רותי דירקטור: מה שאתה רואה זה מה שאתה רואה

אני משתתף עכשיו בקורס שמעבירה רותי דירקטור במכללת עלמא שעוסק בדרך שבה אנו מסתכלים על אמנות, וכתוצאה מכך איך אנחנו מדברים על אמנות. דירקטור ציטטה בשיעור האחרון את האמן פרנק סטלה, שאמר ביחס לעבודות שלו את המשפט שנמצא בכותרת הפוסט: what you see is what you see.

משפט מענין, תודו, וככל שאני חושב עליו הוא מוצא חן בעיני יותר ויותר. מסתבר, כידוע, שלא תמיד מה שאנחנו רואים זה מה שאנחנו מקבלים, ולפעמים אין ברירה אבל צריך להסביר לנו על מנת שנבין, אבל מצד שני לפעמים לא צריך להסביר כי מה שאנחנו רואים זה… בדיוק מה שאנחנו חושבים שאנחנו רואים (מה אנחנו חושבים זו כמובן כבר שאלה אחרת). זה רלבנטי במיוחד לשדה האמנות שבו נדמה שכל אחד אמור להבין את מה שהוא רואה.

ואם כבר ציטוטים אז הנה עוד אחד. בעכבר העיר של היום נתקלתי בציטוט כל כך משובב נפש, דווקא בגלל שהוא מסוג הביקורות שלא היו יכולות להיכתב לפני כמה שנים, כי מעט מאד אנשים היו מבינים למה התכוונה קליה מורף כשזה מה שהיא כותבת על דיסק האוסף של הקרדיגנס (אחת הלהקות החביבות עלי) עם העטיפה המקסימה.

״המשחק החביב עלי הוא לדמיין איך שירים היו יכולים להשמע אחרת. Lovefool, לדוגמה, היה יכול להיות בקלות הימנון רוק איצטדיוני. בעצם הרבה שירים שלהם הם רוק הימנוני מכווץ, כמו קובץ zip שמחביא מאחורי האייקון הצבעוני שלו המון פוטנציאל״.

״כמו קובץ zip שמחביא מאחורי האייקון הצבעוני שלו המון פוטנציאל״: לחובבי הדימויים המחשביים בעידן הווב והמייל זו ממש שירה צרופה.