לא פשוט להיות פשוט: יוקרה חכמה בשדרות רוטשילד

יובל: הי צביה, בוקר טוב, איך את בתוך כל הכאוס מסביב?

צביה: בסדר בסך הכל

יובל: שמח לשמוע, למרות שלא קל לשמור על אופטימיות במצב הנוכחי. איך את מצליחה?

צביה: כנראה זה מבנה אישיות, אין לי ממש הסבר. אני מאמינה בטוב, בסוף טוב

יובל: נדמה לי שיש משהו באדריכלות ועיצוב פנים, בלתכנן דירות ובתים, שאי אפשר לעשות בלי אופטימיות, אחרת בשביל מה לטרוח?

צביה: יש משהו בדבריך. מרכיב חשוב נוסף זה לאהוב בני אדם, לא לשפוט אותם, בגלל זה החיים פחות מורכבים לי מלאחרים

יובל: אהבתי. אנחנו פה כדי לדבר על דירה שעיצבת בשדרות רוטשילד בתל אביב, ואם אני מבין נכון זו לא הפעם הראשונה שאת עובדת עם הלקוח הזה. מה את יכולה לספר עליו?

צביה: איש מקסים, אישיות! אנחנו מכירים קרוב ל־15 שנים, הכרנו דרך ממשק עסקי – תכננתי לו את חנות הקונספט הראשונה לדלתות חוץ, בהמשך תכננתי את כל הסניפים וגם מפעל בשטח 10 דונם משוכלל ויחודי – אולם תצוגה מרהיב, מרתף יינות וכמובן חדרי מנכ״לים, חדרי הדרכה וחדרי ישיבות.

לימים הוא התגרש והחליט לעבור לתל אביב, לאזור הכי נכון בעיר. אני אשמח לעשות את אותו הרילוקיישן עם בעלי כשגם אנחנו נהיה בני 65

יובל: יש למה לחכות… מה הוא רצה? היו לו בקשות מיוחדות לגבי הדירה?

צביה: הוא בעיקר רצה יוקרה חכמה, לא מנקרת עיניים, עם סלון רחב ידיים וטלוויזיה גדולה, מטבח עם אי נוח, חדר שינה רחב ידיים וחדר רחצה מפנק עם שני ראשי דוש ומפל מים למסאז׳. במרפסת הוא רצה חימום על ידי שולחן אש מכיוון שהוא נהנה לשבת בחוץ גם בחורף ולראות את הנוף המהמם מהקומה ה־30

יובל: ספרי כמה מילים איך הדירה בנויה, מה השטח שלה, מה קורה שם

צביה: דירה גבוהה עם נוף לים בשטח 150 מ״ר + מרפסת 15 מ״ר. כל הדירה עם חלונות ענקיים ומראה פנורמי של העיר, לכן המחשבה היתה להבליט את הנוף שהוא הנכס העיקרי של הבניין. יש בדירה חלל אירוח מרכזי הכולל סלון, פינת אוכל ומטבח שמשנה את צבעו עם שינוי התאורה הטבעית – מראה משגע.

בחלל יש שפע של אמנות וגם בחרנו להציג בספריה את אוסף הקרנפים של הדייר. הספריה גם משמשת להגדרת שטח הפרוזדור – מעבר לחדרי השינה.

חדר השינה הוא מאסטר גדול ומפנק עם ארונות אחסון מזכוכית ונירוסטה + תאורה, ארונות אי נמוכים עם איחסון של הלבשה תחתונה ואקססוריז של בת הזוג. למאסטר צמוד חדר רחצה מפנק עם ספסל בנוי ונישה אורכית לאיחסון וסטיילינג. בנוסף יש בבית שפע של ספרים ופסלים עם תאורה מלטפת

יובל: איך עובד שם העניין של המראות והשקיפות בארון בחדר השינה? לקח לי רגע להבין מה אני רואה שם

צביה: הזכוכיות בצבע חם, לכיוון חום עם גלזורה מיוחדת; כשהאור כבוי רואים רמיזות לבגדים וכשפותחים את הדלתות האור נפתח אוטומטית, מה שעוזר בהתמצאות. כמובן הארון צריך להיות מסודר

יובל: כמובן… והטלוויזיה בסלון שמתקפלת? מה קורה שם?

צביה: ‏הרעיון העיקרי של הטלוויזיה, מעבר לזה שהיא מאוד יפה, זה שכשהיא כבויה היא נמוכה באופן יחסי וכך היא לא מסתירה את הנוף.

דרך הטלוויזיה אפשר גם לשמוע מוסיקה: החלק התחתון אלה רמקולים. ברגע שהטלוויזיה נפתחת היא עולה כלפי מעלה ואז הגובה שלה מבחינה ארגונומית נכון למי שיושב בסלון וצופה בטלוויזיה, וכך רק בזמן הצפיה היא מסתירה את הנוף; אבל כשצופים בטלוויזיה כבר לא מחפשים נוף. 

כל הרעיון של הדירה הוא להנות מהנכס העיקרי שלה – הנוף – לא להסתיר אותו משום זוית

יובל: באמת שאין סיבה להסתיר אותו. שנדבר קצת על צבעים וחומרים? תגידי גם עליהם כמה מילים?

צביה: קודם כל אני מאוד אוהבת חומרים טבעיים ואותנטיים. יש לנו בדירה פרקט פישבון מעץ מלא, יש את המטבח שכולו מחופה אלומיניום בצבע חום מוזהב. הספות בסלון בעור אפור, שולחן הקפה ושולחן האוכל בזכוכית שחורה. ויש לנוף עוד הזדמנות להשתקף על גבי הזכוכית.

‏הצבעוניות ״טון סור טון״ בין חום, אפור, שחור ובטון – יש בה משהו מאוד חם, ויחד עם זה זו צבעוניות מאוד לא מתחנפת; צבעוניות אותנטית ובמידת מה צבעוניות גברית

יובל: אז עוד שתי שאלות: כתבת שהוא התגרש אבל אז הזכרת בת זוג. היית משנה משהו בעיצוב אם היית יודעת שלשם זה הולך?

צביה: כשהתחלתי את העבודה בת הזוג היתה נוכחת וקרובה מאוד. העניין הוא שיש לה ילדים צעירים מפרק א׳ והם בחרו לחיות בנפרד וללון האחד אצל השני לפחות 3 פעמים בשבוע – זהו מתכון מוכח להצלחת הזוגיות ♥️

יובל: שאלה אחרונה: היה הבדל לעבוד מולו על פרויקט אישי לעומת פרויקטים מסחריים?

צביה: האמת המפתיעה (עכשיו כשאני חושבת על זה) היא שלא היה הבדל גדול, זהו איש עסקים ברמ״ח איבריו ושס״ה גידיו. הוא עושה את כל ההחלטות שלו מהראש ולא מהרגש, וככל שלהבנתו הרעיון שמאחורי התכנון ומאחורי בחירת החומרים הוא הגיוניו לדידו, אז הוא זורם עם הדברים שאליהם אני כיוונתי

יובל: מגניב. מה עוד? משהו חשוב להגיד שלא אמרת לפני שניפרד?

צביה: שאני ממש אוהבת את הפרויקט הזה, הוא מאוד (נראה) לא מתאמץ, סוג של יוקרה חכמה ושקטה, רק מי שמבין ורואה את הפרטים הקטנים מבין שזה לא פשוט להיות פשוט