כל מה שחשוב ויפה
אוהד מטלון בגלריה קרן בר גיל
אוהד מטלון בגלריה קרן בר גיל

הרשימה המשותפת // 25.9.25

אוהד מטלון בגלריה קרן בר גיל; זיו שר בגלריה השיתופית כברי; זיכרון_כמעט_מלא בגלריה ויטרינה; אַ-מִיתִי בבית קנדינוף; אמני אשדוד בבית קלנג; שווה לחכות במוזיאון ארץ ישראל; פעם חלמתי והנה אני באפריקה במוזיאון נחום גוטמן

אוהד מטלון בגלריה קרן בר גיל

״הד פעולה״, תערוכת יחיד לאוהד מטלון, מוצגת בגלריה קרן בר גיל לאמנות עכשווית ברמת השרון. בתערוכה מציג מטלון סדרת עבודות שמבוססת על צילומים של ג׳סטות פיסוליות, שאותן הוא מבצע בסטודיו או בלוקיישנים משתנים.

התיעוד של כל פעולה פיסולית, מתבצע באמצעות עשרות צילומים מפרספקטיבות קרובות, שלאחר הצילום, מורכבות במחשב לכדי דימוי שממשיך את הפעולה הפיסולית באופן דיגיטלי, תוך שהוא משאיר עקבות למלאכת ההרכבה הדיגיטלית. בעבודות רבות, פעולת ההצבה בחלל התערוכה יוצרת שלב שלישי של טיפול באובייקט.

אוהד מטלון בגלריה קרן בר גיל

אוהד מטלון בגלריה קרן בר גיל


זיו שר בגלריה השיתופית כברי

״מה נקרא לבנות?״, תערוכת יחיד לזיו שר, תפתח בשבת (27.9) בגלריה השיתופית היהודית־ערבית בכברי (אוצרת: תמר הורביץ ליבנה), ותעסוק בתהליכי בנייה כמרחב חזותי והגותי. שר הוא צלם משוטט, תמיד בתנועה, מתעד בעדשתו חומרים, מבנים וכלי עבודה ומעניק להם ממד דרמטי ומטאפורי.

הבנייה בצילומיו חושפת רגעים שבירים ולא גמורים, המתקיימים על הגבול שבין יצירה להרס. שאלת הבית – הפיזי והרעיוני – עולה מתוך התמונות. את עבודת הצילום של שר מלווים בשלושים השנים האחרונות יומני חשיבה – ספרונים אישיים שהוא בונה בידיו, ובהם הוא משלב צילומים מודפסים, רישומים, מילים ותיעוד של מסעות וחוויות.

זיו שר בגלריה השיתופית כברי

זיו שר בגלריה השיתופית כברי


זיכרון_כמעט_מלא בגלריה ויטרינה

התערוכה הקבוצתית ״זיכרון_כמעט_מלא״ תפתח מחר (26.9) בגלריה ויטרינה במכון טכנולוגי חולון (אוצרת: עדי קרליץ), ותעסוק בשיבושים כאסתטיקה פוסט־דיגיטלית בעידן מהפכת הבינה המלאכותית של ימינו. התערוכה מבקשת לחקור את נקודות השבר והחיבור שנוצרות במרחב הרעיוני והאסתטי שבין האנושי לטכנולוגי. איך מתפקדים הגליצ׳, השיבוש, התקלה והבאג כפעולה מעצבת בעולם דיגיטלי ״מושלם״?

התערוכה היא חלק מהביאנלה הבינלאומית The Wrong Biennale, פלטפורמה רב־תרבותית ומבוזרת, דיגיטלית ופיזית המבקשת להציג אמנות דיגיטלית לקהל גלובלי.

רוני גינוסר בגלריה ויטרינה

רוני גינוסר בגלריה ויטרינה

דפנה שרתיאל

דפנה שרתיאל

חיה שפר

חיה שפר


אַ-מִיתִי בבית קנדינוף

התערוכה הקבוצתית ״א-מיתי״ מוצגת בבית קנדינוף ביפו העתיקה (אוצרים: גיא און ועומר עובדיה), ומציגה עבודות מאוסף Serge Tiroche Contemporary שחוקרות את הגבול בין מיתוס למציאות.

התערוכה מאגדת עבודות של אמנים אפריקאים וישראלים ומציעה מבט רענן על האופן שבו מיתוסים עתיקים וחדשים מעצבים את המציאות העכשווית. היא בוחנת איך סיפורים מיתיים חוזרים על עצמם בתרבויות שונות ומקבלים פרשנויות עכשוויות. העבודות המוצגות כוללות יצורים היברידיים, דימויים סוריאליסטיים ונרטיבים סימבוליים המטשטשים את הגבול בין המיתי לאמיתי.

מישל פלטניק בבית קנדינוף. צילומים: מ״ל

מישל פלטניק בבית קנדינוף. צילומים: מ״ל

Collin Sekajugo

Collin Sekajugo

Kelechi Nwaneri

Kelechi Nwaneri


birds

אמני אשדוד בבית קלנג

התערוכה הקבוצתית ״ים, יבשה ומה שביניהם״ מוצגת בבית קלנג באשדוד ומציגה 66 עבודות של אמני ואמניות העיר. העבודות בתערוכה מגיבות בדרכים מגוונות למתח שבין שני העולמות: יש שתיעדו את המפגש דרך נופים ותיאורי טבע, כמו הציירים מרים לרנר שציירה את חבצלות החוף באשדוד ויוסי מאיר המציג טרילוגיה של הטבע בהדרו בנמל יפו.

ליאה טראמר מציגה מיצב אקטואלי של 48 צבי ים – ״לחופש נולדו״ – באנלוגיה ל־48 החטופים שלנו בעזה. אחרים שילבו זיכרונות אישיים, כמו הציירת מלי היימן שציירה זיכרונות מנוף ילדותה בכפר מרמרה; ועוד.

בוריס גיימן בבית קלנג. צילומים: מ״ל

בוריס גיימן בבית קלנג. צילומים: מ״ל

תמר גרינפלד

תמר גרינפלד

מרים לרנר

מרים לרנר


שווה לחכות במוזיאון ארץ ישראל

התערוכה לילדים ולכל המשפחה ״שווה לחכות״ מוצגת במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב (אוצרות: מור חיימוביץ׳ ונגה שי־שרברק), ומציבה במרכז את מה שנדמה לנו שולי – את חוויית ההמתנה. דרך יצירות אמנות עכשוויות, מוצגים מרתקים מאוספי המוזיאון ועמדות פעילות, התערוכה מזמינה את הקהל – ילדים ומבוגרים – להתבוננות מחודשת על מצב ביניים, בין ההווה לעתיד, בין מה שכבר ישנו למה שעוד לא הגיע.

שני פרקים מרכזיים בתערוכה בוחנים את נושא ההמתנה מזוויות שונות: לְמָה מחכים ואיך מחכים?; והיא כוללת גם פעילות דיגיטלית אינטראקטיבית בעקבות מכתבים מהעבר, ופינת יצירה פעילה שבה יוכלו הילדים ליצור ולשלוח גלויות משלהם.

אדית פישר כץ, מוזיאון ארץ ישראל. צילום: אבי אמסלם

אדית פישר כץ במוזיאון ארץ ישראל. צילום: אבי אמסלם

רוני יפה. צילום: מ״ל

רוני יפה. צילום: מ״ל

זאב אנגלמאיר. צילום: מ״ל

זאב אנגלמאיר. צילום: מ״ל


פעם חלמתי והנה אני באפריקה במוזיאון נחום גוטמן

התערוכה ״פעם חלמתי והנה אני באפריקה״ מוצגת במוזיאון נחום גוטמן לאמנות בתל אביב (אוצרות: מוניקה לביא ומיכל ברושי) ומזמינה את המבקרים לגלות מחדש את עולמו של גוטמן, להיכנס לנעליו של החולם־היוצר, ולהבין איך דימוי קולנועי, חלום אישי וחיים אמיתיים מתמזגים יחד למיתוס תרבותי בלתי נשכח – ״בארץ לובנגולו מלך זולו״.

חלום שפקד את גוטמן על נסיעה לאפריקה היה למחולל מציאות: הוא נסע לאפריקה, צייר, כתב, והפך את עצמו למספר הרפתקאות ולמגלה אוצרות. קסם נוסף התרחש בין כתלי ביתו ברחוב אחד העם 136 בתל אביב, כשגוטמן ובנו חמי ציירו יחד והקימו לתחייה אפריקה דמיונית מלאה פילים, אריות ומלחמות, וגם סיפורי מקרא: סערות, דגים גדולים ונביאים סוררים. ציוריהם, כמו כתביו שהעניקו השראה לדורות שלמים, שוזרים מציאות ודמיון, חלום ומעשה.

נחום גוטמן, הוצאת מסדה 1969. צילום: מ״ל / מוזיאון נחום גוטמן לאמנות

נחום גוטמן, הוצאת מסדה 1969. צילומים: מ״ל / מוזיאון נחום גוטמן לאמנות

נחום גוטמן, הוצאת דבר 1939

נחום גוטמן, הוצאת דבר 1939

מעבר לתוכן מרכזי, for shortcut key, press ALT + zמעבר לסגיר, for shortcut key, press ALT + x
Silence is Golden