אור טבעי ומשחק בין חומרים בבית ברחובות: אמון, יצירתיות וריאה ירוקה אחת

הדיירים

זוג הייטקיסטים ושני ילדיהם (8,11).

הבית

בית פרטי בן שלוש קומות, בגודל 270 מ״ר, שנבנה על מגרש בשטח של 370 מ״ר ברחובות. שביל מטופח מהחזית מוביל אל דלת הכניסה שנפתחת אל פטיו משגע, הממוקם במרכז החלל בקומת הכניסה (150 מ״ר) ומחלק אותה לשני אזורים.

מצד אחד נמצא האזור הציבורי שכולל סלון, מטבח, פינת אוכל ויציאה לחצר אירוח, ומצד שני שירותי אורחים, חדר שירות, מאסטר הורים וחדר אורחים/עבודה. בקומת המרתף (70 מ״ר) יחידת דיור וממ״ד נפרד, ובקומה העליונה (50 מ״ר) שני חדרי ילדים ואזור פעילות משותף.

התכנון

מדובר בבית שנבנה מהיסוד עבור לקוחות חוזרים של זוג המעצבים דנה ואלי גקר, בעלי סטודיו שוגרפרי. השניים עיצבו את דירתם הקודמת של הלקוחות, גם היא ברחובות, ולאור הפרויקט המוצלח, היה טבעי שיחזרו אליהם לעיצוב בית חלומותיהם.

גרם המדרגות הפנימי תוכנן באופן כזה שימשיך את הדיאלוג בין הפנים לחוץ, במראה קליל ואוורירי שלא חוסם את האור. המעצבים יצרו אלמנט אדריכלי כמעט שקוף המורכב ממדרגות עץ, שמרגישות כאילו הן מרחפות, על גבי קונסטרוקציה כהה ומינימליסטית

התהליך כולו ארך כארבע שנים ונעשה בליווי של האדריכל שרון ליברנט, כשהמעצבים ליוו את התהליך משלב התכנון המקדים ועד הלבשת הבית. הם עבדו בסנכרון מלא על תוכניות האדריכלות וצללו לפרטים הכי מורכבים של התשתיות: תכננו מאפס את מערכות החשמל, האינסטלציה, המיזוג והחימום של הבית – כל המערכות ה״שקופות״ שקובעות איך הבית יתפקד ביומיום. על התשתית הזאת הם בנו יחד עם הלקוחות את השפה החומרית של הבית, זאת שמייצרת את החיבור הוויזואלי בין חלקיו השונים ואת האווירה הייחודית שיש בו.

ההיכרות המוקדמת עם הלקוחות יצרה קרקע בטוחה ואמון שאפשרו את היצירתיות והדיוק המקסימלי עבורם. מיותר לציין כמה אתגרים היו לאורך הדרך, עם כל מה שעבר על מדינתנו בשנים האלה, אבל בסופו של דבר התקבל בית עם אופי, נקי מרעשי רקע, שנראה קצת לא מכאן; עם תכנון שבו כל קו נגרות וגימור נבחרו על מנת לייצר חוויה שונה ומעניינת, המשקפת את הלקוחות.

החלוקה המבנית של הבית הגיעה מהבקשה של הלקוחה למקסימום הפרדה בין המבוגרים לילדים, כך שלמבוגרים תהיה פרטיות ולילדים קומה נפרדת רק עבורם. הפטיו הפנימי נולד כמענה על הצורך בריאה ירוקה ומתוך הרצון להכניס אור ואת החוץ פנימה, בייחוד בגלל המבנה המאורך של השטח.

הפטיו הפך ללב הבית ולאלמנט שמחבר בין העולמות – בין הפנים לחוץ, בין הטבעי לבנוי ובין כל החומרים והשפה העיצובית של הבית. סביבו יצרו המעצבים שילובים של חומרים שמאזנים אחד את השני ונותנים לבית את האופי שלו – טבעי ומחוספס מול נקי וחלק, בהיר מול כהה, נגיעות צבע נועזות וצמחייה טרופית שמוסיפה חיים; כשהכל ממוסגר בוויטרינות אלומיניום שחורות. את הגינון ביצעו החבר׳ה הנהדרים והמקצועיים של חברת פיקסי.

גרם המדרגות הפנימי ניצב מול הפטיו ותוכנן באופן כזה שימשיך את הדיאלוג בין הפנים לחוץ, במראה קליל ואוורירי שלא חוסם את האור. המעצבים יצרו אלמנט אדריכלי כמעט שקוף המורכב ממדרגות עץ, שמרגישות כאילו הן מרחפות, על גבי קונסטרוקציה כהה ומינימליסטית, כשהמעקה המסורתי הוחלף במיתרי מתכת דקים ומתוחים.

המיתרים, מעבר לתפקיד הפונקציונלי שלהם כמעקה בטיחות – הם אלמנט עיצובי המייצר מקצב אנכי עדין שמשחק עם האור הטבעי לאורך כל שעות היום. הם מלווים את העלייה לקומה השנייה, אבל משאירים את המבט פתוח לגמרי אל קיר הלבנים, הצמחייה הפראית והזרימה של הבית. הם שומרים על קלילות ופתיחות עם מבט נקי מהפטיו כלפי המדרגות ולהפך, ומאפשרים מעבר של אור. בנוסף, גוון החלודה שלהם מוסיף חומר מעניין למנעד הגוונים והחומרים בבית.

העיצוב

החזון העיצובי של הבית נולד מתוך השאיפה לשלב בין מאפייני השטח ונתוני המגרש לבין הפנטזיות והחלומות של בעלי הבית. מצד אחד להכניס כמה שיותר אור, אוויר וירוק פנימה, ומצד שני לייצר משחק עדין אבל נוכח בין חומרים, בין מסות כהות לבהירות ובין שקט ויזואלי לקריצות צבע דומיננטיות שמוסיפות עניין (כיסאות אדומים בפינת האוכל, ספה מעוגלת סגולה בסלון, גרם מדרגות בגוון חלודה).

הלקוחות מכרו את הדירה הקודמת עם מרבית החפצים בתוכה, ומה שהגיע איתם השתלב בעיקר במרתף – כך שכל הרהיטים נבחרו במיוחד עבור הבית הזה. בנוסף, הלקוחה הגיעה עם סל השראות ופנטזיות עיצוביות שיחד עם המעצבים זוקקו למה שאפשר לראות היום.

היא חלמה בין השאר על קיר לבנים אדומות בסגנון לופט ניו יורקי שבסופו של דבר שולבו בפטיו, על הקיר המרכזי שמגיע לגובה שבעה מטרים, ועל קיר משרבייה בכניסה לבית (בריק ועץ). המופע שלהן בכניסה יוצר חציצה מאווררת ומקורה ותוחם את אזור השירות.

בעלת הבית אוהבת גוונים כהים, ועל כן, במינון מדויק שקבעו המעצבים, נעשה שימוש רב בעץ אלון מעושן משולב בגוון עץ מושחר, כשכל עבודות הנגרות בבית נעשו על ידי נגריית מרסלו. גם בחדר הרחצה ביחידת המאסטר ובשירותי האורחים אפשר לראות את המשחק בין הכהה לבהיר, אם באבן צפחה ואם בטפט כהה המשולב עם אריחים חומים. הלקוחה לא רצתה לוותר על פיר כביסה, והוא תוכנן בארון מימין לשירותי האורחים הצמודים לחדר שירות.

אחת הבקשות של הלקוחות הייתה להוציא את המיטב מאזור האירוח ולהפריד מעט בין המטבח לסלון בחלל המרכזי. מבנה הבית עודד גם הוא את העניין, וכך תוכנן קיר נגרות דרמטי ודו־כיווני שמטמיע את כל מערכות המדיה מכיוון הסלון, כולל מסך הטלוויזיה וקמין פינתי.

מכיוון המטבח הוא משמש אזור אחסון, כולל משטח עבודה מרווח, עמדת קפה מקצועית ודלפק לישיבה וארוחות בלתי פורמליות. לכולם היה חשוב שהיחידה הזאת תאפשר תנועה סביבה, ושלא תחסום לחלוטין את מעבר האור והאוויר. כך, כל מה שצריך כדי לתפקד במטבח נשאר במרחק נגיעה, אבל מוסתר לחלוטין ממי שיושב בסלון.

אחד האתגרים בתכנון היה חדר השינה של ההורים שממוקם בחזית הבית, מעל החניה ושביל הכניסה. כדי להכניס אליו אור ובמקביל להסתיר את חזית הרחוב, תוכננו בו חלונות סרט שבתחילה עוררו חשש מהנראות שתיווצר בו, אבל בדיעבד נולד הפתרון הכי יצירתי ומיוחד, בייחוד לאור העובדה שהבית ממוקם על שטח שנהנה מבנייה נמוכה ובגובה חלון הסרט, הנוף פתוח.

הפתרון הזה גם אפשר לנצל את גובה קיר המיטה עם נגרות וחיפוי טקסטואלי שיוצר עומק ועניין. החדר כולו נצבע בגוון ורדרד־מוקה, כולל הנגרות וקיר גב מיטה. הקונטרסט מתקבל הודות לחדר הרחצה, שלבקשת הלקוחה עוצב בגוונים כהים עם אריחים דמויי צפחה בגוון חלודה, ומעטפת של קירות ורצפה של אותו אריח וכלים סניטריים בגוון רוזגולד.

בסופו של דבר, נוצר בבית ריקוד עדין בין צרכים ורצונות לבין היישום הנכון שלהם בפועל, וכשיש שיתוף פעולה ואמון – מתקבלת התוצאה הטובה ביותר.