קרמיקה, מפיות ופרחים: נעם רוזנברג מעצב למסעדות מישלן

עמית: הי נעם. מה שלומך?

נעם: אהלן. בסך הכל טוב מאוד. קשה להתעלם מהמצב מסביב במדינה… אבל לא ניכנס לזה 🙂

עמית: כן. אנחנו חיים בפיצול אישיות. זה קשה ומי יודע כמה זמן עוד יימשך. אבל בוא נתחיל בצד החיובי. אתה קרמיקאי ותיק, עבודות שלך נמכרות מעבר לים וזה הכי מרגש. ספר על האירוע האחרון

נעם: קיבלתי הזמנה ממסעדת Marsan עטורת כוכבי המישלן שבפריז – מסעדה ששייכת לשפית ידועה ומקסימה – אלן דארוז, שהיא גם שופטת באחת מתכניות ריאליטי האוכל בצרפת. הם הגיעו אליי דרך עמוד האינסטגרם, ושלחו לי מפית שנרקמה על ידי הדודה של השפית.

הבקשה היתה לעצב סט כלים שאותה המפית מוטבעת בהם, מה שמאוד מתאים לאווירת המשפחתית במסעדה. בנוסף, עיצבתי עבורם גם כלים לנרות שמוצבים על השולחנות ועוד כמה פריטים. להפתעתי הכלים מחזיקים שם כבר כמה שנים טובות. עכשיו הם מחדשים מלאים ופנו אליי שוב

עמית: ככה? הכל קורה דרך פניה באינסטגרם?

נעם: לשמחתי לפרופיל שלי באינסטגרם יש כ־175 אלף עוקבים, והסרטונים בו זוכים למאות אלפי ואפילו למיליוני צפיות. גם הם ראו ופנו בעקבות סרטון שהציג הטבעה של מפית קרושה דומה לשלהם

עמית: במסעדה יש עבודות של קרמיקאים נוספים?

נעם: המסעדה משתמשת רק בכלי קרמיקה בעבודת יד של אמנים מכל העולם. מסעדות גורמה בעולם, וכיום גם בארץ – מנסות למצוא ייחוד לא רק במנות שלהן, אלא גם להתאים לכל מנה את הכלי שיקפיץ אותה, הרי אנחנו אוכלים בעיניים

מסעדות גורמה בעולם, וכיום גם בארץ – מנסות למצוא ייחוד לא רק במנות שלהן, אלא גם להתאים לכל מנה את הכלי שיקפיץ אותה, הרי אנחנו אוכלים בעיניים

עמית: לגמרי, ולאסתטיקה יש מקום מרכזי. ולראייה – כולם מדברים על הצלחות 🤣. אילו כלים הכנת למסעדה?

נעם: שלושה סטים שונים של צלחות, כלי לרוטב וכלים לנרות למרכז השולחן. בנוסף קיבלתי הזמנה גם ממסעדה נוספת בסן פרנסיסקו – Atelier Crenn – השפית שלה, דומיניק קרן, היא השפית האישה היחידה בארצות הברית שהמסעדה שלה זכתה בשלושה כוכבי מישלן. גם הגיעו אליי דרך האינסטגרם, כי אהבו את הצלחות שאני יוצר שבהן הטבעות של עלי כובע הנזיר – עלים עגולים שאפשר גם לאכול אותם ואת הפרחים שלהם

עמית: למה משמשים אצלם הכלים?

נעם: להגשה של מנת דג נא

עמית: ממש רגעי תהילה. בוא נחזור להתחלה. איך הגעת לעולמות הקרמיקה?

נעם: זו היתה דרך ארוכה עם טוויסטים בעלילה. אחרי הצבא רציתי ללמוד בבצלאל. איכשהו פספסתי את המחלקה לקרמיקה, והגעתי למחלקה לצורפות ואביזרי אופנה. אלה היו ארבע שנים של לימודי עיצוב קשים אבל מהנים.

אחריהן התחלתי לעבוד במחלקת האביזרים של האופרה הישראלית. זה היה מגרש משחקים נהדר, אבל שנות האינתיפאדה גרמו לזה שלא נוצרו הפקות מקור, והעבודה הפכה להיות בעיקר תיקונים של דברים ולא יצירה מאפס. החלטתי לשנות כיוון, ושיעור אחד של קורס להסבה מקצועית הפגיש אותי עם תוכנה שכבר מזמן מתה – פלאש.

נדלקתי על האנימציה ועל היכולת ליצור סרטים לבד; היום זה קצת מצחיק לחשוב על זה, בעידן ה־AI. ככה מצאתי את עצמי עובד כמעצב גרפי מול מחשב כ־20 שנה, אבל מה שהציל אותי מהישיבה על המחשב היתה הקרמיקה שיצרתי להנאתי בשעות הערב.

ב־2018 פתחתי את עמוד האינסטגרם שלי, במטרה שהוא יהיה הפורטפוליו שלי. לא ידעתי לאן זה יתגלגל. כשהתחילו ההזמנות – הבנתי שזה מה שאני הכי רוצה לעשות כל היום. לעבוד בחומר

עמית: תענוג

עמית: מה היו העבודות הראשונות שהוזמנו?

נעם: העבודות הראשונות נרכשו בתערוכות שהצגתי במהלך השנים – תערוכה בהשראת עולם המים, ותערוכה של בניינים תל אביבים באינטרפרטציה שלי – שנרכשה כמעט במלואה על ידי חברת בנייה לטובת תצוגה במשרדיה

עמית: מתי התחלת לעבוד בסטודיו עצמאי?

נעם: ההחלטה להפוך לעצמאי הגיעה בתזמון קצת בעייתי – שנייה לפני תחילת הקורונה. לשמחתי, אותי זה הוביל לשנה מופלאה שנתנה לי הרבה כלים, במסגרת חממת המעצבים בטרמינל עיצוב בת ים.

כשסיימתי את השנה הזו הרגשתי הרבה יותר מוכן לפתוח סטודיו שבו אני עובד עד היום. הוא נמצא במתחם הבורסה ברמת גן, במקום שהיה בעבר מפעל לליטוש יהלומים ואבנים טובות. כספת ענקית עדיין ממוקדמת במרכזו לזכר העבר (וגם בגלל שאי אפשר להזיז אותה לשום מקום).

בסטודיו אני גם יוצר בעצמי וגם מלמד שיעורים שבועיים וסדנאות חד פעמיות. יש לי גם חדר תצוגה שאשמח לארח בו גם שפים ישראליים שרוצים פריטים ייחודיים למנות שלהם

עמית: למי מיועדות הסדנאות?

נעם: לכל מי שרוצה ואוהב לגעת בחומר. סדנאות קבועות או חד פעמיות, גיבושי צוות או משפחות וחברים שחוגגים אירוע, או מבוגרים/ילדים שמעוניינים בזמן לעצמם וביצירה קבועה של פעם בשבוע. יש לי תלמידה מקסימה בת 84 שמגיעה בכל שבוע. החימר ידוע בסגולותיו התרפויטיות, ובתקופה הזו – מי לא צריך קצת רוגע?

עמית: איך מתחלק הזמן שלך בין יצירה להוראה?

נעם: האמת שאני נשאב להוראה וצריך למצוא לעצמי יותר זמן ליצירה העצמאית שלי. רושם לעצמי נוט שוב (-:

עמית: אתה אוהב ללמד?

נעם: מאוד. לא אגיד שזה לא מאתגר לפעמים, אבל מי שמכיר אותי יודע שיש לי סבלנות ואני אוהב לחלוק מהידע שצברתי. ההתמחות של הסטודיו היא בטכניקות של בניית יד, אני מרגיש שזה הפורטה שלי ובזה יש לי מה לחדש ולתרום

עמית: לאן מועדות פניך בהמשך?

נעם: יש לי הרבה חלומות בתחום. אשמח שהיצירות שלי יגיעו ליותר בתים ושיותר אנשים ייהנו מהם, גם דרך מעצבי פנים שיציעו אותם ללקוחותיהם. אשמח גם להגיע לתערוכות נוספות ושתחום הקרמיקה יזכה ליותר חשיפה והכרה בעולם האמנות והעיצוב – מה שכבר מתחיל לקרות

עמית: אינשאללה, כמו שאומרים. משהו לסיום?

נעם: אחרי שבימים לאחר ה־7 באוקטובר, כשהכל היה סגור, ישבתי לבד בסטודיו ופיסלתי דובי צעצוע אזוקים, אני מאחל לכולנו שנחזור במהרה לשגרה שפויה, עם החטופים בבית ועם דימויים שמחים יותר לחיים וליצירה שלנו