כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

גור ענבר לאלאן דוקאס. צילומים: מ״ל

גור ענבר: מהחמאם בבצלאל למסעדת מישלן במונאקו

כלים למסעדה החדשה של אלן דוקאס במונאקו, הזמנה מחנות במינכן: הקריירה הבין־לאומית של גור ענבר תופסת תאוצה, ועדיין החלום שלו היה ונשאר לייצר אסלות וכיורים

Yuval:

הי גור, מה קורה? מה שלומך?

Gur:

שלומי טוב בסך הכל, מלא עבודה והתרוצצויות

Yuval:

הבנתי שהזמן האחרון מספק לך הרפתקאות מעניינות מעבר לים

Gur:

כן 🙃 נוצרו בתקופה האחרונה שתי הזדמנויות די מדליקות לשיתופי פעולה באירופה – גרמניה וצרפת – או מונאקו, בעצם

Yuval:

מונאקו! בוא נתחיל משם: הכי נסיך מצידך

Gur:

נסיכה, אם כבר👸🏽

זה הכל די חדש, ואני לא כל כך יודע מאיפה להתחיל. לפני שלושה חודשים בערך קיבלתי פנייה בצ׳אט של אינסטגרם מטל לנצמן, מעצב שחי ועובד בפריז. הוא אמר שהוא ראה את את הדברים שלי וקיבל עליהם המלצות, ושאל אם יוכל לקבל פורטפוליו על מנת להעביר הלאה לטובת מסעדה חדשה שאמורה להיפתח בקרוב. לא כל כך הבנתי במה מדובר ולמען האמת גם לא שאלתי שאלות, אבל שעתיים מאוחר יותר קיבלתי פנייה דומה גם מנירית נלסון (שלימדה אותי בבצלאל).

גור ענבר

מפה לשם הסתבר שטל פנה לנירית שהמליצה על העבודות שלי ושניהם פנו אליי בנפרד. המסעדה היא Omêr, מסעדה חדשה של אלאן דוקאס שנמצאת בהוטל דה פרי, בסמוך למסעדה המעוטרת שלו, לואי ה־XV. כחובב אוכל, תכנים שעוסקים באוכל, תכניות בישול וכיוצא בזה, אני מעריץ את אלאן דוקאס בערך מגיל 8

Yuval:

אם מקודם כתבתי מונאקו עם סימן קריאה אחת, עכשיו אני אכתוב אלאן דוקאס!!! (!!!)

Gur:

כןןןן!!! הייתי צריך להתאפק מאד חזק שלא להשתין על עצמי מרוב התרגשות, סליחה על הביטוי. זה הרגיש כמו מתיחה שעושה לי אחת האחיות שלי

Yuval:

לגמרי. ומה תפקידך בכח?

Gur:

להכין כלי אוכל! 🙂 שזה מרענן מאד ובהחלט מוציא אותי משגרת העשייה שלי עד כה, הרי הייתי עושה בעיקר ואזות, let's face it. בחודשיים שעברו מאז שנוצר הקשר הראשון התחלנו תהליך של נסיונות ובירורים, שבסופו שלחתי לאוליבייה (הבחור שדרכו נעשית כל התקשורת ואחראי על ניהול בחירת הכלים למסעדה החדשה) שני ארגזים מלאים בסאמפלים

Yuval:

מה אתה יכול לספר על מה שהתבקשת לעשות?

Gur:

צלחות בשלושה גדלים, כוסות בשני גדלים. כמויות שאני לחלוטיןןןן לא רגיל לייצר. הכל בפורצלן ורוד ולבן, מעוטר ידנית בפטרנים שהם בחרו מתוך המבחר שהצעתי להם. סוג של נצח נצחים לכל צלחת, אבל זה כיף

Yuval:

ואיזו מן מסעדה זו? איזה אוכל יוגש בה? זה בטח גם שיקול, לא?

Gur:

בהחלט שיקול. זו מסעדה ים תיכונית / צפון אפריקאית: הרבה דגים ופירות ים, מלא ירק. מאד מאד צבעוני. בכלל, דוקאס ידוע בכבוד שהוא נותן לירקות. כלומר, הוא היה בין השפים הראשונים של המטבח העילי הצרפתי שהשכיל לבנות מנות שהעיקר בהן הוא ירקות.

הדברים ששלחתי באמת מאד צבעוניים ועמוסים בגרפיקה. אוליבייה סיפר שעד שהם ניסו על הכלים את המנות, מתוך 100 אנשים שראו אותם, הוא היה היחיד שאהב אותם וכולם מסביבו חשבו שהוא החליק על השכל ושזו בחירה איומה. אבל אז, בסימולציה עצמה, הם נדהמו מכמה שהאוכל מתאים לצלחות. דוקאס התלהב, ואוליבייה אמר שגם אם יגישו עליהן חרא של פרות הוא ייראה מעורר תיאבון. זה משפט נורא מצחיק, בעיקר כשהוא נאמר באנגלית במבטא צרפתי כבד, ולא ידעתי איך להגיד את זה יפה

Yuval:

תגיד, כמה כוכבי מישלן יש לדוקאס?

Gur:

המסעדות שלו במונטה קארלו הן של שלושה כוכבים. Omêr נפתחה רק עכשיו ועדיין לא מדורגת…

Yuval:

יצא לך להיות שם? זה בתכנית?

Gur:

לא יצא לי. בטח שזה בתכנית, כשאסיים לייצר. אני סקרן ממש, וזה גם נשמע לי כמו מקום מאד… מעניין. מונטה קרלו זה הכי סרטי סיקסטיז

Yuval:

לגמרי. תכין איתך הרבה מזומנים. לא למסעדה, שם אני מקווה שיזמינו אותך…

Gur:

חחח, מלא מזומנים. אולי גם למסעדה, אני לא יודע. מניח שבשבילם אני בסך הכל עוד ספק

Yuval:

אל תגיד ככה!

מלא ורוד וכחול וכתום וכו׳

Yuval:

ובוא נעבור לגרמניה: מה על הפרק שם?

Gur:

פחות גרנדיוזי, אבל עדיין מדליק. בעלים של חנות כלבו מהממת (וענקית!) במינכן ראו עבודות שלי בנווה צדק, חיפשו עליי פרטים והגיעו לסטודיו. הם הגיעו לפה בדרך לשדה התעופה וכעבור שבועיים עשו הזמנה ראשונה של לא מעט סחורה. גם זה היה מעניין מכל מני בחינות…

Yuval:

מגניב! מה היה מעניין פה?

Gur:

א. החבר׳ה האלה מייצגים בכל גרמניה לא מעט מהיצרנים שמספקים להם מוצרים לחנות. אני מקווה שזו התחלה של כניסה לשוק הגרמני, אבל אין לדעת. 

ב. בגרמניה המסורת הקרמית הולכת מאות ואלפי שנים אחורה. ההתייחסות שלהם שונה לגמרי מזו שאליה אני רגיל מכאן. האופן שבו הם מדברים על הכלים, נוגעים בהם – ניכר היה שכל ההתנהלות היתה מאוד רגשית. גם ההזמנה שבוצעה, בסופו של דבר, לא היתה אופיינית להזמנות שאני מקבל מחנויות בארץ

Yuval:

באיזה מובן היא לא הייתה אופיינית?

Gur:

״אמיצה״ יותר. הם לא פחדו להזמין אנתרופואידים, לדוגמה (הכלים עם הפרצופים שהצגתי בצבע טרי האחרון). זו סדרה די צעקנית שלעתים מרתיעה. בארץ החנות היחידה שבה הם נמכרים היא סאגה. חוץ מזה, הם ביקשו שאכין להן סטים מעורבבים של צלחות וכוסות מהדוגמאות הכי מוגזמות שהם מצאו בסטודיו. מלא ורוד וכחול וכתום וכו׳.

חחח אולי אני נתפש על ידי האירופאיים כאוריינטלי. שזה כל כך מוזר בעיני…

החנות במינכן

סדרת האנתרופואידים. צילומים: איה וינד

Yuval:

תגיד, מה שונה ומה דומה בהתכווננות ובעבודה שלך כשאתה עושה ואזות או כלים למסעדה או עבודות לתערוכה?

Gur:

הממ… כשאני מקבל פרויקט ספציפי ומדוד אני משתדל להיות הכי מחושב, שכלתני ומתוכנן שיש (ואלוהים, כמה שזה קשה לי). יפתח, שעוזר לי בסטודיו, בדרך כלל אמון על להוריד אותי לקרקע ולתרגם היסטריה לתכנית פעולה. אבל עדיין לא השתתפתי בהרבה תערוכות. מקווה שזה ישתנה בקרוב;)

Yuval:

זה חשוב שיהיה מי שיעזור לך לרדת לקרקע כשצריך!

תגיד, סיימת את המחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל רק לפני שלוש וחצי שנים (נכון?), ומאז הייתה גם את השנה בבית בנימיני, והנה אתה במונאקו ובמינכן שזה די מדהים. אתה יודע להגיד מה נשאר אותו דבר מסיום הלימודים ומה השתנה או התפתח? מה כל אחד מהמקומות בדרך נתן לך?

Gur:

מהרבה בחינות אני מרגיש שלא השתנה כלום ומבחינות אחרות מרגיש שהשתנה המון. אני מרגיש שכיום אני *הרבה* יותר יודע *איך* לעבוד. ברמה הכי פרקטית – לתחזק סטודיו ולשחות בעולם הפרילנסרים.

אני מאוד שמח להגיד שאני מרגיש שהמח שלי עדיין רענן, אולי אפילו יותר ממה שהיה בסיום הלימודים. עדיין מתחשק לי לנסות מלא דבים שאני כמובן לא מספיק, ואני עדיין מוקסם בקלות משטויות איומות שקורות בסטודיו ומנסה לשחזר אותן

Yuval:

ומבחינת שפה?

Gur:

נחמד שאתה שואל על שפה:) כנראה שהיא נהיית יותר ויותר יציבה וברורה. עוד לא יודע מה אני חושב על זה. בדיוק סידרתי מדפים השבוע וראיתי עבודות שלי מבית בנימיני. הן עדיין מאד מגומגמות והרבה פחות ברורות ומוגדרות מהעבודות שלי היום – ויש בזה המון חן. אבל השנה הזאת בבנימיני אפשרה לי לשחק הרבה… גם עכשיו אני מרגיש שאני משחק הרבה, אבל אלה כבר משחקים אחרים, למבוגרים (?)

Yuval:

מקסים. מה הלאה? מה הדבר/ים הבאים?

פרויקט הגמר בבצלאל. צילום: אביב נווה

Gur:

חלום חיי היה ונשאר לייצר כלים סניטריים, אסלות, כיורים, חיפויי קיר וכו׳. מאז פרויקט הגמר שלי, שהיה וריאציה על חמאם, אני לא מצליח להוציא את הג׳וק הזה מהראש. מת לעשות חמאם פעיל. מאד מגלומני מצדי, אני יודע. חוץ מזה הייתי רוצה גם לעשות תואר שני במדינה זרה כלשהי, לנסוע להתמחות ביפן ולהשתלם בפורצלן בג׳ינג דה ז׳ן שבסין. מזל שאני ממוקד…

Yuval:

בניגוד למה שלפעמים נהוג לחשוב, אני חושב שאם היית ממוקד לא היית מגיע למה שאתה היום. לא יותר טוב או פחות טוב, אבל לא זה. ולא בטוח בכלל שלמונאקו

Gur:

כן, כנראה… זה גם לא כל כך משנה כי זה מי שאני ומה שאני :))

Yuval:

בהחלט. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Gur:

כן: בא לי כבר להשתזף במונטה קרלו

7 תגובות על הכתבה

  1. אריה

    גאווה משפחתית וישראלית !!!

  2. דורית

    עבודות יוצאות דופן ומלאות תעוזה. רוצה הכל.

  3. נורית קריב

    גור הוא מדהים!!!
    אמן בחסד עליון וחיכיתי שיבינו את זה בכל העולם

  4. נורית קריב

    מושלם גורי

  5. חוה שכטר

    עבודות יפהפיות!

  6. גלעד

    חיקוי גרוע של חיימה חיון. בלי פרוטקציות לא היה מגיע לשומקום

  7. guy

    גור אתה מדהים תמיד ידעתי מהיום הראשון שנתקלתי בעבודות שלך ,,,,,,,,,,,,גאווה ישראלית
    עוד תגיע רחוק מאמינה בך

    בהצלחה ברכה גיא

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden