תכשיטים של סכסוך ותקווה: בית המידות של עינת לידר

עמית: הי עינת, מה שלומך בימי הקיץ האינטנסיביים האלו?

עינת: אני בסדר, אבל לפני הכל אני מחזיקה אצבעות שתגמר כבר המלחמה וכולם ישובו לביתם. לאחרונה יש לי יותר חופש, גם מהאקדמיה, מה שמאפשר להתפנות גם ליצירה וגם לענייני עמותת הצורפות העכשווית. אני מקווה לחזור ללמד בבצלאל בסמסטר הקרוב שמתחיל באוקטובר

עמית: מאז הפעם האחרונה שדיברנו חלפו כשנתיים ותראי כמה עברנו מאז. ללא קשר למציאות שלנו, יש לך תערוכה חדשה במוזיאון על התפר בירושלים בשם ״בית מידות״. ספרי עליה

עינת: אלו שתי תערוכות יחיד במקביל, שלי ושל בן זוגי דיויד גוס. זו הפעם הרביעית שבה אנחנו משתפים פעולה אחד לצד השניה. בתערוכות הקודמות שהצגנו יחד עסקנו בהיסטוריה המקבילה של ישראל ודרום אפריקה, מקומות לידתנו, ירושלים וקייפטאון. הפעם התערוכה עוסקת במבנה של מוזיאון על התפר, השכונה שבה הוא נמצא והקונטקסט שבו נבנה.

דיויד עוסק בשכונה ובמערכות היחסים הנרקמות בה וסביבה, ובהקבלה שלהן להיסטוריה הדרום האפריקאית שאליה הוא גם שייך. הפעם הוא בחר לעסוק במחווה של פרנק סטלה למהומות שארפסוויל. אני עוסקת באפשרות שמבנה המוזיאון יחזור, ולו רק באופן סימבולי, להיות בית פתוח כמו שנבנה ותוכנן במקור; כזה שמסיר את המחיצות העכשוויות, הפיזיות והתודעתיות, ומשחרר את הפתחים שנאטמו בגסות. התערוכות שלנו סרוגות יחדיו בקומת הקרקע של המוזיאון, אבל מתפקדות כשתי תערוכות יחיד מקבילות

עמית: מה עומד מאחורי שם התערוכה?

עינת: אני מצטטת מהטקסט המאלף שכתבה האוצרת ד״ר שיר אלוני יערי, שליוותה אותנו בכל השנה האחרונה: ״כותרת התערוכה כשלעצמה מקפלת בתוכה מנעד טעון של משמעויות. ברובד הישיר, היא מתייחסת לבניין שבו שוכן כיום מוזיאון על התפר, אך נושאת גם נימה אירונית.

״היא מרמזת לאמות המידה שננקטו, או שנמנעו במכוון, בהתמודדות עם סוגיית ׳הרכוש הנטוש׳, למידות הרעות של טשטוש ומחיקת העבר; ולקני המידה של האובדן והשבר הנוכחיים, המטילים את צילם על ההווה -והעתיד. כך, התערוכה בית מידות, הכוללת תכשיטים העוסקים בסכסוך ובתקווה, מבקשת לעורר את את המחשבה על השבת המבנה לתחושה של בית, ולשחררו משלמות הבטון״

עמית: מעניין. מה כוללת התערוכה וכמה עבודות מוצגות בה?

עינת: מוצגות בה כ־80 עבודות בארבעה חדרים. החדר הראשון הוא חלל הכניסה שמהווה גם מפתח ליתר התערוכה. בחלל השני מוצגת ארובת הציפורים (בשני החללים הללו העבודות המוצגות הן כולן חדשות מהשנה האחרונה). בחלל השלישי מתקיים דו־שיח בין ציור של דיויד על הקיר לבין טלסקופ שלי; ובחלל הרביעי מוצבות הרבה מעבודות המזכרות לירושלים שיצרתי עבור התערוכה ״סינדרום בהשאלה״.

לתפיסתי, לכל מקום יש היסטוריה וזהות פוליטית. מוזיאון על התפר הוא מקום שמכיר באופן מודע את הזהות ומתייחס באופן רפלקסיבי להיסטוריה של המקום

בחלל הכניסה מוצב תליון החלון. הוויטרינה שבה הוא מונח מתכתבת עם פרטי השימור בכניסה למוזיאון – השלט והציור ההיסטורי של הבניין. אלמנטים נוספים בחלל הם שלושת תכשיטי השטיח – כלים יומיומיים שעוצבו בטקסיות במטרה להיענד על הגוף.

את שלישיית תליוני המחווה לבניין ולרעיון מלוות גם שלוש טבעות חדשות בצורות עיגול, ריבוע ומשולש, עשויות בשפה מודרניסטית המבקשת לאתחל מחדש את האמונה שלפיה יש מוסכמות הגיוניות ואמיתות גדולות, והן חלות על כולן. לידן הצבתי הנקראת ״מנואל״ (2018), המתכתבת עם הסדרה ״מלאכי המלאכה״.

בחלל הכניסה מוצבות גם חלק מהציפורים, כל אחת עשויה שני זיתים, נירוסטה וחומרים נוספים ״על פי השעה״ – אלה של ״היום״ מכוסות זפת, נוצות, ברזל ושעווה. אלה הן ציפורי שלום חסר, חטוף, שנושאות עצב אבל גם קצת תקווה

עמית: המקום שבו התערוכה הוא כזה בעל זהות פוליטית. האם גם התערוכה היא כזאת?

עינת: כן, התערוכה מבקשת להציע מבט על, אבל גם מבט ישיר ומקומי, בגובה העיניים ובמידות אנושיות, של הבית וההכרה בהיסטוריה, מתוך הבנה שיש מקום לתיקון. לתפיסתי, לכל מקום יש היסטוריה וזהות פוליטית. מוזיאון על התפר הוא מקום שמכיר באופן מודע את הזהות ומתייחס באופן רפלקסיבי להיסטוריה של המקום.

בהתייחס לכך, ולמהות הפעולה הננקטת – גם ההצבה של התערוכה מבקשת להיות שקופה: ״צינור״ צנצנות זכוכית, שבמסגרתו מוצבות גם העבודות מהסדרה ״סינדרום בהשאלה״ בחלל האחרון, הוא מבחינתי התוספת הכי מינימליסטית שאפשר להעלות על הדעת במחשבה על הצבה שלא תתערב במבנה. צינור ביתי שנחשף לרגע – שקוף, על הקיר, עדין בחלל, מציע מבט קליל. גם החומר שממנו נחתך – צנצנות – הוא ביתי, פשוט, זמין

עמית: באלו טכניקות נוצרו העבודות?

עינת: במגוון טכניקות: עיבוד מתכת של צורפות קלאסית, בניה בעץ, רקמה, תפירה של שטיחים, שעווה, זפת וברזל בציפורים, עבודה בזכוכית ועוד.

יותר ממחצית מהעבודות נעשו במיוחד לתערוכה, בעיקר בשני החדרים הראשונים. חלק אחר מהציפורים נוצרו לתערוכות שהוצגו קודם לכן השנה בהולנד וגרמניה (שאצרו יותם בהט ודניאל ז׳רקובסקי). העבודות בחלל האחרון קובצו על פי הקשרן לירושלים על ההיסטוריה הכאובה שלה וחלקה בזיכרון הסכסוך, הוצגו במקור בתערוכה ״סינדרום בהשאלה״ בסדנאות האמנים בתל אביב ב־2015

לא יוצרים בחלל ריק

עמית: את מלמדת בבצלאל בימים אלה?

עינת: כן, כמובן, פרט לסמסטר האחרון שבו הייתי בחופש, ועם זאת שמרתי על קשר עם הרבה סטודנטים ומרצים יקרים ואהובים. התרגשתי לראות כל כך הרבה מהם בפתיחה, לצד חברים, אוצרים ויוצרים קרובים, שמזכירים שאנחנו לא יוצרים בחלל ריק – אלא תמיד בתוך ובהתייחס לקהילה

עמית: מה את מלמדת?

עינת: קורסים עיוניים במחלקה לתרבות חזותית וחומרית, לצד קורסי סטודיו והנחיה בפרויקטי הגמר במחלקה לצורפות ואופנה. בתחום העיוני בניתי בשנים האחרונות שני קורסים העוסקים בהיסטוריה הרחבה והביקורתית של צורפות ותכשיטים – במקצוע, בחומרים, בסביבה, בכלכלה.

בשיעורי הסטודיו המעשיים אני מנחה כבר שנים את ״ראשית שפה״ – שהשנה ליוויתי קצת יותר מרחוק – סטודיו שבו יוצרים הסטודנטים לראשונה סדרה של תכשיטים, מגבשים מחקר, קוראים ומגיבים, מדמיינים איך יציגו. לצד זה אני מנחה פרויקטי גמר, בעיקר בתכשיטים אבל גם בתחומים נוספים, ורואה בשמחה עצומה איך הסטודנטים והסטודנטיות ממריאים וממשיכים הלאה עם העבודות, והופכים להיות יוצרים משמעותיים בתחום.

חלק מהם.ן עבדו לצידי גם כעת. איתי שיפטן סייע לי בפיתוח התליון על פי חלונות הבית; נעמה בן פורת לקחה על עצמה את הפקת שבוע הצורפות בעמותת הצורפות יחד עם אלמה ליאון משנקר. זה עוד פרויקט שהיה חלום ענק של תחום הצורפות, ועכשיו איחדנו כוחות מכל הקצוות התחום ואנו בדרך להקימו לצד הבוגרים שלנו

עמית: איך עברה תקופת המלחמה על הסטודנטים ועד כמה היא באה לידי ביטוי ביצירה שלהם?

עינת: אני מוצאת שגם במהלך המלחמה, אבל גם לפניה, הסטודנטים הרבו לעסוק בנושאים מקומיים הקשורים למסורות של קראפט. נראה שהמלחמה חידדה דברים אצל כולם, וסייעה להם להחליט לגעת בנושאים שאולי קודם מעט התרחקו מהם כמו בית, היסטוריה ואפילו פוליטיקה

עמית: זה דור שלא פשוט לו….

עינת: נכון. בכל מקום. ועדיין, כסטודנטים, הם לא מוותרים, לומדים הרבה, מתעקשים על קראפט. אחרי כל מה שעברו, אלה שאני זוכה להכיר הם נחושים, מקצועיים, חרוצים וגם אופטימיים ביצירת חברה חדשה שיש בה סיכוי אפילו קטן לשינוי

עמית: מה התכניות שלך להמשך? יש כבר רעיונות לתערוכה נוספת שלך? תערוכה של סטודנטים?

עינת: כן, המון תכניות. הכי קונקרטית כרגע היא צבר תערוכות בנושא צורפות עכשווית שעליו אנו עמלים בעמותת הצורפות העכשווית שהקמנו בשנים האחרונות. כל הכוחות הגדולים בשדה, יוצרות ויוצרים, התאחדו בשיתוף פעולה רחב לקראת החלום הגדול – שבוע צורפות מקומית. נכון לעכשיו הוא יקרה בשיתוף פעולה, בין השאר, עם גופים ירושלמים כמו מוזיאון האסלאם ומוזיאון ישראל, ועוד הפתעות רבות מסביב…

בעמותת הצורפות העכשווית אני עובדת בשיתוף פעולה משמח עם הרבה בוגרות וקולגות, מבצלאל, משנקר ועוד. אבל עכשיו, החשוב ביותר הוא החזרת כל החטופים הביתה מיד והפסקת המלחמה לאלתר, שכולם יוכלו לחזור ולשקם את חייהם

---

עינת לידר | בית מידות
אוצרת: שיר אלוני יערי
מוזיאון על התפר, חיל ההנדסה 4, ירושלים
נעילה: 31.12