נטע גורביץ ואסף חנוכה רצו ספר על אהבה. המציאות הובילה אותם הביתה
יובל: הי נטע, הי אסף. איזה כבוד להיות פה עם שניכם, שנאמר – כזה עוד לא היה לנו 😇 ואנחנו פה כדי לדבר על בית, האנתולוגיה החדשה של יוקה ספרים, ולנצל את ההזדמנות הזאת לדבר בכלל על יוקה ועל סיפורים ועל איור. מה צריך יותר מזה?
נטע: קפה. תמיד צריך קפה. אבל פרט לכך זה באמת כל מה שאנחנו אוהבים במקום אחד. סיפורים, איורים, ולדבר על כל זה
אסף: יאללה בוא נדבר על בית
יובל: אז רגע לפני בית ניתן איזה קונטקסט – מה התפקיד של כל אחד מכם ביוקה, ואולי כמה מילים על יוקה – מי רוצה להתחיל?
נטע: אני 🙂
יובל: קדימה

עינת צרפתי

עמנואל נגארה

בתיה קולטון
נטע: אז יוקה היא לא רק יוקה. היא יוקה והמפלצות – קבוצה של מיזמים בתחום האמנות והתרבות הפופולרית, שיש לה חנות (מהממת, בגן החשמל, חייבים לבוא!), הוצאה לאור, סטודיו לאנימציה, וקרן השקעות.
אסף ואני משתפים פעולה בהוצאה ובסטודיו. אני העורכת הראשית של ההוצאה ואסף הוא המנהל הקריאייטיבי של הסטודיו, אבל מכיוון שחלק גדול מהפרויקטים שאנחנו עושים מקבלים ביטוי בשני המדיומים האלה אנחנו עובדים ביחד גם על הספרים, ובמידה מסוימת גם בסטודיו. אנחנו מביאים יכולות מאוד משלימות לשני האזורים האלה
אסף: יוקה ומפלצות היא שילוב של הרבה דברים שעשיתי בנפרד ועכשיו מתקיימים בצורה שלמה בתוך הקבוצה. במרכז נמצא הסיפור החזותי הישראלי, בקומיקס, אנימציה ואיור. זאת זכות ושליחות לעבוד עם הכשרונות הישראליים ולפתח יצירה ישראלית מקורית. אני בתפקיד הקריאייטיב דיירקטור ומנהל את סטודיו יוקה שמתמקד ביצירת אנימציה.
יש עוד ענף חשוב ליוקה והוא הקתדרה בשנקר שבזכותה נפתח מסלול משחקי מחשב, מרכז פרמטר לעיצוב ובינה מלאכותית, מכינה למועמדים מהפריפריה החברתית ומלגת ״עולמות״ למאיירים. אז ליוקה יש גם זרוע אקדמית וחברתית
יובל: מגניב. נטע את יודעת לאייר? כי אסף כולנו יודעים שיודע לכתוב 😇
אסף: 🤓

נטע גורביץ. צילום: מ״ל
נטע גורביץ: אחת המטרות המרכזיות שלנו ביוקה היא להיות בית למאיירים וקומיקסאים ישראלים ולאפשר להם ליצור ולפרסם. יוקה היא ההוצאה היחידה בארץ שמוקדשת כל כולה לז׳אנר הזה, ומהבחינה הזאת היא נותנת מענה ללאקונה מאוד משמעותית בשוק ההוצאה לאור הישראלי
נטע: אני יודעת לאייר stick figures בתנוחות שונות של יוגה, ועכשיו כשאני חושבת על זה יכול להיות שנתת לנו פה את הפרויקט הבא שלנו 🙃
יובל: לוקינג פורוורד. ובואו נבין איך זה עובד סביב ״בית״, ואולי סביב ספרים אחרים שהוצאתם לאור והזכרנו פה בפורטפוליו. בבית משתתפים 15 יוצרי קומיקס מהבולטים בישראל, שאמונים גם על האיור וגם על הסיפור, ובוחנים את מושג הבית שגם ככה הוא טעון, ובטח פה בישראל בארבע השנים האחרונות.
איך זה קרה? מאיפה הגיע הרעיון? מה אפשר לספר על תחילת התהליך?
נטע: אחת המטרות המרכזיות שלנו ביוקה היא להיות בית למאיירים וקומיקסאים ישראלים ולאפשר להם ליצור ולפרסם. יוקה היא ההוצאה היחידה בארץ שמוקדשת כל כולה לז׳אנר הזה, ומהבחינה הזאת היא נותנת מענה ללאקונה מאוד משמעותית בשוק ההוצאה לאור הישראלי.
אנתולוגיה היא דרך נהדרת לתת במה ליוצרים, שחלקם עדיין נמצאים בתחילת דרכם ואין להם במגירה רומן גרפי שלם אנד־טו־אנד. הקונספט של אנתולוגיית קומיקס הוא כמובן לא שלנו – זה ז׳אנר מאוד נפוץ בעולם, ועכשיו יש לנו כזה גם בעברית.
אז המוטיבציה היא להרחיב את היריעה של היוצרים שהם published, וכעורכת אני גם מאוד אוהבת אוספים, כך שזה מקרה שבו כולם ממש מרוצים. הרעיון הזה של בחינה של מושג אחד דרך פריזמה של הרבה יוצרים מוכשרים מאוד קוסם לי. הוא מייצר בעיני הרבה משמעות

אסף חנוכה. צילום: ססיל גבריאל
אסף חנוכה: באופן מוזר דווקא הנושא של זמניות עלה בהרבה סיפורים. בית אמור להיות המקום הבטוח והקבוע, וכמעט כל הסיפורים התייחסו אליו כאל משהו שהיה פעם, נשבר והתקלקל או פנטזיה לעתיד. רעיון שלא מצא מימוש במציאות
אסף: איור הוא מדיום נרטיבי שבמרכזו סיפור ולכן למאיירי הקומיקס יש תמיד סיפור לספר. לא תמיד יש במה, וכאן אנחנו נכנסים. הסיפור הוא לא רק העלילה, אלא גם הקו, הצבעוניות, האווירה, הקצב וכל המרכיבים החזותיים של קומיקס.
אנחנו מאמינים שקומיקס יכול לגעת במקומות שספרות וקולנוע לא יכולים להגיע אליהם – מצד אחד אינטימיות מול הקורא, ומצד שני חגיגה של צבעים וצורות. אנתולוגיה היא דרך מצוינת לארוז חוויה שמורכבת מפסיפס של קולות שכולם עוסקים באותו נושא
יובל: והרעיון להתמקד בבית? איך זה קרה? ואיך בחרתם את המאיירות והמאיירים?
נטע: ההחלטה להתרכז בנושא של בית הייתה כמעט אינטואיטיבית. חיפשנו נושא שהוא מאוד רחב מחד גיסא, אבל שיהיה לו פוטנציאל להיות גם מאוד קונקרטי, מאוד אישי. הרעיון המקורי, אני חייבת להודות, היה אהבה. אבל איכשהו – וזה אומר הרבה על הרגע הזה בזמן – זה הרגיש קצת תלוש. קצת אסקפיסטי.
ובית – וואו. חתיכת נושא טעון אחרי השנים האחרונות. ההחלטה להציב אותו במרכז הבמה נבעה במידה מסוימת גם מסקרנות לברר איפה אנחנו עומדים ביחס אליו. אני מאוד מקווה שהאנתולוגיה הבאה שלנו תהיה על אהבה. או סקס. או סמים. שהמציאות תאפשר לחיים עצמם לא להרגיש כמו הדוניזם
אסף: באנתולוגיה יש מרכיב של קוקטייל – יש כמה טעמים וסגנונות שנקראים ברצף, משתלבים ולפעמים מתנגשים אחד בשני. קצת כמו שכנים באותו בניין. המטרה באוסף כזה היא גיוון שמקבל אחידות בזכות הנושא ואורך הסיפור

עומר הופמן

מישל קישקה
יובל: ואיך נבחרו המשתתפים?
אסף: באוסף הראשון של יוקה – היום שבו הכל השתנה – רוב המאיירים היו פחות או יותר באותו דור בגילאי 30-40. הפעם רצינו ייצוג יותר מגוון של דורות של יוצרים. יש את עמנואל נג׳ארה שרק סיים את לימודיו בשנקר לפני שנתיים וייצר סיפור על חוויה חוץ גופית בזמן שהוא בטנק בעזה, ויש את מישל קישקה שסיפר על מסלול חייו מנקודת מבט של הבית שלו בירושלים. דור אחר, טון אחר וסגנון שונה. ועדיין, זה הסיפור הישראלי על כל העושר שיש בו, וזה היה העיקרון המרכזי שהנחה אותנו בבחירה
נטע: אני רוצה להזכיר את עינת צרפתי – יוצרת ותיקה עם קול מובחן, שדווקא הנושא של האנתולוגיה הוציא ממנה יצירה שונה מהותית מהדברים (המצוינים) שהיא פרסמה בעבר – מאוד פואטית, מאוד עמוקה, עם דימויים גדולים ומרהיבים. זאת הייתה הפתעה וגם עדות מעניינת לאופן שבו ז׳אנר ומדיום (למשל – היקף העמודים המוגבל שהגדרנו) משפיעים על המסר.
משהו מהסנטימנט הפואטי הזה שורה גם על הסיפור הראשון של האנתולוגיה – זה של עומר הופמן. הופמן לוקח אותנו למסע בין הבתים שגר בהם, מין רשימה כזאת שיש לכל אחד מאיתנו, אבל בעמוד האחרון הוא פותח את הסיפור למקום פנטסטי, לבית שאליו הוא נכסף בדמיונו, וזה רגע לא צפוי שיש בו הרבה יופי והוד
יובל: אז חוץ מלהגיד שגם אני אוהב אנתולוגיות קומיקס ושזה ממש חנות ממתקים שאתה לא יודע מה לאכול קודם – מעניין אותי רגע המבט שלכם שאחרי: מה עולה מהסיפורים על מה זה בית בישראל של 2026? כמה מזה מקומי וכמה אוניברסלי? כמה זה שונה מאם הייתם מוציאים אנתולוגיה כזו לפני 5 שנים? כמה מזה אופטימי וכמה פסימי או מפוכח?
יש פה הרבה שאלות, קחו את זה לאן שתרצו
אסף: אני מרגיש שבאופן מוזר דווקא הנושא של זמניות עלה בהרבה סיפורים. בית אמור להיות המקום הבטוח והקבוע, וכמעט כל הסיפורים התייחסו אליו כאל משהו שהיה פעם, נשבר והתקלקל או פנטזיה לעתיד. רעיון שלא מצא מימוש במציאות.
כמו למשל בסיפור (הקורע מצחוק) של בתיה קולטון על הדירה התל אביבית שלה שמותקפת על ידי כל סוגי המזיקים/פשפשים והמאבק ההירואי בהם. המסקנה שלי בגדול: אנחנו בבעיה. אבל כבר ידענו את זה לא?
נטע: אוסף הסיפורים הזה לא יכול היה להיווצר, לדעתי, בשום מקום אחר בעולם ובשום נקודה אחרת בזמן. היה בי חלק שייחל לבתים מעופפים או בתים מכושפים, לבתים שבונים בלב, לבתים מהאגדות. אבל הדי.אן.איי של הספר הזה הוא מקומי ומפוכח, מתלבט ופצוע.
יש בו סיפורים של מאיירים שהיגרו מהארץ וסיפורים של יוצרים שחושבים על הגירה. יש בו סיפורים על בתים מופצצים ועל בתים שבורחים מהם. יש גם סיפורים אוניברסליים, וכאלה שדווקא חוגגים את הישראליות ואת הקשר שלנו לבית הלאומי וגם לזה הספציפי שנטוע במרחב הזה. אבל זה ספר שנכתב בזמן ובמקום שעדיין עסוק בהישרדות
יובל: הו! הנה נושא לאנתולוגיה: הישרדות… יש לנו הרבה מה להגיד בנושא. מה עוד? משהו חשוב נוסף לספר שלא אמרתם? אולי משהו על תוכניות עתידיות?
נטע: אני סיימתי הבוקר לתרגם את הרומן הגרפי של גאווה ודעה קדומה! איזה חלום של דבר. בחנויות הספרים בינואר – לגמרי דבר לחכות לו. אבל בכל זאת ארצה להזכיר כאן את שמותיהם של אליה ים ניסים ושל דניאל גולדפרב – שני יוצרים שהספרים הראשונים פרי עטם ומכחולם ייצאו השנה ביוקה, ואל תשכחו איפה שמעתם עליהם בפעם הראשונה. שני ספרים לפנתיאון
אסף: בסטודיו יוקה אנחנו מצפים להשלים בחודשים הקרובים סרט קצר המבוסס על אחד הסיפורים שהתפרסמו במסגרת ההוצאה. יש עוד פרויקטים בפיתוח אבל הכל ממש סודי!
יובל: הו! אבל רגע, מי אייר את גאווה ודעה קדומה?
נטע: זה ספר מתורגם – אנחנו מתמקדים אמנם ביצירה ישראלית וממעטים להוציא ספרים מתורגמים אבל בפני זה לא יכולתי לעמוד. איירה אותו אנה אונסינה, מאיירת עטורת פרסים שהתחילה את דרכה בכלל במנגה, והמש־אפ הזה הוא משהו משהו
בית: 15 סיפורים על המקום שלנו
עריכה: נטע גורביץ ואסף חנוכה
יוקה ספרים, 2026













