משאיר מקום להפתעה: דולב אלרון מעצב ומציג בעולם

עמית: הי דולב, מה שלומך?

דולב: הי עמית, אני מעולה, תפסת אותי בסוף יום עבודה

עמית: בוא נתחיל באמת מהעבודה שלך. איפה אתה ובאיזה תפקיד?

דולב: אני גר בשטוקהולם ועובד במותג אקנה סטודיוז. בתפקיד שלי אני מתמקד בעיצוב למחלקת הגברים ובעיקר בג׳ינס

עמית: מה זאת אומרת מתמקד? אתה לא חלק מקבוצה של מעצבים?

דולב: אני מעצב במחלקת הגברים, מחלקה קטנה של שישה מעצבים, תחת ג׳וני יוהנסון, המעצב בפועל של מחלקת הגברים, הקריאייטיב דירקטור וגם הבעלים של החברה. בתוך המחלקה הזו אני עובד עם מעצב נוסף על בגדי קז׳ואל וג׳ינס

עמית: כמה שנים אתה כבר באקנה? ספר על המסלול שלך מסיום הלימודים בשנקר

דולב: בערך חודשיים אחרי סיום הלימודים בשנקר (2022) התחלתי התמחות במחלקת העור והמעילים לנשים באקנה סטודיוז בפריז. זו הייתה חוויה מטורפת, קפיצה למים ותחושה די סוראליסטית – גם כשאני חושב על זה היום.

אחרי חצי שנה הסתיימה ההתמחות והמשכתי לאחת נוספת במותג הפריזאי Y PROJECT. שם הייתי רק חודשיים, כי תוך כדי קיבלתי את ההצעה מאקנה סטודיוז להצטרף לצוות הגברים במשרד הראשי בשטוקהולם. מאז אני עובד בחברה, כבר מעל לשלוש שנים

עמית: ובתוך כל אלה אתה קוטף פרסים בתערוכות מהחשובות בתחום

רציתי להתייחס בקולקציה לרגעים או לזיכרונות שאפשר לתרגם לתנועות בבגד. התנועה היא המהלך העיצובי שבבסיסו של כל פריט. היא לא רנדומלית, אלא מתחקה אחר תנועה של מכונה, שבעולם הממשי היא אנלוגית לחלוטין

דולב: פרס אחד, אבל אכן פרס משמעותי. השתתפתי בתחרות למעצבים צעירים שנקראת על שם העיר שבה היא מתקיימת – Hyères בצרפת. נרשמתי לתחרות כי שמעתי עליה בפריז מחבריי להתמחויות, שאחד מהם הוא אפילו הזוכה של השנה שלפני.

הבנתי שזה מקום מדהים להציג בו ולהכיר בו מעצבים, אנשי תעשייה ומגייסים. התקבלתי, והאמת היא שבכלל לא ציפיתי לזכות. היה לי חשוב להציג, והייתי די בהלם מכל הסיטואציה

עמית: ככה זה. באים בצניעות ועם ספק גדול, ואז המקצועיות והכישרון הם שקובעים. ויש לך את זה. אומרים שהזכייה בתחרות יוצרת חשיפה מטורפת בתעשייה

דולב: זו אכן חשיפה גדולה, וגם התחייבות והזדמנות בלתי רגילה שהניבה שנה מלאה בעשייה. כחלק מהפרס חזרתי השנה לתחרות להציג קולקציה חדשה. בתחרות שבה זכיתי הצגתי שמונה מערכות לבוש, מתוכן חמש מפרויקט הגמר משנקר, ועוד שלוש חדשות שנעשו לרגל התחרות ובשיתוף פעולה עם הספונסרים של הפסטיבל.

הקולקציה נקראה אז ״מערבולת מקרית״. המטרה הייתה להרכיב מלתחה גברית מזוהה וצפויה, שבעזרת שימוש בתוכנות דיגיטליות כמו פוטושופ שיבשתי בה ארכיטיפים וניסיתי למצוא אלמנטים חדשים ובלתי צפויים

עמית: ומה הצגת בתערוכה הנוכחית, אחרי הזכייה?

דולב: קולקציה חדשה בשם Entanglements. בשונה מהקולקציה הקודמת, התעסקתי במציאות האישית שלי – חברים, משפחה, אקסים, וגם בעיר שבה אני חי – שטוקהולם.

הקולקציה מבוססת על פריטים שהם מצד אחד אישיים עבורי, אבל הם גם פריטי לבוש אוניברסליים – ג׳קט של אבא, משקפיים של החבר הכי טוב או הג׳ינס של האקס. רציתי להתייחס בקולקציה לרגעים או לזיכרונות שאפשר לתרגם לתנועות בבגד. התנועה היא המהלך העיצובי שבבסיסו של כל פריט. היא לא רנדומלית, אלא מתחקה אחר תנועה של מכונה, שבעולם הממשי היא אנלוגית לחלוטין. אותן מחוות משבשות את המבנה המהותי והפונקציונליות של הבגד, חושפות, או מעצבות את הגוף

עמית: אקס מיתולוגי?

דולב: לא מיתולוגי, אבל האחרון

עמית: כמה דגמים עיצבת לטובת התצוגה הזו?

דולב: 11 מערכות לבוש

עמית: שכל אחת בטח כוללת מספר פריטים?

דולב: נכון, למרות שמערכת לבוש אחת היא רק תחתון בוקסר, מלווה במשקפיים ושרשרת. אגב, התכשיטים והמשקפיים הם שיתוף פעולה ביני לבין המעצב וחברי הטוב טל מסלבי. ההשראה למשקפיים עצמם הגיעה מהמשקפיים של טל

עמית: טל ואתה גם השתתפתם יחד בתערוכה בשנה שעברה

דולב: נכון

שאנל מגשימים חלומות

עמית: תן לנו דוגמאות של עוד כמה מהדגמים מהקולקציה הזו. האם החומרים והבדים שאתה משתמש בהם עכשיו דומים לאלה בקולקציה הקודמת?

דולב: מבחינה חומרית, בקולקציה הנוכחית וגם בקודמת יש דגש על ג׳ינס, עור וג׳רסי. אני מתחקה אחרי האופי של פריט הלבוש המקורי, ומנסה לתת לו את המראה המוכר שלו – לדוגמה ג׳ינס עם שטיפה או הצבע המוכר של מעיל טרנץ׳. המוכרות החומרית היא חשובה כי היא יוצרת נוחות – מה שמשאיר מקום להפתעה או לבלבול שאני מנסה ליצור.

הבלבול בא לידי ביטוי, לדוגמה, בחגורת עור משופשפת בצבע חום שמסתבכת בתוך עצמה, או בכובע בייסבול שמעוות כלפי מעלה – שני פריטים שנוצרו כחלק משיתוף הפעולה עם בתי המלאכה של שאנל; או בפריטים כמו ג׳ינס שמסתובב לחצאית, בוקסר מעוות בפרספקטיבה, ג׳קטים אוף־שולדר שנמתחו ועוד

עמית: שיתוף הפעולה עם שאנל, הוא תוצאה של החשיפה שקיבלת בזכות הזכייה בתחרות? והאם מראש היה ידוע לך עם מי תשתף הפעולה?

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Dolev Elron (@dolevelron)

דולב: שיתוף הפעולה הוא לא עם בית האופנה, אלא עם בתי המלאכה שלו ובאופן ישיר. זהו  חלק מהפרס שנועד לעזור ולייצר את הקולקציה הטובה ביותר עבור הזוכה. יש כמובן תקציב, אבל נתתי לעצמי לחלום – והם בהחלט הגשימו לי מספר חלומות

עמית: איך זה עובד? אתה מציג עיצוב וסקיצות והם מייצרים?

דולב: השנה יכולתי לבחור עם מי ארצה לעבוד, והמשכתי את שיתוף הפעולה שהתחלתי בשנה שעברה עם מפעל התיקים והעור של שאנל. בנוסף רציתי מאוד לעבוד עם אטלייה הכובעים שלהם, שאיתם עבדתי עכשיו בפעם הראשונה

עמית: מי נכח בתצוגת האופנה והיכן התקיימה? מהתמונות שראיתי – המקום היה בעצמו חלום

דולב: התצוגה התקיימה בעיר הייר בדרום צרפת, בווילה נואאיי (Villa Noailles) שבעיר – אחד האתרים המיוחדים והחשובים בדרום צרפת. הווילה עצמה היא יצירת מופת מודרניסטית משנות ה־20, שיושבת גבוה מעל העיר ומעניקה תחושה חלומית.

בקהל היו כמה אנשים שהם אייקונים עבורי כמו ויקטור ורולף (שהם בוגרי התחרות בעצמם), פיליפ טרייסי ואחרים

עמית: וואו. ומהארץ – אילן בז׳ה, ראש המחלקה, ומאיה ארזי שהנחתה את פרויקט הגמר שלך – שהתרגשו ממש

דולב: כן, וגם בני המשפחה שלי שהגיעו, אכן מרגש

עמית: אתה מנהל את הכל בעצמך? או שיש מישהו שמסייע מטעם התחרות ביצירת הקשר והתאמתו לצרכים שלך?

דולב: הכל נוהל על ידי, יש כמובן ארט דירקטור לתצוגה אבל העיצוב והייצור נוצרים באופן עצמאי על ידי, או בעזרת הספונסרים

עמית: זה די מורכב לצד עבודה במשרה מלאה

דולב: אכן מורכב, אבל אקנה סטודיוז אפשרו לי לעבוד על הקולקציה לצד העבודה שלי במותג, ולקחת קצת יותר חופש מהרגיל

עמית: איך הסגנון העיצובי הזה משפיע ומתחבר (או שלא), לסגנון העיצובי של אקנה? זה לא עולם אחר לגמרי?

דולב: אני מסתכל על זה כשני עולמות שונים, אבל הם נפגשים במקומות מסוימים. ברמה החומרית יש חיבור ובעיקר בשימוש בג׳ינס ובתחושה שלו. אבל ברמה העיצובית אני מרגיש שאני בעולם משלי

עמית: מעניין ומתבקש שאשאל – מה התכניות להמשך ומהו החלום הגדול?

דולב: זו שאלה גדולה. כרגע אני מתכנן להתמקד בתפקיד שלי באקנה סטודיוז. בינתיים אני לא פותח מותג עצמאי, למרות שהקולקציה החדשה הייתה השקעה בו. אני רוצה לעשות את זה כשארגיש באמת מוכן

עמית: אני מבינה מכאן שהחלום הגדול הוא מותג עצמאי, לא עוד בית אופנה?

דולב: החלום הגדול הוא להמשיך לעשות את מה שאני אוהב

עמית: זה תמיד. ואתה בטוח אוהב להיות מעצב אופנה

דולב: נכון