יהל נבו ודאשה איליאשנקו // הרזידנסי של KakdelArt ו־Herzl House

איך מקיימים רזידנסי בינלאומי בישראל? במקרה שלנו איחדנו את הקהילות שלנו ברזידנסי של KakdelArt ו־Herzl House, הבית בהרצל, במבנה עות׳מאני עתיק שנבנה בשנת 1850 – ובימים אלה עובדים במקום 25 אמנים משבע מדינות שונות.

יהל נבו

כשהייתי בן 25 היו לי כבר עשר שנות התמחות בעבודות ברזל ונפחות, ואז הגיעה הזדמנות לבנות פסל לפרויקט בפסטיבל ״ברנינג מן״ בנבאדה. זו הייתה השנה הרביעית שנסעתי לברנינג מן, וכשחזרתי לארץ אחרי הצגת הפסל, התמזל מזלי להכיר את עוזי גול – יזם עם ראש פתוח בעל נכסים בתל אביב, ופילנתרופ עם לב גדול ואהבה לאמנות. הוא הציע לי הצעה ששינתה את חיי: להיכנס לבניין עות׳מאני ישן ונטוש ברחוב הרצל 140 בתל אביב, שנמצא לפני תהליך שימור מחמיר, ולהפוך אותו לסטודיו האישי שלי.

הבניין, שבעברו היה בית אריזה לתפוזי יפו (ג׳אפה) המיתולוגיים, היה גדול ורחב ידיים. לאחר כמה חודשי הקמה, החלטתי שאני רוצה להרחיב את הנדיבות של הבעלים ולפתוח אותו לאמנים נוספים, לתרבות ולקהילתיות, ללא מטרות רווח.

מאז, כבר שמונה שנים שבבניין Herzl House מתחלפים אמנים ויוצרים אורחים כל חצי שנה, מתקיימות תערוכות, מופעי פרפורמנס, צילומים של סטודנטים, תצוגות אופנה ואירועי אמנות ותרבות נוספים. התפקיד שלי לא כולל שיפוט של האמנות שנעשית במרחב. אני רק אחראי לוודא שכל הפרויקטים נעשים באופן מקצועי.

 המטרה שלנו הייתה לאחד את הקהילות שלנו – עולים חדשים, אמנים מקומיים ואמנים בין־לאומיים – ולתת להם מקום משותף לעבודה, שיתופי פעולה, החלפת רעיונות ומרחב בריא לשיח

כשאמן מעוניין להקים תערוכה, הוא לא מחויב בתשלום, אבל צריך לעבוד עם אוצרות והפקה מקצועיים. Herzl House הוא מרחב ללא מטרות רווח, וכל הפרויקטים מתבצעים באמצעות תרומות שמכסות את ההוצאות שלנו.

הבית אף פעם לא ריק, וסביבו צמחה קהילה אמיתית: אנשים חוזרים ובאים לתערוכות, הופכים לרזידנטים, או פשוט נכנסים מהרחוב אם רואים שהדלת פתוחה. בדיוק ככה דאשה נכנסה לפה פעם.

דאשה איליאשנקו

כמו כל עולה חדשה, אני רוצה שיהיה לי ״מקום״ בארץ הזאת. אבל החלטתי לא לחפש אותו – אלא ליצור אותו בעצמי. הגעתי לתל אביב ממוסקבה בשנת 2019, בחיפוש אחר אתגרים חדשים – עזבתי את המשפחה שלי, נפרדתי מבן הזוג והתפטרתי מהעבודה בהייטק. לקחתי איתי את הכלבה שלי ואת הרעיון ליצור מרחבים תרבותיים.

די מהר השתלבתי בסצנת האמנות האלטרנטיבית: ניהלתי קהילות של אמנים ואירועים בחללי אמנות חדשים שנפתחו בהוסטלים ובתי מלון שהתרוקנו בתקופת הקורונה. במקביל עשיתי מחקר על חללי אמנות ברחבי ישראל, וככה הכרתי את יהל בבית בהרצל 140.

ואז התחילה המלחמה באוקראינה (2022). לישראל הגיעו כמות גדולה של עולים חדשים מרוסיה, אוקראינה ומדינות נוספות שהמלחמה השפיעה עליהן – כ־14% מהם מגיעים מתחום התרבות והאמנות. אני כבר הייתי שנתיים וחצי בארץ, והרגשתי שאני יכולה לעזור לעולים החדשים ממני להתמצא ולהמשיך את הקריירה שלהם בישראל. ככה נולד פרויקט KakdelArt – פלטפורמה לשילוב אמנים עולים בישראל.

בשלוש השנים האחרונות ערכנו כ־20 תערוכות, שבעה פסטיבלים, כמה מאות אירועים קטנים, והתחלנו לעשות שיתופי פעולה עם מוזיאונים, פסטיבלי אמנות ומוסדות מובילים בישראל.

בשנת 2025, אחרי שעקבנו כמה שנים אחד אחרי הפעילות של השני, החלטנו, יהל ואני, לשתף פעולה. המטרה שלנו הייתה לאחד את הקהילות שלנו – עולים חדשים, אמנים מקומיים ואמנים בין־לאומיים – ולתת להם מקום משותף לעבודה, שיתופי פעולה, החלפת רעיונות ומרחב בריא לשיח.

הנושא של הרזידנסי שבחרנו הוא ״תרומה״: מה כל אחד מאיתנו מביא לחברה כאדם, ולאמנות כאמן.
לקול קורא קיבלנו הצעות של 70 אמנים, מתוכם בחרנו 25 – ציירים, פסלים, מעצבים, צלמים, אמנים רב תחומיים וכאלה שעובדים במדיה חדשה.

האמנית הקונספטואלית ריינה (קייט) פינקלשטיין, לדוגמה, שעלתה מסנט פטרסבורג בשנת 2022, חוקרת זהויות של קהילות מגוונות תרבותית ולשונית (CALD), ודרך פרקטיקות פרפורמטיביות ופיסוליות יוצרת אובייקטים וטקסים בסגנון תנועת הפלוקסוס.

סמואל מנגסטה, עולה חדש מאתיופיה, הצליח להתקבל ולהיות חלק מהרזידנסי בזכות יהל ששכנע את המעסיק שלו במפעל בנהריה לתת לו חופשה של חודשיים. באתיופיה מנגסטה היה אמן מקצועי, שעבד כצייר ממשלתי והיה מצייר ציורי קיר ומוזאיקה. ברזידנסי הוא יוצר פורטרטים של אנשים ישראלים ונופים ישראליים.

רומי ארדן (KattaKitta) היא אמנית ישראלית שעושה שימוש בטכנולוגיות חדשות. העשייה שלה משלבת טכנולוגיות אימרסיביות עם הפשטה פואטית, תוך שימוש בכלים כמו TouchDesigner, Unity ו־Blender ליצירת דימויים גנרטיביים, מיצבים שמגיבים לסאונד וארכיטקטורות זמניות.

במהלך הרזידנסי ארדן מפתחת עבודת הקרנה תגובתית למקום בשם Light Jewels – סדרה של אלמנטים פיסוליים שעליהם מוקרנים ויזואליים וצלילים, שיוצרים אשליות אופטיות דקות ומשנים את האווירה במרחב. היא חוקרת איך התערבות מינימלית יכולה ליצור שינוי משמעותי בחלל.

כחלק מהתכנית מוזמנים אוצרים מקצועיים כמו שרון תובל, אלעד ירון, מיכל קרסני, נוגה אור ים ועוד, על מנת לתת לאמנים פידבק וביקורות חיצוניות. אנחנו רואים בזה הזדמנות חשובה מאוד לנטוורקינג והזדמנות לשמוע חוות דעת מתוך עולם האמנות הישראלי.

הרזידנסי פתוח במתכונת של סטודיו פתוח עד אמצע אוגוסט. אפשר להגיע בימים ראשון, שני וחמישי בשעות 16:00-20:00. בימי שישי בשעות 11:00-13:00 מתקיים ״קפה שישי״ – מפגש בלתי פורמלי עם האמנים על כוס קפה ומתוקים. ביום חמישי הקרוב, 24.7, תפתח התערוכה הקבוצתית The Great Perhaps לרגל סיום הרזידנסי, ותוצג עד ה־29.7.

---

The Great Perhaps | תערוכה קבוצתית
הבית בהרצל, הרצל 140, תל אביב
פתיחה: 24.7; נעילה: 29.7