מה קורה // תמר רודד שבתאי

מי?

תמר רודד שבתאי, בת 43, גרה באתר התיירות כפר הנוקדים במדבר יהודה.
אתר / אינסטגרם

סטטוס זוגי?

נשואה לאופיר, אמא ליעל ואביב.

מה בצלחת?

בשנים האחרונות נושא התזונה פילס את דרכו לחיי, למרות שבהתחלה ממש לא הייתי מעוניינת. אחרי ניסיונות שונים ומאתגרים, כולל תזונה קיטוגנית, למדתי שיטה שנקראת ביוארגונומי, שבאמצעותה אפשר להרגיש שדות אנרגטיים (כן, כן!). אני משתמשת בה כדי להרגיש איזה מזון טוב ואנרגטי עבורי, וזה עשה מהפך בחיים שלי.

הביוארגונומי נכנסה גם לתהליכי היצירה שלי: דימויים של דמויות מרחפות ללא חלל וזמן, וניסיון ליצור אובייקט שהוא מעבר לחומרים שמרכיבים אותו, שהאנרגיה שלו גדולה מסך חלקיו. זו הפכה עבורי להגדרה חדשה של מהי אמנות.

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

תערוכת היחיד שלי ״מעופפת״ מוצגת בגלריה כיס בעיר העתיקה בבאר שבע (עד ה־16.10). במרכז התערוכה נמצאת סדרת ציורים ורישומים שנולדה מתוך מצבי ביניים של שיטוט במרחבים תודעתיים. ״מעופפת״ התחילה בלילות של נדודי שינה, שבהם אני יוצאת לגינה ופוגשת את החיות המדבריות שמגיעות אל נאת המדבר שבה אני גרה.

בבוקר אני חוזרת אל האדמה ומלקטת את העדויות שהשאירו אחריהן – קוצי דורבן, נוצות טווסים ושאר חומרים אורגניים. אני מאמינה באופן קצת מוזר שלחומרים האלה, שנושאים בתוכם משהו מהיופי ומהפראות של החיות, יש גם כוח מרפא.

לפני כמה שנים הצגתי את התערוכה ״משוטטת״, שעסקה במפגש של הגוף והתודעה עם המרחב באמצעות שוטטות רגלית (לאחר מכן, בתואר השני, גם כתבתי את התזה שלי על ״אמנים משוטטים בספר״). ״מעופפת״ היא במובן מסוים המשך שלה: השיטוט עבר מהמרחב הפיזי אל המרחב התודעתי, והגוף עצמו הפך להיות מרחב השוטטות שלי.

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

כאמנית צעירה ביקרתי בסטודיו של רות דורית יעקובי ז״ל, ברובע האמנים בערד (ממש ליד מקום הסטודיו שלי היום) נפעמת מהריבוי העוצמתי המכסה את קירות האנגר עד לתקרה הגבוהה ואת הרצפה, נזהרת שלא לדרוך, מוקסמת מה״לכלוך״ שהפך לחלק מהציורים.

את דורית עצמה פגשתי רק בדמיון. היא אמרה לי ״את עושה את הכל הפוך, תעזבי את הדימויים, תתחילי מהחומר״. לקחתי את המשפט פשוטו כמשמעו והתחלתי לצייר דמויות הפוכות. בדיעבד, זו הייתה עבורי דרך לאמץ נקודת מבט אחרת.

מהו פרויקט החלומות שלך וכמה כסף צריך כדי לממן אותו?

עבורי זה יותר ה״איך״ ופחות ה״מה״. פרויקט החלומות שלי הוא להיות בתהליך יצירה עבור תערוכה שיש לי לפחות שנה לעבוד עליה, עם תנאי יצירה אידיאליים של מקום, זמן, תקציב ראוי וליווי. ואם מותר להיות חצופה, אז גם שיינתנו לי בשמחה ובשפע ולא ממקום של מאבק וקושי לפלס לעצמי את האמצעים.

מה פריט הלבוש האחרון שקנית?

בקיץ האחרון, בסרי לנקה, קניתי שמלה אדומה עם פרחים שמאוד אהבתי. אבל כשחזרתי לארץ הבנתי שהצבעים העזים והתמימות שבה לא יעבדו בקשיחות היוקדת של ישראל והיא תישאר בינתיים בארון, תחכה לנסיעה הבאה.