חולמת בהקיץ: קולקציית הגובלנים של יובל אלרואי

עמית: הי ושלום לווראנסי שבהודו… כאן תל אביב. מה נשמע?

יובל: הי שלום שלום תל אביב! כאן מעולה, איך אצלך?

עמית: בחוץ חם לדעתי יותר ממה שאצלך בווראנסי – אבל אני במזגן 🙈 ספרי, ספרי, מה את עושה שם?

יובל: אני נמצאת ברזידנסי. זו העיר הקדושה ביותר בהינדואיזם והמקום שבו מאמינים שהרחצה בנהר הגנגס מטהרת מחטאים, ושמוות בעיר הזו מבטיח שחרור ממעגל הלידה והמוות (moksha)

עמית: איך הגעת לזה?

יובל: לפני כמה חודשים הצטרפתי לטיול של בית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה, במסגרת קורס של ראש המחלקה לעיצוב אופנה רחל גץ סלומון, והמעצבת תמרה אפרת. זו הייתה חוויה שפתחה לי עולם חדש ומרתק של קראפט, והרגשתי שהגעתי למקום שאני חייבת לחקור ולהעמיק בו

יובל: הקראפט בהודו הוא לא מהעולם הזה, או לפחות לא מהעולם המודרני והמערבי שאנחנו מכירים. כאן המסורות עוברות מדור לדור, ועד היום נשמרות ומיוצרות בצורה הכי אותנטית שיש.

במהלך הטיול היינו בדלהי ובג׳ייפור, וידעתי שחסרה לי ורנאסי כדי להשלים את הידע שרציתי. המדריך שלנו היה נבנית ראמן – הבעלים של הרזידנסי שבו אני שוהה עכשיו. יחד עם השותף שלו אג׳אי פאנדיי, הם עובדים כבר כמעט 20 שנה לשמר את הרוח של ורנאסי והאמנות שחיה בה, ומציעים לאמנים מכל העולם לשהות ב־Anandvan Artist Residency.

אני לומדת ורואה כאן מקרוב שני סוגים של מלאכות: האחת היא אריגה בנול, והשנייה היא רקמת Zardozi – רקמה מסורתית מחוטי מתכת מזהב וכסף. בזמן השהות שלי אני מייצרת קשרים עם אמנים מקומיים וחוקרת טכניקות שישתלבו בקולקציה הבאה שלי. זו חוויה יוצאת דופן רוחנית, תרבותית ואמנותית

החיבור עם עולם החייטות הרגיש לי טבעי ומדויק. אלו שתי מלאכות יד עתיקות שרציתי לחבר: לתת לגובלן את המקום והכבוד שלו כפיס שמספר סיפור, ולהציג אותו בעבודת חייטות מוקפדת, מדויקת, וברמה הכי גבוהה שיש – כחלק אינטגרלי מהפריט עצמו

עמית: טוב, אני ירוקה מקנאה… ומה את הולכת לעשות עם כל הידע הזה?

יובל: אני הולכת להשתמש בו כדי ליצור את הקולקציה הבאה (השלישית) שלי, שתהיה בהשראת המיתולוגיה ההינדית – מיתולוגיה מרתקת רבת אלים ומשמעויות. הראש שלי רץ קדימה כל הזמן

עמית: מרגש. את כבר בקולקציה הבאה, אבל בואי נדבר על הנוכחית שמושקת ממש בימים אלו – הגובלנים

יובל: את צודקת. דבר דבר. הקולקציה הזו מאוד מרגשת אותי ועבדתי עליה קרוב לשנה. היא נקראת Tapestry Reverie. השם משלב בין המילה Tapestry – גובלן, ובין Reverie – חלום בהקיץ. עבורי, זה ביטוי לעולם של סצנות רקומות, מלאות בפרטים קטנים, שמכניסות למצב חלומי, רגע של בריחה מהיומיום.

אני באה מבית שגדל על רקמה. סבתא שלי עד היום רוקמת, סורגת ולומדת טכניקות חדשות. גם אמא שלה, סבתא רבא שלי, הייתה רוקמת. בארץ, כמו בעולם, היתה תקופת תור זהב לגובלנים. היום אנשים רוצים להיפטר ולמכור אותם, כי כנראה שלא מבינים עד הסוף את הנכס שיש להם בבית. בגלל זה אפשר למצוא היום גובלנים בכל מקום: בשווקי פשפשים, ברחוב, במרקטפלייס ועוד.

לי היה ברור שאני חייבת לעשות איתם משהו. במשך שנתיים אספתי מבחר גדול, ובסוף דייקתי אותו לכדי 20 גובלנים שונים ומיוחדים

עמית: איך הם משולבים בפריטי האופנה?

יובל: העולם של הקולקציה הוא עולם אוטופי – סצנות קטנות מהיומיום, מלאות אופטימיות אבל גם קצת ביזאריות. יש בה אישה חורטת את שמה על עץ, דייג מעשן מקטרת, אמא ובת תופרות, אישה שוכבת בעירום, אישה קוראת ספר, אנשים משחקים משחק ליד אגם… היא נעה כל הזמן בין מה שנראה אמיתי למה שהוא כמעט דמיוני.

החיבור עם עולם החייטות הרגיש לי טבעי ומדויק. אלו שתי מלאכות יד עתיקות שרציתי לחבר. לתת לגובלן את המקום והכבוד שלו כפיס שמספר סיפור, נושא עליו עבר והיסטוריה, ולהציג אותו בעבודת חייטות מוקפדת, מדויקת, וברמה הכי גבוהה שיש – כחלק אינטגרלי מהפריט עצמו.

המותג שלי, Outré, נמצא על תפר שבין Art to Wear ל־Ready to Wear. בקולקציה הזו, החלק של ה־ Art to Wear הוא אותם 20 גובלנים – שכל אחד מהם הפך לפריט מחוייט, ביניהם ג׳קטים, מכנסיים, מיקרו־שורטס, חצאיות ומחוכים. כל פריט ממוספר כ־AP X/20 – כלומר – הוא יצירת אמנות לבישה לכל דבר.

בגלל שכל גובלן הגיע בגודל שונה, נפתח משחק רחב ומגוון של אפשרויות ליצירה. הגובלנים מתחברים לחלקי הבגד כחלק אינטגרלי ממנו. זה מהלך שנעשה בשלב הגזרה והתאמתה לגובלן הספציפי. מה שמאחד את כל פריטי הגובלנים בקולקציה הוא עבודת החייטות העילית שבה הם נתפרו.

זו קולקציה שאינה עונתית. היא נועדה לעבור מדור לדור, מאם לבת. אני רוצה להחזיר את הערכים של עיצוב נצחי, איכותי, שנעשה במלאכת יד ברמה הכי גבוהה שיש. בעולם שבו הכל נהיה מנוכר, המאס־פרודקשן גובר והדיגיטל משתלט, אני מאמינה שהחיפוש אחר משהו ייחודי, כזה שיהיה רק שלך, הולך וגדל. יש משהו מרגש בפריט שנעשה ברמת כזו של קראפט, שהוא פשוט לא דומה לשום דבר אחר

הפיקסלים הם התרגום

עמית: והגרסה המסחרית?

יובל: הגרסה המסחרית של הקולקציה מרגשת לא פחות. בחרתי ארבעה גובלנים ותרגמתי אותם להדפסים מפוקסלים, עם משחק שונה בגודל הפיקסלים, מה שממש נותן תחושה של סריגה. מבחינתי, הפיקסלים הם התרגום של היום לגובלן.

בקולקציה הזו יש שלוש גופיות ריב וחולצת מש (רשת). לצידן יש ג׳ינס עד הברך עם תוברים (לולאות החגורה) בצורת תמנון שהוא לוגו המותג, ומכנס־חצאית עם חמש חגורות שמתלפפות סביב הגוף. שני הפריטים האלו הם פיסים בפני עצמם, וכל הפריטים משתלבים יחד במיקס אנד מאץ׳. כל הדגמים הם יוניסקס וזמינים במידות XS–L.

עמית: איפה אפשר לראות או להשיג את כל היופי הזה?

יובל: באתר המותג ובאירוע המכירה של סיגל גרנות ועדי פוגל שיתקיים ב־12-13.9 ב״מקום״ (שוקן 27 קומה 12 תל אביב)

עמית: את מייצרת הכל בארץ?

יובל: הפריטים המחויטים מיוצרים בארץ בעבודת יד. הקולקציה המסחרית מיוצרת בהודו

עמית: וכאמור, את כבר בפול גז על הקולקציה הבאה – שמתי היא מתוכננת לצאת?

יובל: אני מאוד מקווה שכבר בפברואר אוכל להכריז על הקולקציה השלישית. להיות מעצב צעיר בארץ זה אתגר לא פשוט, במיוחד במצב הנוכחי. הכל לוקח יותר זמן מהמתוכנן, אבל אני מאמינה שלדברים טובים ואיכותיים לוקח זמן להבשיל, ואני כרגע בשלב של זריעת הזרעים.

בינתיים אני מתמקדת בקולקציה הנוכחית שרק יוצאת לאוויר העולם, וגאה לשתף שבסוף אוקטובר אשתתף גם בשבוע האופנה בקטגוריה של Upcoming Designers

עמית: שבוע האופנה זו התרגשות וחשיפה גדולה, ואני כמובן אהיה שם. את רואה את עצמך גם בעתיד כמעצבת אופנה ישראלית או שיש לך תוכניות או חלומות אחרים להמשך?

יובל: לגמרי! קודם כל, אני מעצבת אופנה ישראלית, ואני גאה במקום שממנו אני באה. לפני שאני מביטה לאופק ולמקומות רחוקים יותר, חשוב לי לבנות את היסודות של Outré כאן. יש לי חלומות גדולים להמשך, אבל החלום הקרוב יותר הוא שיכירו את המותג בארץ ושיתחברו אליו באמת

עמית: כבוד! האמביציה, הנחישות והחדשנות שלך מבטיחים שתשיגי את המטרות. רוצה להגיד לנו עוד משהו?

יובל: אם הצלחתי לגרום למישהו לעצור, להתרגש ולהתחבר – מבחינתי עשיתי את שלי. וגובלנים? הם החיים 😉