״לזרוס״: הרלן קובן עובד פחות טוב בטלוויזיה

מעבר להיותו אחד מסופרי המתח המצליחים בעולם, הרלן קובן מזמן ביסס את עצמו גם על המסך הקטן. שיתוף הפעולה שלו עם נטפליקס הוליד שלל עיבודים בינוניים פלוס במקרה הטוב, שנדדו בין בריטניה, פולין וספרד, והפכו את שמו למותג ז׳אנרי מוכר, כזה שמבטיח מתח ולעיתים גם פשרה אמנותית.

כעת, עם מעבר לאמזון פריים ויצירת סדרת מתח מקורית חדשה, עולה השאלה הגדולה: האם הבינוניות הייתה תוצר של בית טלוויזיוני חסר חזון, או סימפטום של מגבלה יצירתית של קובן, סופר שמצטיין ברגש ובאמפתיה לדמויות אבל מתקשה לתרגם למסך את מה שעובד על הדף?

הסדרה עוקבת אחר ד״ר ג׳ואל לזרוס (סם קלאפלין), פסיכיאטר משפטי שנאלץ להתמודד עם מותו המסתורי של אביו, שנראה שלקח את חייו. השערה זו מתחילה להיסדק כשהוא נתקל בעדויות חדשות ובדמויות מעברו שמופיעות מול עיניו, ורומזות שאולי מדובר בקונספירציה רחבה יותר. ככל שהחקירה מעמיקה, הגבול בין מציאות להזיות מיטשטש, ולזרוס נגרר למרדף אחר האמת והשדים שניסה לקבור.

יש הרבה סופרי מתח מצוינים, אבל אין ספק שהרלן קובן הוא הנגיש מכולם. ספריו נתפסים לרוב כספרי טיסה – כאלה שקוראים במהירות ובקלילות, מתוך רצון להגיע אל ההתרה ולגלות מה באמת קרה. הייחוד של קובן טמון ביכולת שלו לשלב הומור, יחסים מורכבים בין הורים וילדים, חברים ובני זוג, לצד עלילה אינטנסיבית שמבקשת פתרון. במילים אחרות – קובן מצטיין בעשיית מתח עממי.

בספר מחשבותיה של הדמות הראשית מלוות אותנו לכל אורך הדרך, ואנחנו צועדים איתה יד ביד. בסדרת מתח, הטלוויזיה לא מאפשרת לדמות לחשוף בפנינו את מחשבותיה והצופה צריך להבין את המציאות יחד איתה

אבל בעולם הטלוויזיוני והקולנועי, שמלא בתעלומות ופיתולים, כזה שכבר עוצב על ידי יצירות שהגדירו כל פעם מחדש את חוקי הז׳אנר, היכולת שלו להתבלט מצטמצמת. האמצעים, הקצב והדרך אל ההתרה בנויים אחרת: בספר מחשבותיה של הדמות הראשית מלוות אותנו לכל אורך הדרך, ואנחנו צועדים איתה יד ביד. בסדרת מתח, הטלוויזיה לא מאפשרת לדמות לחשוף בפנינו את מחשבותיה והצופה צריך להבין את המציאות יחד איתה. האתגר הזה, שעובד היטב בספרים – מתרגם פחות טוב למסך.

אחד האמצעים שקובן משתמש בהם בסדרה הוא השילוב בין העל טבעי, שמייצג את הלא מודע והרוחני, לבין הרציונלי שמופיע כאן דרך הרפואה והפסיכיאטריה. הרעיון שאדם שמקצועו הוא להבחין בין מציאות לשיגעון, מי שאמור להציב גבולות וסדר, עלול לאבד את האחיזה בעצמו – אינו חדש בתרבות.

הקו הדק הזה העסיק יוצרים רבים כמו קרוננברג, סקורסזה ודיוויד פינצ׳ר. אבל בשונה מהם, שהובילו את הדמויות שלהם עד הקצה, אל מקום שבו אי אפשר לדעת מה אמיתי ומה הזוי, קובן לא מאפשר לגיבור שלו להגיע לשם. במקום הידרדרות פנימית אמיתית, ג׳ואל מגיב בהתפרצויות רגשיות מוחצנות כמו בכי, צעקות ותסכול ילדותי. התוצאה היא תנועה בין מתח, רצח ותעלומה, לבין מלודרמה משפחתית שלא הייתה מביישת אופרת סבון אמריקאית.

הדבר מקבל ביטוי נוסף גם באופן שבו הדמות של ג׳ואל עצמה בנויה מניגודים: מצד אחד ילד שבור, עמוס רגשות אשם ויחסים מתוחים עם אב סמכותי; מצד שני פסיכיאטר מוכר ובעל שם, ואפילו אזרח שמבצע עבודת בילוש טובה מזו של המשטרה.

חוסר האמון של ג׳ואל במשטרה משקף את יחסיו האמביוולנטיים עם האב, שמייצג סדר וסמכות, אבל פוגע באמינות העולם שהסדרה יוצרת. כשהגיבור הוא בו זמנית גם הדמות החזקה ביותר וגם החלשה ביותר – נוצר דיסוננס שגורם לצופה לחוות חוסר יציבות שמקשה על התמסרות.

מתוך הניגוד הזה נובע גם המעבר הקיצוני בין היגיון לרגש. ג׳ואל נע בין להיות ילד שמבקש אהבה ואישור לבין גבר שמנסה להחזיק עולם קורס. הדינמיקה הזו היא תנודת הרגש המרכזית של הסדרה, והיא גם נקודת החוזקה הגדולה ביותר של קובן. אלה המהלכים הרגשיים האוניברסליים שהוא מיטיב לגעת בהם – תחושות יסוד שכל אדם מכיר – ושבזכותם הסיפור מצליח לרגעים לגעת במקום פשוט אבל אפקטיבי.

למרות שהסדרה מונה רק שישה פרקים, כבר בפרק הרביעי נוצרת תחושת מיצוי. הפרק החמישי מרגיש כמעט כסיום טבעי, וכשהצופה מקבל פרק נוסף – ועוד באורך 50 דקות – חוסר הסבלנות כבר מתחיל לחלחל. קובן עצמו, כסופר, לא כותב ספרים ארוכים; ספריו הם מהירים וענייניים.

ולכן, למרות ששישה פרקים נחשבים מבנה קצר, במקרה הזה הסדרה מרגישה כאילו נמתחה מעבר למה שסיפורה יכול באמת לשאת. על המסך מרחפת לרגעים התחושה שאמזון פריים דרשה מספר מסוים של פרקים, ושההתארכות נובעת מאילוץ הפקה ולא מחזון אמנותי.

״לזרוס״ היא תמונת מראה של יתרונותיו וחסרונותיו של קובן עצמו. היא מוכיחה שוב את יכולתו לגעת בנפש האדם, לעסוק במשפחה, אובדן וטראומה, ולספר סיפור שנשען על רגשות אנושיים בסיסיים. אבל היא עושה זאת באותו אופן פשוט, מהיר ועממי שמאפיין אותו גם כסופר. למרות שהסדרה מעט יותר מתוחכמת מעיבודיו לנטפליקס, היא עדיין לא מצליחה להותיר אחריה משהו ממשי מעבר לחוויית צפייה סבירה.

---

לזרוס | אמזון פריים
יוצרים: דני ברוקלהורסט והרלן קובן
6 פרקים; ארצות הברית, 2025
3 כוכבים