RCA 2026 // עמרי לוי

מי?

עמרי לוי, בן 38. בוגר התואר הראשון באדריכלות בבצלאל, מרצה בבית הספר לאדריכלות בצלאל מאז שנת 2019. מסיים בימים אלה את התואר השני MArch Design Practice בבית הספר לאדריכלות ב־RCA.

זהו תואר שני בן שנה אחת, שמורכב מארבעה מודולים עיקריים בשני הסמסטרים הראשונים של התואר ופרויקט מחקר אישי בסופו. התואר משווק כתואר שאמור לעזור לאדריכלים ומעצבים בכל שלבי הקריירה לחדד את הפרקטיקה שלהם.

הלימודים

תואר שני בשנה אחת הוא קצר מדי. מבנה התוכנית הספציפית לא מאפשר להעמיק באף פרוייקט ויוצא שרוב העיסוק הוא בתרגילים קצרצרים שמזכירים קצת את התואר הראשון. הסמסטרים (Terms) קצרים ומלאים הפסקות, כך שבפועל הם אפילו קצרים יותר ממה שרשום במערכת.

הופתעתי לגלות שיש רק שני מנחים.ות עיקריות.ים למסלול לאורך כל השנה (קבועים). לצורך השוואה, בתואר השני בבצלאל, פוגשים במהלך השנה הראשונה לפחות שישה מנחים שונים.

בתור אדריכל ישראלי ומרצה לאדריכלות, רוב הדוגמאות והרפרנסים שלי עד כה היו מאירופה, ארצות הברית ויפן. על מנת להרחיב את מקורות המידע בקשתי מקהילת הסטודנטים.ות ב־RCA להגיב על השאלה מדוע הנוכחות של אדריכלות מהמזרח התיכון כל כך נמוכה באקדמיה

התוכנית הספציפית הייתה קצת ניסיון לשטיפת מוח אידיאולוגית מבלי להתמודד עם המורכבות במציאות הקיימת. בסמסטר השני, לדוגמה, טענו שצריך להפגין למען רטרופיט (שיפוץ) במקום הריסת ובנייה מחדש, מבלי להתמודד עם החסמים הקיימים בפועל לעשות זאת.

למרות שבלונדון נעים כרגע לישראלים וקיבלנו הרבה אהדה מכל הכיוונים, היו מנחים שבילבלו בין אקטיביזם להוראה, והחליטו לפרוק עלינו (הסטודנטים הישראלים) את התסכול שלהם מהמצב. חשוב לציין שזה היה קומץ, אבל הותיר טעם מר, ויש סיכוי שזה קשור בתוכנית הספציפית. בעניין זה, הייתי מזהיר גם מהתוכנית של Environmental Architecture MA. לטובה אציין שהתנאים והסדנאות ב־RCA היו תענוג, ושהטכנאים שעובדים שם נמצאים כדי לעזור. ביליתי כמה שיכולתי בסדנאות.

למי שעדיין מעוניין ללמוד תואר שני באדריכלות, אמליץ על התואר השני המלא של השנתיים. הוא אמנם יותר ארוך, אבל נדמה היה מהצד שהוא יותר מגוון ומקצועי עם תוצרים יותר מבוססים רעיונית. תואר נוסף שמתאים לאדריכלים הוא IED. למתעניינים שמגיעים לתואר השני בגיל יחסית מבוגר (כמוני) הייתי מציע גם לשקול את תוכנית ה־MRes.

פרויקט הגמר

פרויקט הגמר נבע מהרצון האישי שלי להכיר אדריכלות מהמזרח התיכון. בתור אדריכל ישראלי ומרצה לאדריכלות, רוב הדוגמאות והרפרנסים שלי עד כה היו מאירופה, ארצות הברית ויפן. על מנת להרחיב את מקורות המידע בקשתי מקהילת הסטודנטים.ות ב־RCA להגיב על השאלה מדוע הנוכחות של אדריכלות מהמזרח התיכון כל כך נמוכה באקדמיה.

בעזרת קהילת הסטודנטים.ות נחשפתי לדוגמאות עוצרות נשימה של אדריכלות מצרית, לבנונית, סורית, ירדנית, עירקית ואיראנית שנעשו במהלך המאה ה־20. יצרתי פלטפורמה כדי לאסוף ולקטלג את הדוגמאות, ובמקביל מיפיתי את הקשרים ומערכות היחסים שהיו בין הדמויות שנאספו. האזור ידע מלחמות ומהפכות רבות במאה ה־20 שהשפיעו המון על האדריכלות, אבל הפרויקט נקט בהחלטה להתמקד ביופי וביכולת היצירתית שלו לבנות ולהתחדש.

דרך בניית מודלים ושימוש בשרטוט ככלי אנליטי, בחנתי את האפשרות של ״בניה מחדש״ ככלי להבנה, העמקה ומחקר. הפרויקט מסתכם בהצעה לתערוכה במוזיאון לתרבות האסלאם ולעמי המזרח בבאר שבע. הפרויקט היה מועמד לפרס בית הספר לאדריכלות.

עתידות

משנת 2019 אני מנהל משרד אדריכלות. השהייה בלונדון חידדה את החשיבות של פרקטיקה אדריכלית מקיימת. הכוונה היא לשמור על סביבת עבודה נעימה, על קווים וגבולות לבחירת פרויקטים ועל התמקדות בתחומים שלימדתי בעבר, יצירה משותפת (co-creation) וחשיבה קולבורטיבית גם בעשייה המקצועית.