כל מה שחשוב ויפה
מגדל דיסקונט. צילומים: אברהם חי

מגלים אוצרות // שולמית נוס

מהתערוכה הראשונה שאצרה ביחד עם יונה פישר ב־2009 ועד לקומת ההנהלה במגדל הבנק בתל אביב, שולמית נוס, הממונה על אוסף דיסקונט, רואה את הקריירה כמימוש הייעוד שאליו חתרה עוד כשעבדה כבנקאית

הפעם הראשונה

בשנת 2009, עם חנוכתו של מוזיאון הבנק ״הרצלילנבלום״, היתה לי הזכות לאצור יחד עם יונה פישר את התערוכה ״קופפרמן בהרצלילנבלום״. אמנם מוזיאון הבנק הוקם כדי לעסוק בבנקאות ונוסטלגיה, אבל את התערוכה הראשונה בחרנו להקדיש למשה קופפרמן (1926-2003), איש קיבוץ לוחמי הגטאות, חתן פרס ישראל לציור לשנת 2000. מאז, לאורך כמעט 20 שנה, זכיתי לשתף פעולה עם בכירי האוצרים ומוסדות האמנות בארץ, בהשתתפות עבודות מאוסף דיסקונט בתערוכות במוזיאון תל אביב, מוזיאון אשדוד, בית ראובן רובין ועוד.

תפקידי העיקרי כממונה על האוסף לאורך השנים הוא האוצרות והתאמת עבודות האמנות למקומן במשרדי הבנק. אוסף דיסקונט הוא האוסף התאגידי הוותיק בישראל, וכנראה גם הגדול ביותר, שמוקדש כולו ליצירות אמנות ישראלית. עם אלפי יצירות, שכמעט אף פעם אינן מאוחסנות, האוסף הוא דינמי וחלק גדול ממנו תלוי בשגרה במשרדי הבנק במגדל דיסקונט ובשאר האתרים והסניפים בארץ ובעולם. גרעין האוסף הוא יצירות מופת ישראליות, ביניהן ״מחווה לירושלים״ של מרדכי ארדון, שמוצבת בחדר הישיבות הראשי של ההנהלה, ״חושן״ של יצחק דנציגר, ״מתח״ של מנשה קדישמן, ״סעודה על הדשא״ של משה קסטל ועוד רבות אחרות. הקהל הרחב יכול להיחשף מדי יום ליצירות בלובי הציבורי או להגיע לאחד הסיורים שאני מנחה במסלול האמנות של המגדל.

שולמית נוס. צילום: מיכל הרדוף רז

בתחילת הדרך הייתי בנקאית באגף האשראי של בנק דיסקונט. בדיעבד ניתן לגלות שמיום שהתחלתי לעבוד בבנק עמדה לנגד עיני מטרה אחת – להגיע אל אוסף האמנות. הייתי מגיעה מחיפה לפגישות בהנהלת הבנק ברחוב יהודה הלוי ועומדת נלהבת ומלאת הערצה מול היצירות באוסף המרשים שבנתה משפחת רקנאטי.

מגיל צעיר מאוד אהבתי לצייר ולמדתי אמנות בתיכון בוויצו חיפה ובהמשך באוניברסיטת חיפה. האמנתי שנכון לי עתיד גדול כאמנית. אולם בשנת 1986 בתי הקטנה דנה אובחנה בסוכרת נעורים, ובאותו יום נשמט לי המכחול מהיד. לא יכולתי לחזור ולצייר, היצירות היו קשות וכואבות והרגשתי שזו לא אני. בחישוב מסלול מחדש החלטתי לעבור לצד השני באמנות, לתחום ניהול אוספים ואוצרות. הרקע האמנותי סייע לי מאוד ואחרי שנים כבנקאית, בשנת 2000, קיבלתי רשמית את המינוי לאוצרת וממונה על אוסף האמנות של הבנק – תפקיד שהעניק לי משמעות רבה בחיים.

התחנה האחרונה

בשנה שעברה אצרתי במוזיאון ארץ ישראל, יחד עם חגית פלג רותם (עורכת שותפה בפורטפוליו), את התערוכה תמונות מחיי משפחה מאוסף בנק דיסקונט ואמנים אורחים. התערוכה הציגה מבחר חוצה עשורים וביוגרפיות, של אמנים המתייחסים למבנה המשפחתי במלוא יופיו, מטעניו וגווניו השונים. יצירות מופת מאוסף בנק דיסקונט, חלקן של אמנים שאינם עוד בינינו, במפגש עם עבודות של אמנים צעירים בני זמננו. לכל אלה משותף ההקשר המשפחתי האישי שמטביע האמן ביצירה. אהבתי בתערוכה את המקבץ של שלוש כלות – עבודות של רון עמיר, של פבל וולברג ושל סמירה והבה – שכיום מוצגות אצלנו במסלול האמנות של בנק דיסקונט.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

רון עמיר

פבל וולברג

סמירה והבה

בין התערוכות שהצגנו בשנים האחרונות, היתה בשנת 2017 ״אשה לאחותה״ במוזיאון הבנק באוצרות משותפת עם ורה פלפול. התערוכה עסקה ביצירתן של אמניות ואומניות מלאכה ישראליות, ביטאה את הכח החיובי שחברת נשים יכולה ליצור ובחנה כיצד אמניות מייצגות את פניה המגוונות של החברה בישראל.

שיתוף פעולה חשוב נוסף עם יונה פישר נעשה בשימור האמבטיה של יחזקאל שטרייכמן. בביקור תנחומים בבית המשפחה אחרי מותה של צילה שטרייכמן, גיליתי בדירתם את חדר האמבטיה הפרטי של הזוג שטרייכמן, שכוסה כולו באריחים שצייר לאורך השנים – משנות ה־90 ועד מותו. הצעתי למשפחה להעביר את האמבטיה לאוסף האמנות של בנק דיסקונט, ויונה פישר היה ממונה על השחזור שנמשך מספר חודשים. במהלכו נחשפתי לפן לא מוכר ביצירתו של שטרייכמן, שבמרחב הפרטי שלו, בלב הבית הרחיב והעמיק את יחסי הגומלין שבין ציור ופיסול קרמי, ונטע באריחי הקרמיקה משמעות מיוחדת ליצירתו.

אריחי האמבטיה של שטרייכמן בבניין הנהלת דיסקונט

מכל מלמדי השכלתי

אחת התערוכות המשמעותיות ביותר שבה התרגשתי מעבודת אוצרות מרשימה, היתה ״מלאכה בנים״ שאצרה תמי כץ פרימן בשנת 2007 במוזיאון חיפה. תערוכה שהתמקדה בהבט הידני־עמלני המגולם ביצירת האמנות, ובשימוש במסורות של מלאכות יד באמנות העכשווית, תוך הצבת שאלות על תפקידי מגדר מסורתיים והבחירה האישית של אמנים.

תערוכת החלומות

בבינאלה בוונציה השנה נחשפתי ליצירותיו של האמן האפרו־אמריקאי הנרי טיילור, יליד 1958, שיצירותיו עוסקות בנושאי משפחה, חברים, ידוענים או חסרי בית, וכן דמויות ואירועים היסטוריים, תוך שמירה על רגישות חברתית ביקורתית עמוקה. עמדתי מול יצירותיו נפעמת וחשבתי באותם הרגעים על מיכל ממיט וורקה ונירית טקלה, שתי אמניות שאני מלווה את הקריירה שלהן; שתיהן עלו לארץ כילדות מאתיופיה ובאמצעות יצירותיהן משמרות ומתעדות את מורשת העדה האתיופית, ולא חוששות להביע את מחאתן כנגד האפליה כלפי העדה. הייתי רוצה לאצור להן תערוכה משותפת עם הנרי טיילור.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

מיכל ממיט ורקה. צילום: מ״ל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

6 תגובות על הכתבה

  1. רונית טסלר עדן - פסלת

    שלום רב
    אהבתי את אשר קראתי.
    שולמית , אהבתי את הכתבה , התרגשתי ונפעמתי .
    מכירה מקרוב, ובכל זאת , נקודת מבט מבחוץ פנימה ומבפנים החוצה. אין ספק שאת מומחית בתחומך, ויודעת להעביר את הידע שלך לשומע.
    לחיי סיורי אמנות מרגשים ומפעימים בעולם 🙂

  2. תמר רדבינוביץ

    בזכות שולמית נוס נחספנו לאוסף האומנות המעניין והמרתק של בנק דיסקונט ובזכותה הוזמנו לכם התערוכות שנערכו בסיוע דיסקונט
    לאומנים שונים והבמקומות שונים היא ממש עושה עבודת קודש בנושא
    יישר כוח שולמית

  3. אפרים בידרמן

    הרמב"ם אמר:תוכן וצורה משתלבים ביצירה" וזה בדיוק מה שאת עושה באוסף בנק דיסקונט באופן כה מופלא,עמוק,רגיש, רציני והרמוני כאחד וזאת תוך כדי תמיכה באומנות הישראלית ובאומנים הישראליים.
    כל הכבוד לך ולבנק

  4. אתי צ'כובר

    שולמית, אהבתי את מה שכתבת. הוספת לי עוד נדבך להיכרותנו.

  5. דן בירנבוים

    אהבתי, כתבה יפה, יישר כוח.

  6. זהבית מלמד קנדל

    שולמית נוס מלמדת אותנו בדרכה ובכל תערוכה שהיא מציגה ובתצלומים מכל מלמדי השכלתנו תודה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden