איור עכשיו. מפגש 18: גל שקדי

אחד הדברים שאני בכל פעם פעם מחדש משתאה ממנו בשיחות שלי עם מאיירים לקראת התערוכה הוא העניין של עבודה מול חו״ל, בחו״ל, לחו״ל. הנה לדוגמה גל שקדי, בן 33, בוגר מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר (2007). הוא עבד מהשנה הראשונה ללימודים בסטודיואים לאינטראקטיב, וכבר מהשנה השנייה עבד מול חברות וגורמים מחו״ל.

פרויקט הגמר שלו היה קליפ אנימציה לשיר של טום וויטס. לאחר סיום הלימודים הוא עבד בתעשיית הפרסום ובמקביל עבד גם כעצמאי. בשלוש השנים האחרונות הוא חתום כבימאי ב־partizan, חברת הפקה בינלאומית שמתמחה בעיקר בבימוי והפקת פרסומות ווידיאוקליפים. בחודש אפריל הוא יציג את עבודותיו בפסטיבל פיקטופלזמה בברלין.

״אני חושב שאיור הפך להיות מקצוע מאוד רחב שמתכתב עם הרבה תחומים שונים, מכתיבה, אופנה עיצוב פנים, אינטרנט ועד מוצרי צריכה וטלויזיה. כיום אני בעיקר מביים פרסומות וסרטי תדמית לחברות שונות. סיימתי פרויקט מאד גדול בברלין לא מזמן, עשר פרסומות ל־O2, חברת סלולר גדולה באירופה. זה התחיל בספוט אחד והם נורא אהבו אותו. יצרנו סגנון איורי יחודי לפרסומות האלו, ומעבר לטלויזיה השפה הלכה והתרחבה למדיות נוספות כמו אינטרנט ופרינט.

״ככלל בשנים האחרונות איור הפך לתחום מאד נחשק. אני לא בטוח ממה זה נובע, אבל אנשים הפכו לצרכנים מאד גדולים של מרצ׳נדייז ואיור הפך לשחקן מרכזי בתחום: מכריות לכורסה, בובות, ויניל טויז, מדבקות, סקינים לאייפונים ואייפדים, אפליקציות ועוד. דבר אחד מזין את השני, בין הדיגיטלי לפיזי. אני גם מקבל היום המון פניות מעולם ההיי טק, ולפעמים הרבה יותר זול לעשות סרט תדמית באנימציה מלהפיק יום צילום שלם״.

 

״ליותר אנשים קל לבחור היום במקצוע, אפילו ברמה הפרקטית. אפשר להתפרנס ממנו יותר בקלות. אם בחרת ללמוד עיצוב לפני 20 שנה, הדאגה לפרנסה היתה גדולה יותר. היום כולם מבינים שזה הפך להיות תחום יותר ויותר רחב שנוגע גם בתחומים אחרים. למשל, היום סטריט ארט (אמנות רחוב) שאיור הוא חלק מאוד מהותי ממנו, הוא משהו שמציגים במוזיאונים. יש כבוד, אמנים מחוזרים, נעשו סרטים באורך מלא על אמני רחוב״.

באמת קל יותר להתפרנס היום?

״לצערי הרב, מאוד קשה להתפרנס מאיור עיתונות וספרי ילדים. אני עדיין עושה את זה אבל אין ספק שבאנימציה ובפרסום הכסף יותר גדול. אני חושב שהדי.אן.איי של מאייר הוא משהו שלא השתנה, הפלטפורמות התרחבו.

״אצלי האיור היה דרך לתקשר עם העולם, הייתי יושב ומצייר – בכיתה, בבית, בכל מקום. היום אני אוהב את זה כשאני מצליח לצאת מהאיור ה׳מסורתי׳ של המילה הכתובה (של ספרים ועיתונות) ולהגיע למקומות חדשים, מאנימציה, פרסומות, וידיאוקליפים ועד מרצ׳נדייז״.

״אני גם חושב שהקושי הגדול אצל מאיירים הוא שיווק עצמי. הרבה פעמים מאייר נתפס כאדם עם התמחות במשהו מאוד ספציפי מבחינת מהות העבודה והסגנון. לכן, אני חייב לומר שחלק מאוד גדול מהעבודה שלי היא להגיע לכמה שיותר לקוחות, ותחומים. אני די בולדוזר, חופר, הולך עם הראש בקיר. זה אף פעם לא הולך בקלות, הרבה פעמים אנחנו שמים את תקרת הזכוכית לעצמנו אבל אסור להתייאש. האיור הוא פלטפורמה רחבה מאוד שאפשר להגיע איתה למגוון מאוד רחב של פרוייקטים. אגב, אני ישן די מעט, אז זה גם משהו שעוזר.

״אני מסתכל על מגוון הפרויקטים שאני עושה היום: ספר ילדים, פרויקט מיתוג גדול, אפליקציה וסדרת פרסומות לטלויזיה. יש היום מקום לאיור בשוק כמעט בכל תחום. זה תחום מאד דינמי, מאד משתנה, אתה צריך לשכלל את עצמך ולהיות רלבנטי. אתה חייב להיות מאד גמיש, יש לי את הקו שלי אבל בתוך הגבולות האלו חשוב להיות גמיש, אם זה בובות או אנימציה או פתאום דו מימד בצורה אחרת. חשוב לנסות לבדוק את הגבולות, לבדוק לאן זה יכול לקחת אותי ולא להתקבע״.

״לדעתי, כיום בעידן הדיגיטלי הגענו לכל כך הרבה אפשרויות מטורפות של ביטוי לסגנון איורי. הבעיה היא שהטכנולוגיה גם עוזרת למאיירים להגיע לתוצאה שעל פניו נראית טוב, אך לפעמים כשמסתכלים בעין קצת יותר מיומנת אפשר למצוא המון בעיות בסיגנון, בשפה ובקוהורנטיות של הדמות. קל להחביא איור בינוני תחת מעטה הפוטושופ. הרבה יותר קשה לעשות קו בעיפרון מאשר קו באילוסטרייטור עם וואקום שאוטומטית מתקן לך את הקו״.