״מר סקורסזה״: מפצחת את סוד היצירה של הבמאי

מה כבר אפשר לומר על מרטין סקורסזה, הבמאי בעל הגבות העבות והכישרון הבלתי נדלה, שלא נאמר? אם שואלים את הבמאית רבקה מילר, מסתבר שיש עוד לא מעט. בסדרת הדוקו החדשה שלה, ״מר סקורסזה״, שעלתה לאחרונה באפל טיוי+, מילר מתחקה אחר מסלול חייו של אחד היוצרים המשפיעים ביותר בתולדות הקולנוע, ולגמרי לא בחפיפניקיות.

היא מציגה דוקו עם ניחוח של אפוס בן חמישה פרקים, שחודר עמוק לתוך מוחו של סקורסזה, מפרק את יצירותיו לגורמים בניסיון לפענח בהן הקשרים תרבותיים ואישיים, ומשתדל לתרגם את מוחו המבריק של האיש מאחורי יצירות מופת כמו ״נהג מונית״, ״רחובות זועמים״, ״החבר׳ה הטובים״ ורבות אחרות – לשפה פשוטה.

אבל לפני שמתייחסים אל ״מר סקורסזה״ כסדרת דוקו, צריך להבין שמעל הכול מדובר בלא פחות משיעור היסטורי מסחרר וקורס מזורז במבע קולנועי על כל סוגיו. בכל פרק, מילר וסקורסזה עצמו מתעמקים ביצירה אחת או שתיים שביים, ומפרקים אותן לאלמנטים שונים של עשייה – לא בצורה משעממת או טרחנית, אלא מתוך רצון להבין מאיזה עומק מחשבה הן נעשו ומה הרציונל שעמד מאחוריהן.

סקורסזה, עם החיוך המדבק שלו, מדבר בהתלהבות על קולנוע, במאים אהובים וסרטים שיצר, כמו ילד קטן שרק עכשיו גילה את המדיום. הוא מסביר בפרוטרוט למה בחר דווקא בשוט מסוים ב״החבר׳ה הטובים״, מה עומד מאחורי המסגור הבודד של טראוויס ביקל ב״נהג מונית״, איך השיר של הרולינג סטונס חייב לבוא דווקא בסצנה ספציפית אחת, על מי מבוססת דמותו של ג׳וני בוי ב״רחובות זועמים״ וכן הלאה.

האופן שבו סקורסזה חושף את תהליך העבודה שלו מעניק לסדרה נופך של סדנת קולנוע קצרה וחינמית לבמאים ויוצרים צעירים. עבור המעריצים הוותיקים של סקורסזה, זו עוד הוכחה לגאונות הבלתי נגמרת שלו

הניסיון של רבקה מילר לפצח את סוד היצירה של סקורסזה משתלם – ובגדול. ולא רק לה, אלא גם לצופים שפינו זמן יקר והתחייבו לחמש שעות של צפייה רצופה. האופן שבו סקורסזה חושף את תהליך העבודה שלו: מהדמיון הראשוני ועד לשוט הסופי, מהסקיצות של סטוריבורד הצילומים שהוא עצמו מצייר ועד האלתורים על הסט – מעניק לסדרה נופך של סדנת קולנוע קצרה וחינמית לבמאים ויוצרים צעירים. עבור המעריצים הוותיקים של סקורסזה, זו עוד הוכחה לגאונות הבלתי נגמרת שלו – האיש שכל פריים שלו הוא חוויה קולנועית בפני עצמה.

הפרק הראשון הוא אקספוזיציה מהנה שמכינה את הקרקע למה שמגיע אחר כך – תחילתה של קריירת בימוי יוצאת דופן. אנחנו פוגשים את מרטין הצעיר, בן למשפחה איטלקית קתולית משכונות הפשע של ניו יורק, שמכיר מקרוב את עולם הגנגסטרים המקומי והנפשות הפועלות בו. זו ההיכרות התרבותית והחברתית שתעצב את החומר שממנו סרטיו עשויים, ותהפוך אותו, בין היתר, למאסטר של סרטי הפשע.

בעזרת חברים ותיקים מהשכונה וקטעי ארכיון משפחתיים, מילר משרטטת דיוקן של דמות מלאה בניגודים – האיטלקי הצעיר שחלם להיות כומר ובסופו של דבר הפך לבישוף של הקולנוע האמריקאי; הבמאי שרצה הכרה ממסדית ויצירותיו סומנו ככפירה או אלימות ומדממות באופן מוגזם, וקיבל אוסקר ראשון רק אחרי עשרות שנים של פעילות.

בפרקים הבאים מילר כבר מעלה הילוך, ומכניסה לתמונה שורה של מרואיינים מוערכים: החבר הוותיק סטיבן ספילברג, רוברט דה נירו וליאונרדו דיקפריו, שני השחקנים שהפכו עם השנים לקבועים שלו, וגם שרון סטון מגיחה בחינניות אופיינית. כולם מתייצבים כדי לחלוק כבוד לאיש. יחד איתם, מילר מכניסה קטעים מראיונות ישנים עם הוריו של סקורסזה במטרה לשפוך אור נוסף ואינטימי יותר על היוצר.

מכאן והלאה, הסדרה אוחזת חזק – בלי שום כוונה לשחרר. ליטרלי. וקשה שלא לצפות בה בבינג׳ כי היא פשוט מסקרנת, מהפנטת, ומספקת ידע נרחב כל כך, שכל פרק גורם לרצות עוד אחד. בתוך כך, מילר מצליחה לשלב בין אינטלקטואל לרגש באופן שיוצרי דוקו אחרים פשוט מתקשים לבצע.

מילר לא פוסחת גם על חייו האישיים של סקורסזה, ומציגה אותו לא פעם כמי שנאלץ לוותר על חיי משפחה נורמליים לטובת התמסרות טוטאלית לאמנות. זה שם אותו לפעמים בפוזיציית הקדוש המעונה, ובמובן הזה היוצרת אולי עושה לו הנחה קלה. ועדיין, זו לא המהות כאן, ולכן הבחירה הזו לא פוגעת בצפייה.

מילר גם נמנעת מכל מה שצהוב או רכילותי (אולי כי פשוט אין); הטיימליין המדויק שהיא בונה משרת אותה נאמנה, וגורם גם לרגעים האישיים להרגיש חלק בלתי נפרד מהסיפור היצירתי.

בשנים האחרונות צצו להן יותר מדי סדרות (וסרטי) דוקו שמאדירות ומפארות את מושאיהן עד כדי ניתוק, ומציגות אותם כמיתוסים נטולי פגמים. כאלה, שכל מה שפחות נוצץ בחייהם נותר על רצפת חדר העריכה (אם בכלל נכנס לשם). למען ההגינות, גם ״מר סקורסזה״ מהללת את מושא התיעוד שלה – אבל מהסיבות הנכונות.

ההערצה של מילר כלפי הבמאי אינה עיוורת בהכרח, אלא כזו שנובעת מהבנה אמיתית של מהי יצירה ואת המכלול השלם שמוביל להפקתה. קשה באמת לסכם עשורים של קולנוע בחמישה פרקים, אבל מילר מצליחה לזקק חוויה מרגשת ומעוררת השראה, ששמה על ״מר סקורסזה״ סטמפה ענקית ובוהקת עם הכיתוב ״חובת צפייה״.

---

מר סקורסזה | אפל טיוי +
יוצרת: רבקה מילר
5 פרקים; ארצות הברית, 2025
5 כוכבים