי אמיתי.

ובכל זאת – ״מלכי הקסטות״ היא לא פחות מחובת צפייה. כי היא מראה תרבותית שבורה, כי היא מה שאנחנו לא רוצים לחזור להיות, כי היא נותנת בוקס בבטן בתוספת מאעוול לפנים. האחים ראובני אכלו מרורים והתסכסכו בינם לבין עצמם רק כדי שאנחנו, הספרדים, המקופחים לשעבר, בני עדות המזרח – נהנה מהפירות. ואיזה פירות אלה, אינעל העולם!

---

מלכי הקסטות | HOT8
בימוי: דני דותן ודליה מבורך
2 פרקים
4.5 כוכבים