ברוח בנקאות אירופאית קלאסית: עיצוב משרדי חברה בצומת סביון

גל הגינוי וההתנגדות של הזירה הבינלאומית כלפי ישראל לא פוסח גם על עולמות האדריכלות והעיצוב. האדריכלים כפיר גלאטיה־אזולאי ויעל אופנהיים חוו זאת על בשרם. פרויקט שעיצבו ונמצא ראוי לפרסום במגזין העיצוב הבינלאומי הנחשב, דיזיין־מילק, זכה מיד עם פרסומו לתגובות רבות ונלהבות – אך להפתעתם אחרי ימים ספורים נעלם מהרשת.

״העובדה שהוא בישראל ותוכנן על ידי אדריכלים ישראליים, גררה קבלת איומים על המדיה מצד גורמים פרו־פלסטינים – ולדאבוננו הם נכנעו להם״, אומר גלאטיה־אזולאי. ״זה עצוב, מתסכל ומכעיס שהגענו למקום שבו תחומי תרבות ויצירה, שאמורים להיות מעל ומעבר לרגשות שנאה ונקם – הפכו לנגועים בהם״.

הפרויקט המדובר הוא עיצוב משרד של חברה מובילה בתחומי ראיית חשבון וייעוץ פיננסי, השוכנים בקומה העליונה של אחד משלושת המגדלים של מתחם אקרו ביזנס סנטר בצומת סביון – מתחם משרדים, מסחר, בילוי ופנאי, שעל תכנונו היה אמון משרד יסקי מור סיון אדריכלים.

עיצוב כלל החללים הציבוריים במרחב המתחם – לובאים, אזורי מסחר, מועדוני דיירים ועוד – הופקד בידיהם של גלאטיה־אזולאי ואופנהיים. במסגרת זו הם היו מעורבים בו כבר משלביו הראשונים, ובתוך כך, לדבריהם, הכירו אותו היטב לפרטיו, על כל תו ותג שבו.

גלאטיה־אזולאי ואופנהיים הכירו בשנה הראשונה של לימודי האדריכלות בבצלאל, ומאז הם מתחזקים קשר חברי ומקצועי הדוק. כל אחד מהם הוא היום בעלים של סטודיו משלו: KOT Architects של גלאטיה־אזולאי, ו־YOOLOPP של אופנהיים. במקביל, הם מרבים לשתף פעולה כצוות תכנון בפרויקטים רבים, הפועל תחת השם KOT-YOOL .

״אנחנו חולקים תפיסת תכנון רב תחומית, והעבודה כצוות טובה ונכונה לנו״, אומרת אופנהיים. ״יש בנו מהדומה ומהשונה, והדיאלוג שמתקיים בינינו מאפשר לנו להעמיק את השיח, מפרה ומשלים אותנו. לצד זאת, לכל אחד מאיתנו יש את הפרויקטים הפרטיים שלו״. העשייה המשותפת של השניים מקיפה מנעד מגוון של תחומים כהתחדשות עירונית, מגורים לסוגיהם, משרדים, חללי מסחר, מלונאות, מבני ציבור ועוד.

כפיר גלאטיה־אזולאי: היה לנו ויז׳ן לגבי החלל, וההיכרות העמוקה שלנו עם הפרויקט אפשרה לנו להשפיע על תכנונו ולבצע שינויים מבניים נדרשים כדי ליישם אותו. לדוגמה, לקבוע את מיקום גרם המדרגות, שהוא האלמנט המחולל את זרימת החלל

שטחו של המשרד שעיצבו משתרע על פני כ־1,000 מ״ר, והוא היחיד במתחם שכולל גם מרפסת גג פרטית. ״היה לנו ויז׳ן לגבי החלל, וההיכרות העמוקה שלנו עם הפרויקט אפשרה לנו להשפיע על תכנונו ולבצע שינויים מבניים נדרשים כדי ליישם אותו״, אומר גלאטיה־אזולאי. ״לדוגמה, לקבוע את מיקום גרם המדרגות, שהוא האלמנט המחולל את זרימת החלל״.

הכניסה לחלל המשרד מתעתעת משהו: המרחב המרשים שנפרש לעין נדמה כלובי של מלון בוטיק יוקרתי ומעוצב לעילא, שמופעו רחוק בעליל מסצנת עיצוב המשרדים שרווחת היום. את מקום מאפייני הצבעוניות וחללי העבודה הפתוחים־משותפים תופסים אסתטיקה קלאסית וחלוקה מסורתית למשרדים.

אלה תוכננו לגופם בגדלים וכסוגים שונים, בהתאמה מדויקת לצרכי הפעילות המתבצעת בהם ולמספר לעובדים המשתמשים בהם: משרדי מנהלים, משרדים שמשותפים למספר עובדים, חדרי ישיבות; ולשכת מנכ״ל שתוכננה כמיני־מתחם מארח ומכילה בשטחה גם סלון לאירוח פגישות עסקיות ואזורי רחצה ומנוחה.  פונקציות נוספות בחלל הם מטבחון וסלון־לאונג׳.

בית שני

היסטוריה אדריכלית, תקופות וזרמים סגנוניים הם לדידם של גלאטיה־אזולאי ואופנהיים מקורות עניין והשראה, שמזינים את עבודת התכנון שלהם ומוצאים ביטוי בתפיסת עולם החותרת לעיצוב מנומק ומהודק. מושגים כמו טרנדים, אופנות עכשוויות או אלמנטים גימיקיים – לא נכללים במילון המושגים שלהם, ששם דגש על טוטאליות וכנות רעיונית.

בתוך כך, הקונספט שגיבשו עבור החלל נשאב מעיסוקה של החברה בפיננסים, בשאיפה להתאים את העיצוב למהות פעילותה. ״הרעיון נשען על בנקאות אירופאית קלאסית של פעם, על החזות המכובדת שאפיינה אותה וגילמה משהו שורשי ועל־זמני. הכוונה הייתה ליצור תחושה של בית שני ומקום שהוא עוגן.

בהבט מיתוגי, יש לכך משמעות חשובה, הן עבור הלקוחות והן עבור העובדים״, אומר גלאטיה־אזולאי, ואופנהיים מוסיפה: ״האסתטיקה שמהדהדת את הערכים האלה מקפלת בתוכה מורשת ומסורת, ומייצרת חוויה של ביטחון ושל קרקע יציבה ומוצקה״.

תרגום הקונספט בוצע כשילוב מתוחכם ומאוזן בין נרטיב המסורת והקלאסיקה לבין נוחות עכשווית, בין יוקרה רשמית מעונבת לבין אווירה מזמינה ומסבירת פנים. שפת החלל מתכתבת עם המקצב האדריכלי של המתחם כולו, שנרקם ממופעם המבני של שלושת הבניינים המאופיין בקו אובאלי־מעוגל.

מוטיב זה שב ומופיע בעיצוב בגרסאות מגוונות, ובכלל זה מבניות, כמו תקרות גבס קעורות בחלק מהחלל, שיוצרו מראש במפעל על פי החיתוכים שנדרשו בתכנון. אלמנט מבני אחר, שנוכחותו דומיננטית מאוד, הוא גרם המדרגות הספירלי־פיסולי שניצב בלב החלל וקושר אותו עם הטרסה העליונה.

הגרם העשוי פלדה מכופפת מתנשא לגובה של שבעה מטרים, כשחלקו העליון מהווה מעין באר אור שדרכה חודר לחלל אור יום טבעי מלמעלה. האור המשתנה במהלך שעות היממה משווה גם לו נראות שמשתנה איתו, ובשעות הערב הוא מואר באמצעות מיקרו־ספוטים זעירים שמדמים שדה זרוע כוכבים. במיקומו המרכזי מייצר הגרם כיכר המנתבת את צירי התנועה בחלל, ואף מאפשר גמישות תכנונית במידה ויידרשו שינויים בחלוקת הפנים.

יעל אופנהיים: האסתטיקה שמהדהדת את הערכים של בנקאות אירופאית קלאסית של פעם, מקפלת בתוכה מורשת ומסורת, ומייצרת חוויה של ביטחון ושל קרקע יציבה ומוצקה

פלטת החומרים שנבחרה מגבה את העיצוב הקלאסי, תומכת בו ומדגישה אותו. לריצוף החללים הציבוריים נעשה שימוש באבן שיש בגווני שחור ולבן ובחיתוכים גיאומטריים שתוכננו ייעודית. משחקי הצבע והצורה שמתקבלים עם פרישתם מייצרים קומפוזיציה מלאת עניין וחוויה של לאונג׳, שההשראה עבורה נשאבה מסצנה בסרט הארי פוטר, שבה נראה חלל בנקאי של פעם. ״האריחים יוצרו בסין, ולהבטחת דיוק מרבי של הפרישה המתוכננת קדם לה מוקאפ בקנה מידה של אחד לאחד״, אומרת אופנהיים.

קירות החללים הציבוריים חופו בנגרות מעץ אגוז כהה כבד, שמאציל ממד קלאסי־אירופאי, כשבתוכם ועל פני שטחם משולבים ספרייה, מראות, ופונקציות אחסון שונות. עץ משמש גם באלמנטים שונים נוספים שתוכננו כקאסטם־מייד תוך שימור המוטיב האובאלי־מעוגל. כך, לדוגמה, שולחן פיסולי מעץ מגולף ברוח סגנון הארט־נובו שמשמש כדלפק קבלה, או יחידה דקורטיבית אוורירית החוצצת בינו לבין אזור ההסבה הסלוני שמשתרע בהמשך, כמו למרגלות גרם המדרגות.

פריטי ריהוט כמו ספות, כורסאות ושולחנות קפה נבחרו בהזמנה ובאוצרות מהודקת ממיטב מותגי היוקרה הבינלאומיים, כשעיצובם מתכתב בהרמוניה עם המוטיב המוביל את שפת החלל. את התחביר החומרי־צורני משלימים שטיחים גיאומטריים מקוריים שעוצבו ייעודית, ופריטי אמנות ונוי שנבחרו בקפידה אנינה תוך יצירת מופע הוט קוטור אסוף עד אחרון פרטיו.

לעומת העץ הכבד ששולט בקירות החללים הציבוריים, המשרדים נתחמו במחיצות זכוכית המשרות תחושת פתיחות ואווריריות, ומאפשרות מעבר אור יום טבעי המגיע דרך שקיפות המעטפת, כמו גם קשרי עין ישירים. עיצוב הפנים בהם רענן יותר, אבל עדיין שומר זיקה לקלאסיקה באמצעות ריצוף פרקט כהה מעץ מלא בדיגום אדרת דג (פישבון). בדומה לחללים הציבוריים, גם כאן טופלו הקירות בחיפויי נגרות בגווני ירוק ובז׳ – אם במראה נקי ואם בשילוב דיגום כלשהו, דוגמת גריד ריבועים באחד מחדרי הישיבות.

תאורת החלל משלבת תאורה טכנית המוטמעת בתקרה או נסתרת בתוך קירות הנגרות, עם תאורה דקורטיבית מגוונת כחלק מהנרטיב הקלאסי: שנדליירים תלויים וגופים צמודי קיר בחומריות ובעיצוב המרפררים לארט־דקו כמו זכוכית ברסארי, פליז ובדידי זכוכית – שילוב מוקפד המייצר משחקי אור וצל ושכבות של עומק וחמימות.

לצד ריבוי הפרטים בנגרות והפרטים המיוחדים כמו הריצוף, שלדברי גלאטיה־אזולאי ואופנהיים היו מאתגרים, האתגר הגדול היה להצליח לאחד בין הבניין לבין חלל הפנים. ״מכיוון שהוויז׳ן שהיה לנו היה קשור לאדריכלות הבניין, על מנת לגרום לכך שהכול יצטרף לשלם היינו צריכים להתקדם עם קצב הבנייה, מה שמטבע הדברים האריך את התהליך.

״אבל השורה התחתונה היא החשובה והמרגשת – העיצוב שחזינו קרם עור וגידים כמו שרצינו אותו. התוצאה שהתקבלה היא בדיוק מה שחתרנו אליו, וזה תמיד סיפור מרגש״.