״להחזיר אותה״: האחים פיליפו עושים את זה. שוב
ההצלחה של ״נגעת נרצחת״ ב־2022 (השקעה קטנה של 4.5 מיליון דולר שהפכה ל־92 מיליון בקופות) הציבה על מפת האימה שני שמות חדשים ומבטיחים: האחים האוסטרלים מייקל ודני פיליפו. עם נתונים כאלה, ההשקעה הגדולה בסרטם הבא הייתה רק שאלה של זמן.
עכשיו היא מגיעה עם ״להחזיר אותה״, שנהנה מתקציב גדול יותר וגם מתשומת לב ציבורית רחבה יותר. האחים פיליפו, יחד עם התשוקה הבוערת שלהם להביא משב רוח מרענן לאימה המודרנית, מצטרפים לשורה ארוכה של יוצרי אימה חדשים שמעצבים מחדש את הז׳אנר ומוסיפים עוד שכבה מנצנצת לפרסטיז׳ המתהווה שלו.

בעלילת ״להחזיר אותה״ אנחנו פוגשים את אנדי (בילי בארט) ופייפר כבדת הראייה (סורה וונג, בתפקיד קולנועי ראשון), שני אחים למחצה שבעקבות מותו הטרגי של אביהם נשלחים לבית מאמץ. שם מחכה להם לורה (סאלי הוקינס, ״צורת המים״), שמארחת בביתה את אוליבר (ג׳ונה וורן פיליפס), ילד עם מראה מטריד שמקריפ ת׳נשמה.
ככל שהימים חולפים, מתרחשים בבית אירועים הזויים וחולניים, כולם קשורים בהתנהגות המוזרה של לורה ואוליבר. לאט לאט נחשף גם סוד אפל בנוגע לבתה המתה והקשר של לורה עם טקסים בניחוחות של כישוף ומאגיה שחורה.
במדד האימה, ״להחזיר אותה״ הוא תלמיד נהדר שמסמן וי כמעט על כל קריטריון אפשרי. הוא מורכב ממספר אלמנטים, שכל אחד מהם עשוי טוב בפני עצמו, ויחד הם מרכיבים סרט מעורר תיאבון לכל חובב אימה. יש בו על־טבעי, קורטוב מכובד של אימת גוף חולנית, ומעל הכל מסתורין שהולך ונבנה במינון מדויק.
התעלומה שניצבת במרכז הסרט מקבלת חיזוק עם כמות יפה של סצנות מלחיצות, מטרידות ודוחות שקשה להוריד מהן את העיניים. ״להחזיר אותה״ מספק כל יצר או סטייה חברתית של חובבי אימה – בקטע הכי טוב שאפשר לבקש
הסרט לא מגלה יותר מדי פרטים בעלילה על מה ואיך ולמה, ומעדיף להשאיר לצופים את האפשרות לכתוב לעצמם תסריט בראש. אחרי ״נגעת נרצחת״, האחים פיליפו עולים כיתה ושואפים לאתגר עוד יותר את המחשבה. התעלומה שניצבת במרכז הסרט מקבלת חיזוק עם כמות יפה של סצנות מלחיצות, מטרידות ודוחות שקשה להוריד מהן את העיניים. אז כן, ״להחזיר אותה״ מספק כל יצר או סטייה חברתית של חובבי אימה – בקטע הכי טוב שאפשר לבקש.
העלילה מציבה במרכז את פייפר כבדת הראייה, בגילומה של סורה וונג, שנבחרה אחרי שהקליקה על מודעת אודישנים בפייסבוק. כמו פייפר, גם וונג היא כבדת ראייה, מה שמוסיף לסרט רובד נוסף וכבד משקל של לחץ ופחד מהלא נודע.
כדי להעצים את האמפתיה, הסרט רווי בצבעים כהים, קרים וקודרים – בחירה אמנותית שמבקשת להכניס את הצופים לתוך עולמה האפלולי של פייפר. וונג, חסרת הניסיון והליטוש המשחקי, מפתיעה לטובה, והנוכחות שלה מוסיפה אותנטיות ועוזרת לאחים פיליפו להרים פיצ׳ר שהוא בול בפוני – בדיוק כמו הליהוק הזה.
אם ״נגעת נרצחת״ צמח מתוך הראש של יוצרי תוכן אימה ביוטיוב (מקור עיסוקם של האחים פיליפו) ופנה לקהל צעיר, אז ״להחזיר אותה״ מציב את האחים בליגה אחרת. לייקים, סאבים וקריאות ללחוץ על כפתור הפעמון – אאוט, יצירת סרטים טובים ורציניים – אין.
בהחלטה אמנותית בוגרת, האחים פונים הפעם למחוזות כבדים, קודרים ואפלים בהרבה וטעונים רגשית. התסריט שנכתב יחד עם בילי הינזמן (שלקח חלק גם בכתיבת התסריט של ״נגעת נרצחת״), לוחץ על נקודות כואבות במיוחד ומעלה שאלות מוסריות נוקבות על אובדן, על אבל ועל הרצון הבלתי אפשרי להחזיר את היקר מכל, לא משנה המחיר.
האלמנט העלילתי של משפחה מאמצת הוא מהבולטים בז׳אנר האימה, ותחושת הזרות וחוסר השייכות משאירה ליוצרים פתח לשחק עם כל דבר שירצו. ב״להחזיר אותה״, האחים פיליפו מנצלים את המוטיב העלילתי הזה היטב, ובונים סביבו אווירה קריפית באופן איטי ומדוד, יחד עם סאלי הוקינס הנפלאה בתור לורה הנחמדה, המוזרה והמגה־קריפית.
מתחת לחזות הכאילו־ידידותית מסתתרת אישיות בעייתית, טראומתית ומלאת עצב. כל זה מוביל אותה לפעול בדרכים לא שגרתיות להשגת המטרות שלה. והוקינס לא צריכה הרבה חוץ מהבעות פנים ומימיקות הזויות; כל השאר כבר מגיע אצלה בילט־אין.
״להחזיר אותה״ הוא עוד חריץ חשוב בלוח השנה שמסמן את 2025 כאחת השנים המרגשות לסרטי אימה מקוריים. ההצלחה של האחים פיליפו ובמאים נוספים כמו זאק קרגר עם ״שעת הנעלמים״ המשובח, מושכת יותר ויותר יוצרים צעירים, שלא חוששים לשבת על הטוסיק ולכתוב תסריטי אימה, בז׳אנר שתופס (שוב) מקום מרכזי בתרבות הפופ.
והאחים פיליפו? הם כבר מזמן לא יוטיוברים. מדובר ביוצרי אימה פר אקסלנס, והעובדה שהם צמחו מתוך הרשתות החברתיות רק נותנת להם אכבר יתרון: הם מכירים את הקהל, הם חלק ממנו, והם עושים את הסרטים שהם היו רוצים לראות בעצמם. ואיזה יופי שהם מספקים את הסחורה בפעם השנייה ברציפות – עם הרבה יותר רצינות, בלי פומפוזיות וחשיבות עצמית מיותרת, ועם נאמנות לאלמנט הכי בסיסי של הז׳אנר – פאקינג להפחיד!
להחזיר אותה
בימוי: דני ומייקל פיליפו
104 דקות; אוסטרליה, 2025
4 כוכבים











