חלקי לא יהיה מבין אלה

“…אחר כך, במשך יותר משנתיים וחצי, גרתי בדירות שכורות בעזה. כל השנים שחייתי בעזה, או רק ביקרתי בה תכופות, הקפדתי תמיד שהכל ידעו שאני ישראלית ויהודיה. זו תשובתי לשאלות של רבים בישראל, התמהים איך הגעתי לעזה ומה פתאום אני דרה שם.

“נכון, זו תשובה חלקית ונסיבתית בלבד. את ההסבר המלא השארתי בצד בדרך כלל. חלקו כרוך בזכרון של אמי, שנטמע בי מקטנות עד שהפך להיות זכרוני שלי. כשהורדה אימי מהקרון, יחד עם כל הטרנספורט האנושי בבלגרד, והובלה למחנה הריכוז ברגן בלזן, היא הבחינה בקבוצה של נשים גרמניות: כמה מהן הלכן ברגל, כמה רכבו על אופניים. הן האטו והציצו בשיירה בסקרנות אדישה. התמונה הזו הייתה בשבילי סמל מאוס לכל צפייה מן הצד. מגיל צעיר החלטתי שחלקי לא יהיה מבין אלה”.

מתוך לשתות מהים של עזה, עמירה הס, 1996

—————————————————————————–

בדרך כלל יש בפורטפוליו הרבה תמונות. בפוסט הזה לא יהיו. ככל שחשבתי והתעמקתי יותר לא מצאתי משהו שיתאים. כלומר, יש הרבה, אבל הפעם לא. נהג המונית שנסעתי איתו היום איחל לי חג שמח ולרגע לא הבנתי על מה הוא מדבר, עד שהוא הזכיר לי ששבוע הבא פסח. ליל הסדר, יציאת מצרים. ולא יכולתי שלא לחשוב על מה שקורה מסביבנו, על איך גם אנחנו ברחנו פעם מאפריקה.

אם במקרה לא נתקלתם עד עכשיו בהתארגנות שיזם שוקי זה הזמן. מחר יתקיים דיון מיוחד בנושא הטיפול הרפואי בפליטים בכנסת, בהשתתפות חברי וועדות הרווחה, הבריאות והעובדים הזרים. ואני מצטט שוב: ההחלטה שצריכה להתקבל שם – ההחלטה הנכונה, הנבונה, המוסרית והיהודית – היא לקחת אחריות.