כל מה שחשוב ויפה
יובל אלעזרי וולקני, צלקת; המחלקה לצורפות ואופנה, בצלאל. צילומים: ליאת אלבלינג
יובל אלעזרי וולקני, צלקת; המחלקה לצורפות ואופנה, בצלאל. צילומים: ליאת אלבלינג

סגסוגת: המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל במינכן

51 עבודות של 26 סטודנטים.ות ובוגרים של המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, מוצגות בימים אלה במוזיאון פינקוטק לאמנות עכשווית במינכן. ״זו הזדמנות חד פעמית שמקדמת את הצורפות המקומית בזירה העולמית״, אומרות אוצרות התערוכה, ורד קמינסקי ועינת לידר

אחלאם קיסי מקפידה לענוד על החיג׳אב שלה את הסיכה שעיצבה (בהנחיית שירלי בר אמוץ)במסגרת קורס אמייל חם בשנה ב׳ ללימודיה במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, בעודה עוברת מעברי גבול. הסיכה, שמכילה בתוכה קוד QR שאפשר לסרוק ולהחשף למידע הטמון בו – מכילה בתוכה את הסיפור האישי של העונדת, אחת מתוך שלוש נשים שונות. ״הרעיון נבע מפעולת הזיהוי היומיומית במעברים, שעוברים קרוביי ורבים אחרים בקהילה הערבית המתגוררים בישראל או בפלסטין; פעולת זיהוי שמונעת מגזענות או בורות ומביעה יחס של ניכור וחוסר שיוויון. רואים בהם פחות אנושיים, פחות ערכיים״, מספרת קיסי.

״הסיכה נועדה להיות מוצגת על חזהו של העונד אותן, שמעצם ענידתן בוחר לשתף את סיפורן ובכך מאפשר לאחרים להתקרב אליו ולהכיר אותו מיוזמתו ובדרך שבה הוא בוחר להציג  עצמו, מבלי שיקדימו אותו מראש. העונד, על אף שהוא חי בתנאים קשים, והוא עייף מהכיבוש, עדיין רואה אפשרות לחיות יחד״.

אחלאם קיסי, שחור או לבן

אחלאם קיסי, שחור או לבן

איתי שיפטן, ללא כותרת

איתי שיפטן, ללא כותרת

מורן כהן, אקראיות בראי הסימטרייה

מורן כהן, אקראיות בראי הסימטרייה

סופיה זכרובה, יד עם פנינה שחורה 2

סופיה זכרובה, יד עם פנינה שחורה 2

הסיכה שעיצבה קייסי היא אחת מבין פריטי צורפות רבים שמוצגים בימים אלה (ועד סוף חודש יולי), בתערוכת עבודות של סטודנטים ובוגרים מהמחלקה במוזיאון Pinakothek der Moderne שבמינכן. התערוכה הוזמנה כחלק משבוע הצורפות הבינלאומי (Schmuck), שמתקיים אחת לשנה ברחבי העיר. את התערוכה, שהגיעה מישראל למינכן, אצרו במשותף ורד קמינסקי ועינת לידר – שתיהן מרצות במחלקה. זו הפעם הראשונה שבה המוזיאון מזמין מוסד אקדמי ישראלי כלשהו להציג בו, ״הבעת אמון יוצאת דופן ביצירה של המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל״, הן אומרות.

התערוכה היא חלק ממסורת שנתית ומתקיימת זו הפעם העשירית, ובה פרופסורים לתכשיטים מאקדמיות מובילות בעולם נבחרים ומוזמנים על ידי המוזיאון לאצור תערוכת תכשיטים של סטודנטים ובוגרים מהמחלקות שבהן הם מרצים. עד כה הציגו בתערוכות הללו אקדמיות לצורפות ממינכן, שוודיה, יפן, קוריאה ועוד.

העבודות מבטאות מתח בין האוניברסלי למקומי, בין פונקציה לאידאה טהורה, בין מלאכת יד לייצור תעשייתי, בין הישענות על העבר לבין חתירה לייצוגים עכשוויים, בין מזרח למערב, בין עבודה בתוך בועה לבין תגובה למציאות העכשווית

עבודה בולטת נוספת היא סיכה שעיצב איתי שיפטן במסגרת סטודיו תכשיטים ראשית שפה, גם הוא בשנה השנייה ללימודים (בהנחיית עינת לידר). הסיכה שעיצב שיפטן, שעוסק בעתיד הקראפט בהתייחס לגוף, היא אחת מתוך סדרה העוסקת במנעד שבין קראפט ותעשייה ובשחקנים העיקריים בו – המכונה, האדם והחומר.

״הסדרה נובעת מהעניין שלי במלאכת האריגה שבה עסקה סבתי״, הוא מספר. ״הנול שזור בגוף ובמלאכה, בוחן את מיקום האדם ביחס למכונה. סיכה זו, האחרונה בסדרה, מעבירה את עקרון האריגה, ואת היחס לגוף, לחומר אחר, קשיח, המותאם וארוג על הגוף דרך סריקה דיגיטלית ומדמה הכלאה בין הגוף והחומר. הסיכה משוחררת מהמתודות וההיררכיות הקשורות למלאכה, ובו זמנית מרוחקת ממגע היד בחומר החתוך בדיוק אך בנוקשות״.

לאלף את הברזל

26 סטודנטים מהשנים ג׳ וד׳ ובוגרי המחלקה מציגים בתערוכה 51 עבודות. לדברי קמינסקי ולידר, התערוכה משקפת את הרוח, ה״סגסוגת״ המיוחדת של עבודות צורפות מבצלאל מהשנים האחרונות, שכולן נוצרו על ידי הסטודנטים והבוגרים של המחלקה, כאלה שמגיעים מכל רחבי ישראל – ממגזרים, עדות ודתות מגוונות.

לדבריהן, העבודות המוצגות מבטאות מתח בין האוניברסלי למקומי, בין פונקציה לאידאה טהורה, בין מלאכת יד לייצור תעשייתי, בין הישענות על העבר לבין חתירה לייצוגים עכשוויים, בין מזרח למערב, בין עבודה בתוך בועה לבין תגובה למציאות העכשווית. ניגודים אלה הם המאפיינים העיקריים של המחלקה בבצלאל.

כך לדוגמה, ענהאל אטב אזולאי עיצבה אינטרפרטציה חדשה לחנוכיה, במסגרת פרויקט הגמר שלה (בהנחיית שלי סתת, ראש המחלקה). ״יש לי אובססיה למספרים״, היא מספרת, ״שבאה לידי ביטוי ברגעים רבים ביום־יום שלי: אם במספר המדרגות שעליתי או בתקשורת עם אנשים בשעות ׳קסם׳ כמו 15:30, 12:13, 23:45 וכו׳. במהלך השנה עסקתי באובססיה זו דרך העולם הקבלי, שבו מספרים מקבלים משמעות רוחנית; החנוכייה מעצם צורתה ומהותה הטקסית מייצגת שאלות של זמן וספירה. בעזרתם של מתמטיקאים ומתכנתים תכנתתי קודים שמחוללים את כלל האפשרויות ליצירת חנוכייה.

״החנוכיה שעיצבתי בוחנת את מעמדה של החנוכייה בימינו. את עיצוב הפרטים ביססתי על פרשנות של משמעות כל מספר. לכל סדרה מערכת חוקים מספרית משלה: אחידות, סימטריה, יציבות. במהלך החג האובייקטים ממלאים את תפקידם כחנוכייה, ובשאר ימות השנה הם מתפקדים כחפצים/תכשיטים שנושאים עמם את זיכרון הדלקת הנרות דרך השעווה המעטרת אותם״.

ענהאל אטב אזולאי, סיכת חנוכייה

ענהאל אטב אזולאי, סיכת חנוכייה

עידו ברנשטיין, ללא כותרת

עידו ברנשטיין, ללא כותרת

מאי זרקאוי Who’s Behind the Veil?

מאי זרקאוי Who’s Behind the Veil?

חסן כורד, Extension Of

חסן כורד, Extension Of

birds

היצירה של עידו ברנשטיין, במסגרת פרויקט הגמר (בהנחיית ורד קמינסקי), מושפעת מתחושותיו האישיות לגבי המציאות רוויית העוולות בכלל ובזמן האחרון בפרט. ״תחושות של פחד וכעס מלוות אותי״, הוא מספר. ״ניסיתי להמחיש אותן ביצירת תכשיטים ואובייקטים מברזל.

״ברזל נחשב בתרבויות רבות לחומר בעל ערך סגולי ושימושי רב, ובפן הרוחני הוא נחשב מצד אחד לחומר מגן ומהצד האחר הוא משמש כלי נשק וכליאה של בני אדם ובעלי חיים. יצרתי את האובייקטים בטכניקות צורפות שאינן מתאימות לברזל. רציתי להמחיש איך אני מאלף את הברזל כמו שהתודעה האנושית מאולפת ומקבלת את הגזרות בלי להטיל ספק ומתעלמת מהעוולות שנגרמות״.

״בדרך כלל התערוכות נמשכות כשבוע בלבד״, מסבירות קמינסקי ולידר, ״אבל למחלקה שלנו הוצע באופן חריג להאריך את זמן התצוגה. לאורך ימי התערוכה היא זכתה לחשיפה תקשתורתית, ועד כה הגיעו אלפי מבקרים מרחבי העולם ובהם מרצים, סטודנטים, יוצרים מקצועיים, אוצרים ואספנים. אין ספק שמדובר בהזדמנות חד פעמית שמקדמת באופן משמעותי את הצורפות המקומית בזירה העולמית״.

מה יבין מי שיבקר בתערוכה על עיצוב ישראלי? על צורפות מישראל?

״עיתונים ואמצעי תקשורת מרכזיים, בתי הספר ומקורות בתחום המקצועי, שכתבו/הציגו את התערוכה בגרמניה ובמקומות נוספים באירופה וארצות הברית, חשו שהתערוכה מצליחה לשקף ולהעמיק בעושר ובמפגש התרבויות הרחב המתקיים בארץ. רבים גם התרשמו מהאיכות הטכנית הגבוהה של העבודות כמו גם מהמקוריות והמורכבות הצורנית שלהן.

לא היתה שפה אחת, סגנון אחד, אלא חופש רב בביטוי העובדה שהסטודנטים במחלקה מגיעים מרקעים, דתות, שכבות שונות באוכלוסיה, ממקומות שונים בארץ ובעולם, ועבודותיהם מגוונות בהתאם

״ובעיקר, מכך שלא היתה שפה אחת, סגנון אחד, אלא חופש רב בביטוי העובדה שהסטודנטים במחלקה מגיעים מרקעים, דתות, שכבות שונות באוכלוסיה, ממקומות שונים בארץ ובעולם, ועבודותיהם מגוונות בהתאם. כל אחד מהסטודנטים מבטא את הנושא שמעסיק וחשוב לו (אישי, חברתי, פוליטי…) באמצעות תכשיטים תוך ניצול הידע שיש לסטודנטים האלו על השימושים השונים בתכשיטים לאורך ההסטוריה. בקיצור: עבודות מגוונות ודגש על התיחסויות מרתקות למשמעות מאחורי התכשיט.

״בנוסף, עיצוב חלל התערוכה קיבל שבחים רבים מאוצרים ומעצבים בינלאומיים מהתחום, כאחת התערוכות המוצלחות מבין האקדמיות המרכזיות בעולם שהציגו שם עד כה. הקונסטרוקציה שעליה חוברו העבודות מתיחסת למבנה הארכיטקטוני של המוזיאון מחד, ומאידך בחומר היא מבקשת לרמוז לנוף המקומי הישראלי – צבע החול, פשטות – עם המונוכרומטיות של קונסטרוקציית הקרטון המאופקת – פרמטרית, משוכפלת גיאומטרית, גם כבמה למראה זורם ולא היררכי; כך גם נתפס הדבר בעיני הצופים הרבים. דבר נוסף היה השימוש בחומרים הניתנים למיחזור, בשיטת בנייה פשוטה וחסכונית״.

יהיו תערוכות נוספות בעתיד הקרוב?

״כן. קיבלנו הזמנה לשבוע התכשיטים בניו יורק ואנחנו עדיין לא יודעות אם נצא, כי לא בטוח שיהיה לכך תקציב. גם לתערוכה הזו לא היה קל לגייס תקציב אבל הצלחנו, אז אנחנו מקוות שזה יהיה המצב גם במקרה הזה״.


סגסוגת | המחלקה לצורפות ואופנה, בצלאל
אוצרות: ורד קמינסקי, עינת לידר
מוזיאון העיצוב, פינקוטק דר מודרן, מינכן
משתתפים.ות: דן אביטבול, נאווה הדר אבנית, ענהאל אטב אזולאי, לוריס אלקסי, ורד אניסימוב, זוהר פדלון ארז, קסניה בילדר, עידו ברנשטיין, כרמל גולדנטל, יובל אלעזרי וולקני, יסמין זהבי, סופיה זכרובה, סוזן זריהן, מאי זרקאוי, מורן כהן, חסן כורד, מיכל כספי, נוגה מזובר, גאיה אור־נר עדני, מוריה לוין פולק, עדי פרבר, נור קימרי, אחלאם קיסי, אביגיל קפון, איתי שיפטן, פאטמה שקיראת
נעילה: 30.7

צילום: ורד קמינסקי

צילום: ורד קמינסקי

צילום: איתי שיפטן

צילום: איתי שיפטן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden