מחולק לאגפים ועטוף בצמחייה: בית פרטי בקיבוץ חולתה

הדיירים

מעצבת הפנים מעיין רויך, בן זוגה עמוס, מהנדס מים במקצועו, שלוש בנותיהם בגילאי 3-12 והכלבה פנדה.

הבית

בית בן קומה אחת בשטח 143 מ״ר, הבנוי על מגרש של חצי דונם בקיבוץ חולתה שבגליל העליון. הבית בנוי בצורת האות ח׳, כשהפאה הרחבה הפונה אל הנוף מקבילה לכניסה וכוללת את האזור הציבורי – סלון, מטבח, פינת אוכל ויציאה החוצה למרפסת גדולה יצוקה בטון. מימין נמצא אגף ההורים, הכולל סוויטת שינה עם חדר רחצה צמוד ויציאה למרפסת; ומשמאל אגף הילדים הכולל שני חדרי שינה וחדר רחצה ושירות משותף ביניהם. מחדר השירות יש יציאה החוצה.

התכנון

אחרי 15 שנות מגורים בדירה שכורה בת 70 מ״ר בקיבוץ חולתה, שבה צמחו מזוג למשפחה, רויך ובן זוגה ידעו שהם בקיבוץ כדי להישאר. השכונה החדשה נפתחה, הם דאגו לכל הבירוקרטיה הכרוכה בקבלתם כחברי קיבוץ והחלו בהליך התכנון לשטח. החלום של רויך היה בית בצורת האות ח׳, בעל אגפים נפרדים להורים ולילדים עם אפשרות לעבור ביניהם וחצר באמצע – קצת כמו בקיבוץ.

היא ביקשה שבכניסה תהיה מבואה כדי לבודד ולהשהות מעט את המעבר בין הפנים לחוץ, ובאופן כללי להגדיר את האזורים ברמה הפונקציונלית – כשלכל דבר המקום הייעודי לו. היא אוהבת חלונות צרים וארוכים המאפשרים הכנסת אור, הצצה, וטשטוש או הסתרה של הפרטי; ודמיינה כאלה המשתלבים לצד חלונות גדולים הפתוחים אל הנוף בכיוונים המתאימים. רויך מחזיקה בתואר שני מחקרי באקולוגיה, ומחוברת לעולם הטבע והצמחים עם גישה ביופילית שאותה רצתה ליישם בביתה ולעטוף אותו בצמחייה.

התייחסות מיוחדת עם מחשבה ניתנה לשילוב הצמחייה סביב הבית. הרעיון לייצר עוד שכבה מצלה, מבודדת וריחנית בדרך קצת שונה – הדליקה את רויך, והיא חיפשה פתרון מקורי, מקיים וחסכוני שאותו מצאה בדמות המיתרים

עם החזון הזה הגיעו בני הזוג אל האדריכל רונן מידר, שאליו התוודעו דרך חברה משותפת. כבר בפגישה הראשונה הבינו שיש ביניהם חיבור טוב. מידר הבין אותם ואת רצונותיהם, ברמה כזאת שהתוכנית הראשונה ששרבט נבחרה.

במקור הציע האדריכל רפפות איפאה שעליהן תטפס הצמחייה, בהשראת הקורות התומכות בעצי הפרי הצעירים ששתולים בפרדס מול הבית, שהיוו לו השראה, אך אלה לא באו בחשבון בגלל טביעת רגל
אקולוגית גדולה ויקרה מדי (מדובר בעצים שסובלים מכריתת יתר). את ההשראה המקיימת והזולה יותר למה
שהיה בדמיונה מצאה רויך בפינטרסט, בדמות מיתרים המקיפים את הבית

• הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של פורטפוליו: עדכונים והטבות על כל מה שחשוב ויפה >>

הבית תוכנן בצורת האות ח׳, כשהאזור הציבורי מתפרס על פני הזרוע הרחבה שחשופה כמעט כולה אל הדשא ואל נוף החורשה, עם ויטרינה רחבה שהותקן בה צלון חשמלי המאפשר שליטה על האור שנכנס בשעות שונות של היום. החזית הזו היא היחידה שלא עטופה במיתרים עם צמחייה, אלא פתוחה אל הנוף.

בשתי הצלעות המאונכות, אלה הכוללות את החדרים הפרטיים, שולבו חלונות צרים וארוכים, שמתכתבים גם עם צורת המבנה ומאפשרים את ההצצה שרויך רצתה בה. חלונות צרים וקבועים תוכננו בסלון, במטבח, בחדר ההורים ובאחד מחדרי הבנות. חלון צר נוסף שאפשר גם לפתוח הותקן במקלחת ההורים.

העיצוב

חומרים טבעיים ופשוטים, עיצוב ביופילי, חיבור אל הטבע, חלונות פתוחים לרווחה לצד חלונות צרים להצצה, שימוש במיתרים עם צמחייה מטפסת כדי לווסת טמפרטורה ולייצר הצללה ופרטיות, מבט פתוח לחורשה, פינת אוכל קיבוצית, שילוב של ישן וחדש – כל אלה באים לידי ביטוי בעיצוב הבית המיוחד הזה, שתוכנן בקפדנות ובאהבה עם המון מחשבה.

הכניסה אל הבית עוברת דרך מבואה חיצונית מטופחת עם מגוון צמחים בעציצים, מבואה שמשקיטה את רעשי הרחוב ומכינה את הבאים להיכנס פנימה דרך דלת עץ יפהפייה שהורכבה משתי כנפיים מפירוק שחוברו יחד. בתוך הבית מבואה שמצד אחד כוללת ארון שירות ומצד שני כניסה ליחידת ההורים דרך דלת ישנה נוספת, שהפעם נשארה עם הקילופים המקוריים ומודעות הנופש הישנות שהיו מודבקות עליה, מה שמכניס הרבה אופי לבית.

החלל הציבורי הפתוח, עם נוף החורשה המהפנט שניבט מחלון הוויטרינה הענקית בסלון, שואב אליו את המבט כבר עם פתיחת הדלת ומושך פנימה. לדברי רויך, המבנה של הבית הכתיב הגדרה פונקציונלית של האזורים השונים, כך שפינת האוכל התמקמה במרכז החלל הציבורי, בין המטבח לסלון והיא בעצם לב הבית, גם מפאת גודלה.

סביב שולחן ה״פיקניק״ הקיבוצי, שנבנה מלוחות עץ שרויך קנתה ממחסן עצים המתמחה בייבוא של לוחות וקורות עץ מפירוקים – ונתנה למסגור, מתאספים בני הבית והוא מוקד ההתכנסות המרכזי של כל המשפחה.

סביב הבר במטבח יש רק שלושה כיסאות והוא מתפקד כמשטח עבודה ולא כמקום התכנסות משפחתי. הבחירה לשלב ספסל סביב שולחן האוכל נבע מהרצון להימנע מעודף כיסאות באזור. המטבח משלב ארונות גבוהים באזור פינת האוכל ויחידת המקרר, ושני מדפים פתוחים באזור הכיור. הוא עשוי עץ בירצ׳ ומשלב נגיעות של עץ אגוז בידיות (גם באינטגרליות וגם בחיצוניות) שמוסיף עוד עומק ועניין.

הסלון עוצב בפשטות מינימליסטית עם ספות בהירות בעלות כיסויים נשלפים, ושידת טלוויזיה המורכבת מארוניות שחוברו יחד – כולם מאיקאה. על הקיר תלויים ציורים שאביו של עמוס צייר, כמו גם ענף שבני הזוג מצאו בנחל ומשמש כמתלה עציצים. הכל ברוח הטבע.

הצמחייה

התייחסות מיוחדת עם המון מחשבה ניתנה לשילוב הצמחייה סביב הבית. הרעיון לייצר עוד שכבה מצלה, מבודדת וריחנית בדרך קצת שונה – הדליקה את רויך, והיא חיפשה פתרון מקורי, מקיים וחסכוני שאותו מצאה בדמות המיתרים. הצמחים שמטפסים מתלפפים על המיתרים, שתולים באדמה וצומחים דרך פתחים ייעודיים שתוכננו ברצפת המבנה, עם הפרדות שמאפשרות לחבר גם תאורה שקועה. החלקים הוזמנו ממסגר, כבל המיתרים נקנה בנפרד והגיע מגולגל, ועמוס, בן זוגה של מעיין, הכין את הפלחים והתקין הכל בעצמו.

בחירת הצמחים לא הייתה אגבית ולקחה בחשבון את עונות השנה, כיווני השמש ואת הפונקציות של כל אזור. בכניסה אל הבית לדוגמה, נשתל אלמון הודי, צמח רב־שנתי עם אשכולות אדומים שהופכים ללבנים, בעל ריח משגע שמלווה את הבאים. מכיוון שבחזית הכניסה נמצא גם החלון שמציץ לחדרן של הבנות והיה רצון לשמור על פרטיותן, שילבה רויך גם דלקמפיה – צמח רב שנתי שהפריחה שלו היא בצורת עלים בצבע סגול.

באזור המרפסת שיוצאת מחדרם של בני הזוג, הרצון היה לשלב מטפס ירוק־עד שחלק מהזמן נשיר, כדי שבחורף תכנס יותר שמש. הצמח שנבחר הוא ארכובית בוכרית רב־שנתית, צמח שתלטני עם פריחה לבנה עדינה, בשילוב מטפס בשם אנטיגון דק עוקצים נשיר, עם פריחה ורודה דומה. במרפסת האחורית הפתוחה אל החורשה נשתלו צמחי דגן שנעים ברוח ויוצרים מקצב נעים ומהפנט לשוהים בחוץ.