אלברט אסקולה מגדיר מחדש את האופן שבו אנשים חווים מטבח

כשהאדריכל אלברט אסקולה נכנס לראשונה למתחם שבו שכן אולם התצוגה הישן של מטבחי רגבה, הבריף שקיבל היה פשוט למדי: ״שיפוץ!״. החברה, שחוגגת 80 שנה, ביקשה לרענן את החלל ולהתאים אותו לתקופה, אבל אסקולה, יליד ברצלונה ובוגר בית הספר לאדריכלות של האוניברסיטה הפוליטכנית של קטלוניה, ראה משהו אחר לגמרי.

״כשנכנסתי לאולם התצוגה הישן הרגשתי שיש בעיה״, הוא מספר. ״לא בגלל האולם עצמו, אלא בגלל התפיסה. אפשר היה לשפץ, להחליף חומרים, לחדש קצת, אבל זה לא היה מספיק. הרגשתי שאם רגבה באמת רוצים לעשות קפיצת מדרגה, צריך לחשוב אחרת״.

לציבור הרחב אסכולה מוכר יותר כבן זוגו של המנחה והתסריטאי אסי עזר, אבל בעשור האחרון בנה לעצמו בישראל קריירה עצמאית המתמקדת בתכנון חללים מסחריים, מרכזי מבקרים וסביבות המשלבות בין אדריכלות, טכנולוגיה וחוויית משתמש. וכך, מפרויקט שיפוץ, נולד מהלך רחב בהרבה: הקמת אולם תצוגה חדש, המשתרע על פני שתי קומות וקרוב ל־2,000 מ״ר, ומבקש להגדיר מחדש את האופן שבו אנשים חווים מטבח.

״ההחלטה של רגבה לסגור את אולם התצוגה הוותיק ולהעתיק את פעילותו למתחם העסקים The Park שבבני ברק הייתה הרבה יותר ממעבר נדל״ני״, אומרת יפית יצחק, סמנכ״לית השיווק והפיתוח של מטבחי רגבה. ״רצינו ליצור אולם תצוגה שלא רק מציגים בו מטבחים, אלא מציעים בו חוויה שמשלבת עיצוב, טכנולוגיה ותהליך תכנון אינטראקטיבי, כזו שמשקפת את הדרך שבה אנחנו מאמינים שייראה המטבח הישראלי בעתיד״.

״מהרגע הראשון דיברנו על העתיד״, מוסיף אסקולה. ״המהפכה הטכנולוגית כבר כאן, ולי היה ברור שרגבה לא יכולים להסתפק בלהיות עוד מותג מטבחים. רציתי שהם יהיו מובילים. אמרתי להם ׳בואו נהיה האפל של עולם המטבחים׳״.

האולם החדש נבנה סביב תפיסה שמזכירה יותר גלריה או מרכז מבקרים. הוא תוכנן כמעין קנבס שקט ומונוכרומטי, שבו המטבחים עצמם הם הגיבורים. החשיבה של אסקולה היא זו שמוליכה את סגנונו העיצובי כבר מספר שנים: הוא נולד בברצלונה למשפחה של רופאים, אבל כבר בגיל שמונה ידע שיהיה אדריכל. ״תמיד הסתכלתי למעלה. הייתי הילד שכל הזמן מצייר ובונה עולמות בדמיון״.

לאחר שסיים את לימודי האדריכלות בברצלונה, בעיצומו של המשבר הכלכלי בספרד, החל לעבוד כעצמאי. בעקבות ההכרות עם עזר, עבר לפני כ־13 שנה לישראל, וכאן בנה את ביתו ופיתח את הקריירה שלו. ״מעניין אותי לא רק לעצב חלל יפה, אלא לחשוב איך אנשים ירגישו כשהם נכנסים אליו, ומה הם ייקחו איתם כשהם יוצאים״.

כולם אומרים שאולם תצוגה צריך להרגיש כמו בית, אבל אני לא מסכים. מבחינתי, תפקידו של אולם תצוגה הוא לא לשכנע אותך שאת כבר בבית, אלא להראות לך אפשרויות

אחת התחנות שעיצבו את תפיסת עולמו האדריכלית הייתה העבודה על מוזיאון הכדורגל של ליאו מסי בברצלונה. ״הבנתי שאדריכלות היא לא רק קירות. היא רגש, זיכרון וטכנולוגיה״. מאז הוא מחפש בכל פרויקט את נקודת המפגש בין שלושת העולמות הללו.

אולי זו גם הסיבה שבגללה התחבר כל כך לרגבה. ״לא רציתי למחוק את ההיסטוריה של המותג, אלא לקחת אותו קדימה. זהו מותג ישראלי ותיק המלווה משפחות כבר שמונה עשורים. יש אנשים שההורים שלהם קנו מטבח רגבה, ואחר כך גם הילדים שלהם חוזרים. יש כאן זיכרון קולקטיבי, וזה דבר נדיר.

מבחינתי, זו הייתה לב המשימה – לחבר בין מסורת לחדשנות. בסוף, זה בכלל לא סיפור על מטבחים. זה סיפור על החיים עצמם. על איך אנשים חיים ועל איך הם רוצים לחיות״.

אולמות תצוגה של מותגי מטבחים נוטים להידמות לבתים: סלון, פינת אוכל, אקססוריז ותחושה ביתית. אסקולה בוחר ללכת דווקא לכיוון ההפוך. ״כולם אומרים שאולם תצוגה צריך להרגיש כמו בית, אבל אני לא מסכים. מבחינתי, תפקידו של אולם תצוגה הוא לא לשכנע אותך שאת כבר בבית, אלא להראות לך אפשרויות. רציתי ליצור חלל שמרגיש יותר כמו גלריה או מוזיאון עיצוב״.

זו הסיבה שבחר שהקירות, התקרה והרצפה יצבעו בפלטה מונוכרומטית מאופקת. הבטון, הגוונים האפורים והחומרים השקטים לא מתחרים במטבחים עצמם, אלא משמשים להם כרקע, כקנבס. ״כשהמטבחים נכנסו פנימה, הבנתי שזה בדיוק מה שחיפשתי. לתת להם את הבמה, לא ליצור רעש מיותר. מטבחים עתירי פרטים ניצבים לצד מערכות מינימליסטיות; חומריות גולמית פוגשת משטחים מלוטשים וטכנולוגיות ייצור מתקדמות. המעבר בין החללים נועד להמחיש את מגוון האפשרויות ולא להכתיב שפה עיצובית אחת.

״לא רציתי שהאדריכלות תתחרה במוצרים. היה לי חשוב ליצור רקע שיאפשר לכל מטבח לקבל את הבמה שלו. כשנכנסים לכאן, אפשר לראות כל מטבח בפני עצמו, להבין את הסיפור שלו ואת מגוון האפשרויות שהוא מציע״.

מבחינתו של אסקולה העיצוב הוא רק חלק מהסיפור. ״אנשים לא באים רק לקנות ארונות, הם באים לחלום, לדמיין את החיים שלהם. אם אתה רוצה להוביל, אתה צריך לחשוב לא רק על המוצר, אלא על החוויה כולה״.

אחד המהלכים המרכזיים בפרויקט היה החיבור בין העולם הפיזי לעולם הדיגיטלי. בשיתוף עם חברת Creative Labs פותחה מערכת אינטראקטיבית המאפשרת ללקוחות להתנסות בבחירת חומרים, צבעים וחזיתות ולקבל הדמיה בזמן אמת.

״אני לא מאמין בטכנולוגיה כגימיק. היא צריכה לעזור ללקוח להבין, לראות ולקבל החלטות. לא עניין אותי להציב מסכים רק כדי לומר שיש מסכים. הטכנולוגיה צריכה לשרת את החוויה. היא צריכה לעזור ללקוח להבין איך בחירה קטנה משנה את כל התמונה״.

כך נולד ה״קוקפיט״ – עמדה אינטראקטיבית שבאמצעותה אפשר לשנות צבעי חזיתות, משטחי עבודה, ידיות וחומרים שונים ולקבל הדמיה מיידית. ״זה מאפשר ללקוח להיות חלק מהתהליך. הוא לא רק צופה במטבח, אלא בונה אותו״.

גם אזורי העבודה של המעצבים תוכננו בהתאם. פינות הישיבה מוקפות בחומרים אקוסטיים רכים, ומערכות תצוגה דיגיטליות נועדו לאפשר מעבר חלק בין השראה, תכנון ובחירת חומרים. בהמשך הדרך, הוא כבר מדמיין שכבות נוספות של טכנולוגיה, תצוגות הולוגרפיות, מסכים שקופים ואמצעים אינטראקטיביים נוספים.

״אני חושב על הפרויקט הזה כמו על תוכנה. הוא לא מסתיים ביום הפתיחה. הוא ממשיך להתעדכן ולהשתנות, כמו אפליקציה שמקבלת גרסאות חדשות״.

לסיום, השאלה המתבקשת – איפה הבית שלך?

״השורשים שלי נמצאים בכמה מקומות, אבל החיים שלי כאן, המשפחה שלי כאן והילדים שלי כאן. אי אפשר שלא להיות מחובר רגשית למקום שבו אתה חי״.