Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
מועדון תרבות / פסטיבל ישראל 2025
הבריף
העבודה על המיתוג של פסטיבל ישראל 2025 נפתחה בבריף פתוח יחסית, כזה שאיפשר מרחב פעולה יצירתי רחב אך דרש גם רגישות גבוהה. מצד אחד, הפסטיבל – שמתקיים השנה בפעם ה־64 – נשען על מסורת תרבותית עשירה; מצד שני, הוא מבקש בכל שנה לבטא את רוח הזמן ואת נקודת המבט האוצרותית של מנהליו, מיכל ואעקנין ואיתי מאוטנר.
השנה הוחלט שהפסטיבל יתמקד בתכנים שמיישירים מבט אל תוך המציאות המקומית המורכבת, עוסקים בפצע הפתוח של החיים בישראל כיום, ומתמודדים עם שאלות של זהות, שייכות וחיים בצל טראומה. מתוך ההחלטה הזו, הפכה עבודת העיצוב לא רק לשפה עוטפת אלא לחלק בלתי נפרד מהמסר התרבותי והחברתי של הפסטיבל.
View this post on Instagram
המילים ״פסטיבל״ ו״ישראל״ – המהוות את שמו הרשמי של האירוע – היו נקודת המוצא לתהליך המיתוג. החיבור ביניהן מעלה מתח שאי אפשר להתעלם ממנו: ״פסטיבל״ הוא מושג שמרמז על חגיגה, שחרור, אסקפיזם; ואילו ״ישראל״, בהקשר של ימינו, היא מילה עמוסת כאב, מורכבות, אובדן. עיצוב השפה החזותית ביקש להחזיק את המתח הזה – לא להעלים אותו, אלא דווקא להעצים ולתת לו ביטוי גרפי רגיש ומדויק.
לא ניתן לנתק את העבודה הנוכחית מהשנה שעברה, שבה הפסטיבל התקיים זמן קצר לאחר אירועי השביעי באוקטובר. אז, נראה היה שאי אפשר יהיה לקיים פסטיבל. אך כשהוחלט שכן – כל המהלך האמנותי סבב סביב ה״פצע״.
העיצוב בשנה שעברה התכתב עם מרחב חזותי טעון – דגלים, פוסטרים קורעי לב, סמלים לאומיים – והתוצאה הייתה שפה גרפית שהתמקדה ב״ריק״ ובמה שנחשף מבעד לקרעים. הפוסטר המרכזי היה מעין חלון לשמים משתנים – שמים שמשקפים את מצב הרוח של כולנו.
השנה, התפיסה הייתה שונה. הדימוי המרכזי ביקש להיות נוכח, מוצק, אך גם ״מחורר״ – לא סגור, לא שלם, עם מקום לספק, לפער, לשבר. זו הייתה נקודת מוצא עיצובית עוד לפני שהתגבש הרעיון הקונספטואלי. מתוך ההבנה שהשנה אנחנו אולי לא רק מבולבלים או המומים – אלא מבקשים להעמיק, לשאול שאלות קשות ולבחון מבנים של מציאות.
המיתוג התייחס גם לריבוי נרטיבים ונקודות מבט, לניסיון להחזיק יחד את הקולות השונים שמרכיבים את החברה הישראלית. זהו ניסיון אמיתי להתמודד עם הפיצול והקרע מבלי לטשטש אותו – אלא דווקא לחשוף אותו, להישיר אליו מבט.
ההשראה
העיצוב השנה נשען על תחושת קיום ישראלית עמוקה: חיים במקום חד, דחוס, כואב ועם זאת מלא יופי. כאן בארץ, חיים ומוות שזורים זה בזה באופן יומיומי. הניגודים החריפים – בין חג לשכול, בין תקווה לייאוש – יוצרים מרחב רגשי מורכב שלעיתים קשה להכיל. החיבור שבין המילים ״פסטיבל״ ו״ישראל״ מבטא בדיוק את המתח הזה: שמחה ואבל, מסורת ופריצת גבולות, חופש וגבול.
אחת ההשראות המרכזיות הייתה רעיון המחזוריות – קיום מחזורי של התחדשות, שבר והתאוששות, שבו דבר אינו נפרד מהשני. קהילתיות, המשכיות ולופ אינסופי של קיום.
העיצוב השנה נשען על תחושת קיום ישראלית עמוקה: חיים במקום חד, דחוס, כואב ועם זאת מלא יופי. החיבור בין ״פסטיבל״ ו״ישראל״ מבטא בדיוק את המתח הזה: שמחה ואבל, מסורת ופריצת גבולות, חופש וגבול
המקורות הוויזואליים כללו מבנים מיסטיים ותרשימים מתוך מיתולוגיות ודתות שונות – כגון אילנות קבלה, מנדלות בודהיסטיות וייצוגים נורדיים של עולמות מקבילים. בכל אלה יש ניסיון להבין את הקיום האנושי: חיים, מוות, תקווה, אובדן, קיום גשמי ורוחני. הרעיון ש״הכול מתקיים בתוך הכול״ – שהשבר והאור מתקיימים זה לצד זה – עמד בבסיס השפה הגרפית.
גם בפיתוח של הטיפוגרפיה נרשמה השראה דואלית: קליגרפיה ידנית מסורתית – בעלת סממנים רכים, כמעט טקסיים – הותכה עם גיאומטריה נוקשה, כמעט מתמטית. כך נוצר לטרינג ייחודי, אות כותרת שיש בה גם מסה ״נקייה״ (קוים עבים וישרים) יחד עם עיטור האות.
התהליך
העבודה החלה בשיח מעמיק עם צוות הפסטיבל – תהליך שאני רואה בו זכות גדולה. לאורך השנים נבנה דיאלוג עמוק ומפרה בין צוות הפסטיבל לסטודיו, כזה שמאפשר להתחיל לחשוב על העטיפה החזותית כבר בשלבים מוקדמים – ואולי לעיתים אפילו להשפיע, ברמה רעיונית, על רוח הפסטיבל.
כמו בכל שנה, הוצגו מספר כיוונים עיצוביים ראשוניים. אך השנה, באופן חריג, הבחירה בכיוון הסופי הייתה מיידית ופה אחד. הדימוי המרכזי התחיל מסקיצות ידניות רבות, חיפושי חומר וצורות. לאחר מכן הוא עבר תהליך פיתוח בתלת־ממד והנפשה.
כאן מקום טוב להודות לצוות המוכשר שליווה אותי בתהליך: אפרת שמואלי, שעובדת איתי בסטודיו,
יובל נאה ודור מרכוס, שאחראי על ההנפשה והווידאו.
המקום השני
רעיון נוסף שעמד על הפרק – אך לא נבחר לבסוף – עסק באמצעי תחבורה כהשתקפות של יחסי הכוחות בין האדם, הטבע והטכנולוגיה. הרעיון היה לבחון את התחבורה לא רק ככלי תנועה, אלא כמעין דימוי סוציולוגי־חזותי לעולם שבו האדם נשלט ונשלט, משתף פעולה ומתנגד, נע ומתנייד בתוך מערכת גדולה ממנו.
עיצוב טוב
עיצוב טוב יכול להיות הרבה דברים — פתרון יצירתי לבעיה, דרך תקשורת מדויקת, חוויה אסתטית או פעולה חברתית. בהקשר של מיתוג בשדה התרבותי המקומי, אני חושבת שעיצוב טוב הוא כזה שיש לו אמירה.
הוא לא רק מקשט או מייפה, אלא חודר אל תוך הסיפור, עוצר את המבט ומעורר מחשבה. הוא משאיר חותם, לא רק בזיכרון החזותי אלא גם ברובד הרגשי והתרבותי.
