אוסף דיסקונט: האמנות היא לא רק קישוט, היא הדי.אן.איי הארגוני

חגית: בוקר טוב שולמית… מה שלומך? איך את עוברת את הימים הלא קלים האלה? 

שולמית: המלחמה תפסה אותי בעיצומו של ביקור משפחתי בארגנטינה. מיותר לציין עד כמה קשה להיות בחו״ל בשעה שבארץ מתחוללת מלחמה (בינתיים הספקתי לחזור בטיסת חילוץ דרך מדריד) 

חגית: בנק דיסקונט מציין השנה 90 שנה להיווסדו. באלבום לשנת ה־90 מככב אוסף האמנות של הבנק, והוא גם תפס מקום מרכזי באירוע שהתקיים בקמפוס החדש, שנחנך לפני כשנתיים בראשון לציון. איך זה קרה?

שולמית: נכון – הקמפוס החדש וגם הבניין הראשי ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, הפכו לאתרי תצוגה של תערוכות הקבע של האוסף, לצד ובתוך המשרדים הפעילים של הבנק. באירוע המיוחד לציון 90 שנים של בנקאות דיברו גם יו״ר הדירקטוריון דני ימין וגם מנכ״ל קבוצת דיסקונט, אבי לוי, על החזון שהיה למייסדי הבנק, וציינו את היוזמה של ליאון ודינה רקנטי, שהקימו את אוסף דיסקונט בסוף שנות ה־60. 

עבורי זה היה מרגש במיוחד – כי חלק מרכזי מתכנית האירוע הייתה חשיפה של האוסף לקהל, שחלקו רואה אותו לראשונה. מה גם שאני אישית קשורה לבנק דיסקונט שנים רבות – בתחילת הקריירה שלי כבנקאית ובהמשך, לאחר שהתמחיתי בתחום, כאוצרת ומנהלת האוסף.

לצורך האירוע תכננו מספר מסלולי סיורים יחודיים, בליווי אישי של אמנים מבין המציגים באוסף: נטליה זורבובה, רונן שהרבני, ציבי גבע ועופר ללוש הובילו כל אחד מסלול אישי לפי בחירותיהם. זה היה מעניין במיוחד, כי בדרך כלל רק אני מעבירה סיורים. אם כי גם לי כל סיור הוא שונה, כי יש הרבה ממה לבחור

חגית: התכנון האדריכלי של הקמפוס בראשון לציון – בהובלת משרד מושלי אלדר אדריכלים, בשיתוף סטודיו BA לעיצוב פנים וצוות האדריכל מיכי סתר – לקח בחשבון את האוסף? יש מקומות שהוקדשו במיוחד לעבודה מסויימת?

שולמית: בהחלט. כבר בתחילת שנת 2021 נערכו ישיבות משותפות עם האדריכלים במטרה למפות את יצירות העוגן שבאוסף, ושילובן בתכנון האדריכלי. בתוך כך הוחלט על עיצוב האטריום המרכזי המשתרע במרכז המבנה, חלל פנימי בגובה 9 קומות, שחושף 27 יצירות ענק הניבטות מכל קומה בקמפוס.

בנוסף, הוחלט להציב פיסול במרחב הציבורי – בגן שבין הבניינים. כך תוכנן והוקם גן פסלים, המציג את ״מלך השמש״ של תומרקין, ״שלדי אוניות״ של יחיאל שמי, ״שער״ של דינה רקאנטי, ו״מחווה לקפלר״ של יגאל תומרקין.

החלל בקומה 1 בקמפוס, תוכנן במיוחד כדי להציג את ״קינת המלאכים״ של מוטי מזרחי, יצירה שהוצגה בעבר על גג סניף אפקה של בנק דיסקונט. זוהי יצירה המורכבת מתשעה אוביקטים פיסוליים, והיחסים ביניהם משמעותיים. כעת היא מוצגת בשיא תפארתה.

כבר בתחילת שנת 2021 נערכו ישיבות משותפות עם האדריכלים במטרה למפות את יצירות העוגן שבאוסף, ושילובן בתכנון האדריכלי. בנוסף הוחלט להציב פיסול במרחב הציבורי – בגן שבין הבניינים

תשומת לב מיוחדת הוקדשה לחלל הלובי של הקמפוס. האדריכלים תכננו קירות רחבים להצגת הטריפטיך ״מחווה לירושלים״ של מרדכי ארדון – יצירה באורך של 5 מטרים, שהיא מהאוצרות הנדירים באוסף. גם ״מחווה לגב׳ בי״ של יעקב אגם, הפסל ״חושן״ של יצחק דנציגר, ה״מחתרת״ של יגאל תומרקין, קיבלו מקום משלהם, ובחלל כניסת הציבור לבניין הקמפוס, נבנתה נישה ייעודית ליצירתו של גלעד אפרת. 

לצד השמות הוותיקים שציינתי, חשוב לומר שהוקדשה תשומת לב מיוחדת ליצירות וידאו ארט מאוסף דיסקונט – יצירות שנרכשו ונאספו בעשורים האחרונים, וחלקן ממש בשנים האחרונות. גם כאן האדריכלים תכננו מראש קירות למסכי ענק עבור עבודות של נבט יצחק, רונן שהרבני, אלה אמיתי סדובסקי וגל ויינשטיין

חגית: כמה אנשים עובדים בקמפוס? מה היחס של העובדים לאמנות שמקיפה אותם? את נתקלת בשאלות? יש הדרכות יזומות לעובדים? (או שזה נתפס כפטרוני ומתנשא?)

שולמית: בקמפוס עובדים כ־4,000 איש, והאוסף אינו נתפש כקישוט בלבד אלא כנכס של הארגון. עם המעבר לקמפוס העובדים קיבלו הדרכה אישית על אוסף האמנות של דיסקונט, שכללה הסברים על האוסף, וגם נהלים שקשורים ליחס ליצירות הנכללות בסביבת העבודה. חשוב להדגיש שעובדי הבנק משתתפים בסיורים ובהדרכות שאני עורכת ויש להם הזדמנויות להכיר את האוסף, את האמנים ולהבין על המקום של האוסף והתרומה שלו לאמנות והתרבות בישראל. 

בכל פעם שאני מציגה את האוסף בסיור – פנימי או חיצוני, למבקרים – אני חושפת קצת מהסיפורים שמאחורי היצירות, מסבירה על השיקולים בבחירת היצירות, ואיך לאורך השנים נבנה גוף עבודות משמעותי 

חגית: בהרבה מדינות בעולם מקובל (לפחות היה מקובל בעבר) שתאגידים משקיעים באמנות כחלק מהמחוייבות לתמוך ביצירה ובתרבות. אבל בארץ, אוסף דיסקונט הוא ציפור נדירה בשדה האמנות המקומי – כאוסף תאגידי רחב הקף ורב שנים. כמובן שיש לזה ערכים כלכליים ורווחים משניים, כמו גם הוצאות בתחזוקה ובשמירה על האוסף, אך לא ניכנס לצדדים האלה. 

ספרי איך זה קרה – מה הרקע להתפתחותו ואיפה הוא עומד היום? כמה מהאוסף מאוחסן, כמה מוצג (בקירוב, מספרים/אחוזים)?

שולמית: אוסף האמנות של דיסקונט החל להיבנות בשנות ה־70 על ידי משפחת רקאנטי, שהיו בעלי הבנק. ליאון רקאנטי בפרט, שם לו למטרה לרכוש יצירות אמנות של אמנים ישראלים. המשפחה ייחסה חשיבות רבה לצורך לתמוך באמנים צעירים, גם כאלה שעוד לא היו ידועים, ורכשה מהם יצירות. 

חלק מהרעיון שמאחורי הקמת האוסף היה סוג של גאווה לאומית – כשהעבודות החשובות ביותר של אמנות ישראלית נשלחו לפאר את המשרדים של בנק דיסקונט בערים החשובות בעולם (וגם בארץ). בשנות ה־80 של המאה ה־20, כלל האוסף מאות יצירות של אמנים ותיקים וצעירים. שילוב הדורות תומך בשני יעדים עיקריים שכוננו את מדיניות האוסף: תצוגה שיטתית של היצירות בחללים הציבוריים של הבנק ותמיכה באמנים. 

באותן שנים הוקמה קרן ״מפעלות דיסקונט לתרבות ואמנות״, שהעניקה תרומה וחסויות לפרויקטים בעיקר במסגרת המוזיאונים בישראל. בהמשך, בשנת 2004 הושק פרוייקט ״במה לאמן״ שבמסגרתו הציגו למעלה מ־170 אמנים צעירים בסניפים ובמשרדי הבנק – פרויקט שנמשך עד היום.

זה באמת נדיר שתאגיד עסקי שיש לו אלפי עובדים ומעניק שירותים פיננסיים ליותר ממיליון איש, רואה את האמנות כחלק מהדי.אן.איי הארגוני. אני יכולה לומר שזכיתי להיות חלק מזה. כיום אוסף דיסקונט מונה כ־1,700 יצירות מקור המוצגות בקמפוס דיסקונט ובמרכז ברחוב יהודה הלוי 27, בתל אביב. רק כ־200 יצירות נוספות מאוחסנות, וגם הן מיועדות להיכלל בעתיד בחללים שונים של הבנק

חגית: ממש בחודש שעבר נחנכה תצוגה חדשה ונרחבת מאוסף דיסקונט גם במטה התל אביבי החדש־ישן של הבנק, ברחוב יהודה הלוי 27. כמה עבודות ואיזה עבודות בחרת לשם?

שולמית: מדובר בבניין המשרדים ההיסטורי, ששימש כסניף הראשון וכמטה הבנק מאז ימיה של משפ׳ רקאנטי. עם מעבר יחידות המטה לקמפוס דיסקונט בראשון לציון, החליטה ההנהלה על שיפוץ המבנה והקמת המרכז לבנקאות הפרטית של דיסקונט. לשמחתי התקבלה המלצתי לשלב במבנה מסלול הדרכה באמנות, שבו שילבנו עבודות ייחודיות מהאוסף. 

זה מסלול ״ארץ־ישראלי״, שבו מוצגת ״האמבטיה של יחיאל שטרייכמן״ – קירות אריחי קרמיקה שעליהם צייר שטרייכמן לילדיו ולנכדיו. אחרי מותו האמבטיה פורקה בפעולת הצלה (בניצוחו של יונה פישר ז״ל) ושוחזרה כחלק מהאוסף. עוד ניתן לראות במסלול זה את העבודות של משה קסטל ״כנען הארץ המובטחת״ ו״סעודה על הדשא״, וגם יצירות חדשות יותר

חגית: כמנהלת ואוצרת האוסף בשני העשורים האחרונים – אפשר לשאול אם את כבר ״עושה את זה בעיניים עצומות״?

שולמית: קשה לומר שאני עושה זאת ״בעיניים עצומות״, להפך – לפעמים אני לא ישנה בלילות, כי חשוב לי שהתוצאה תהיה מדויקת. כל פרויקט דורש תכנון מראש, שעות של דיונים, ביקורים בשטח, מדידות והצבות מוקפדות בחלל. בסוף הפרויקט, כשאנו נחשפים לתגובת המבקרים במקום, בין אם אלו אורחים בסיורים או העובדים, שנהנים מסביבת עבודה יוצאת דופן – זה גורם לי לסיפוק רב 😊

חגית: האם האוסף ממשיך להתרחב בעבודות עכשוויות? לפי איזה קווים מנחים? 

שולמית: אוסף האמנות של דיסקונט ממשיך להתרחב כל הזמן. כחלק מהמחוייבות לחזון של מייסדי הבנק ועוד יותר במצב כיום – מחוייבות לתמיכה ביוצרים וקידום האמנות והתרבות הישראלית.

הבנק ממשיך לרכוש יצירות על פי המלצת הוועדה המייעצת, שמכירה היטב את האוסף ומכוונת בעיקר לרכישת עבודות עכשוויות, כדי לגוון ולהשלים את האוסף. לאחרונה רכשנו עבודות של נירית טקלה, הלל רומן, פיליפ רנצר ועילית אזולאי. 

הבנק, באמצעות הוועדה המייעצת, שם לו למטרה לשמור על איכות האוסף ובהתאם לתקציב שמוקצה מראש, אנו נוהגים לרכוש 4-5 יצירות איכותיות בשנה ומקפידים לגוון ולהשלים את האוסף בעבודות מתחומים שונים; צילום, פיסול, ציור, וידאו זכוכית, ועוד

חגית: האם בנק דיסקונט ממשיך לראות את האחריות של עולם הפיננסים והעסקים הגדולים לקיומה של אמנות ישראלית? 

שולמית: בנק דיסקונט מייחס חשיבות רבה לתמיכה באמנות ישראלית. אוסף האמנות משתלב כחלק אורגני בדיסקונט וזהותו, כחלוץ ומוביל את התחום במערכת הבנקאית כבר עשרות בשנים. ההשקעה של הנהלת הבנק לדורותיה מעולם לא התייחסה אל יצירות האמנות כאל השקעה כלכלית, אלא מתוך הוקרה לאמנים ולאמנותם. נשמח מאוד לראות שמגזרים נוספים יתמכו ויעודדו את האמנות הישראלית

חגית: מכרתם עבודות מהאוסף?

שולמית: בעיקרון אנו לא מוכרים יצירות מהאוסף. הפעם היחידה שנדרשנו לנושא היה בתהליך המעבר לקמפוס. אז בחנו את העבודות שאוחסנו לאורך השנים, והוחלט למכור כ־150 עבודות ובתמורה הוחלט לרכוש 3 עבודות חדשות ונדירות

חגית: איך האוסף נחשף לציבור, מה האפשרויות לסייר במקום?

שולמית: האוסף מוצג בחללי קמפוס דיסקונט ובמרכז לבנקאות פרטית ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. הוא נחשף לציבור במסגרת סיורי אמנות שאני מובילה ומתקיימים ללא תשלום. הפניות לסיורים מתקבלות מאגודת הידידים של מוזיאונים, קבוצות שוחרי אמנות, אדריכלים, גופים שונים ולקוחות הבנק. אנו מארחים קבוצות המונות כ־25 מבקרים ובתיאום מראש 

אני רק מחכה שיתחדש הכול, אחרי המלחמה