לא יודע מה זה - אבל אני רוצה כזה!

“לא יודע מה זה – אבל אני רוצה כזה!” הייתה כותרת הטור שפרסם היום אליחי וידל בדה מרקר. למי שפספס את מדורי הכלכלה, נמחשבים, הגאדג’טים והעיצוב בזמן האחרון, הדבר הזה שוידל לא יודע מה זה, הוא לפי השמועות מחשב הטאבלט החדש של אפל.

מחשב חדש של אפל! האמת, מתרגש.

מהצד השני קורא היום יובל דרור בבלוג שלו לפרק את ההייפ סביב “אפל”, בעודו טוען נגד הטקסטים העיתונאיים שיש בהם “אלמנטים דתיים, סופרלטיבים מופרכים והרבה מאוד מיתוס ילדותי”.

לפני שלוש שנים, שניה וחצי לפני שיצא האייפון, כתבתי את הטקסט הבא:

מהיום הראשון שפגשתי במסגרת הלימודים שלי מחשב מקינטוש הבנתי איך מחשב צריך להראות: לא חתיכת פלסטיק חסרת אישיות שנתקעת כל הזמן אלא משהו שאם כבר נגזר עליך  להסתכל עליו כל היום, שייראה בהתאם. כמובן אגב מדובר ביותר מאיך שהמחשב נראה, אלא גם איך שהוא מתנהג, אבל אין בכוונתי להתנצח בשאלה מה יותר טוב – מק או פיסי. שכל אחד יעשה מה שהוא מבין ומוצא לנכון. יותר מכך, אני חייב להודות שטוב לי להמנות דווקא על יוצאי הדופן, זו לא תהיה הפעם הראשונה שלי בחיים. אחרי שביקרתי שוב בחנות של אפל בלונדון בשבוע שעבר, אמרתי לעצמי שככה בטח נראה גן עדן של המחשבים (מתי אצלנו?).

מאז כבר נפתחו שתי חנות של אידיגיטל בתל אביב, שבכל פעם שאני נכנס אליהן אני מרגיש כמו ילד בחנות צעצועים שאם זה היה תלוי בו היה פשוט לוקח הכל הביתה. יחד עם זאת, למרבה הפלא, אין לי אייפון. למרבה הבושה, מעולם גם לא היה לי איפוד. הסיבות הן פרוזאיות אבל זו לא הנקודה.

מבחינתי כותרת הטור של וידל שגם גנבתי לפוסט שלי רלבנטית מתמיד.

לא יודע מה זה – אבל אני רוצה כזה.

ויפה שעה אחת קודם.