כל מה שחשוב ויפה
HOW TO, שבוע העיצוב טוקיו 2014

ממש מתחת לאף שלנו, במחשב האישי, מתחבא ארכיון נושם של חוכמות חיים

את הפוסט הבא אני צריך להתחיל בגילוי נאות ובהתנצלות קלה לליאורה רוזין על כך שאני כנראה הולך טיפה להביך אותה…

למי שלא מכיר, ליאורה היא באמת משהו יוצא דופן. היא אחד היוצרים האינטלגנטים שפועלים היום בארץ, תמיד תענוג לעבוד איתה, ואני חושב שיעידו על כך כל מי שיצא לו להכיר אותה – בין אם כמרצה, מעצבת, חוקרת, קולגה לתחום וכן הלאה. לשמחתי יצא לי להכיר אותה כשהיא הייתה סטודנטית שלי בתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, תוכנית שדי מהר היא התחילה ללמד בה. בשנה שעברה היא הציגה את פרויקט How To כחלק מהתערוכה אונליין אופליין שאצרתי בחולון; והשנה היא הציגה את אחד הפרויקטים החכמים ומעוררי המחשבה בתערוכה מוזיאון עיצוב בבית האמנים שאצרתי.

ולמה אני מספר את כל זה? כי בחודש שעבר פרויקט How To, שהוצג במסגרת שבוע העיצוב של טוקיו – זכה במקום הראשון בתחרות בין בתי הספר הזרים שהשתתפו בשבוע העיצוב. כבוד!

how_to_הזמנה

How To הוא פרויקט מתמשך שנהגה על ידי ליאורה ביחד עם ניצן דבי (סטודיו BET). הגרסה הראשונה של הפרויקט הוצגה לראשונה ב-2012 בשבוע העיצוב בייג'ין, ובשנה שעברה, כאמור, בגלריית המשכן ״בית מאירוב״ בחולון. השנה, המשתתפים בתערוכה היו בוגרים טריים ממחלקות העיצוב של בצלאל – גל בולקא מהמחלקה לעיצוב תעשייתי, דנה בן שלום מהתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי, יואב פרי ואיתן אלוא מהמחלקה לתקשורת חזותית, וערן ברבקוב מהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית (את ביתן התערוכה בטוקיו עיצב דב גנשרוא, מעין לויצקי הייתה אמונה על העיצוב הגרפי, ומנחי הפרויקטים היו גנשרוא, לויצקי, רוזין ולנה דובינסקי).

ניצן וליאורה ביקשו מהמשתתפים להגיב לסרטון וידיאו בשיטת ״עשה זאת בעצמך״ שהן בחרו מאתר YouTube, שמלמד את הצופים איך מקפלים טי־שירט במינימום תנועות:

YouTube Preview Image

בתגובה לסרטון הציגו המעצבים פרשנות מעשית של ה״סוד״ הנלמד בו, תוך שהם יוצרים בעקבותיו אובייקט חדש ומקורי. כמהלך משלים הן ביקשו מהם ליצור סרטון מקורי המתעד ומסביר את תהליך יצירת האובייקט החדש, ובכך להכשיר את הקרקע להמשכיות של ידע ועשייה.

ביקשתי מליאורה שתספר על הרעיון שמאחורי הפרויקט, על התגובות שהוא קיבל בטוקיו ועל התובנות שהיא גילתה לאחר שהציגה שלוש גרסאות שונות שלו. לאורך הצ׳ט אשלב תמונות וסרטונים של המשתתפים, ונתחיל עם גל בלוקא:

גל בולקא. צילום: מוטי פישביין

גל בולקא. צילום: מוטי פישביין

YouTube Preview Image

Yuval:

הי ליאורה. מה שלומך?

Liora:

טוב תודה, מאז שהתחילה שנת הלימודים אני דווקא חשה בהקלה בעומס.

Yuval:

וואלה. איך את מסבירה את זה?

Liora:

אז עבורי מספר ההזדמנויות שמגיע עם תקופת החופש מכניעה לפעמים. או במילים אחרות, את כל הפרוייקטים האישיים שלי אני שומרת לתקופה הזו בדיוק ככה שכשזו מסתיימת החזרה לשגרה נעימה, ניהול הזמן שלי ברור יותר ועם השגרה מגיעה גם קצת נחת. כל זה נכון כמובן רק לתקופה מוגבלת עד ששוב קוצים בישבן דוחפים אותי לחפש הרפתקאות חדשות.

Yuval:

מבין. זה אולי הזמן להודות שיש לי חלק באשמה, אפרופו התערוכה שהייתה לנו בבית האמנים לפני חודשים, ושנראית לי עכשיו כאילו היא הייתה לפני שנתיים

Liora:

כן, ההשתתפות בתערוכה שלך שאבה הרבה אנרגיות ואני מתכוונת לכך במובן החיובי ביותר. ברגע שמצאתי את העניין האישי שלי בנושא צללתי פנימה. השלב הזה, בכל פרויקט, שבו את מחפשת את המנוע ליצירה שלך, את הסיבה/ תשוקה שלך, הוא שלב של יסורים ועונג. בתערוכה שלך השלב הזה נמשך תקופה ארוכה.

כך שאני רואה בך אחראי לכמות לא מבוטלת של יסוריים ושל עונג.

Yuval:

איך אומרים – אני אקח את זה כמחמאה…

Liora:

בהחלט מחמאה

Yuval:

בואי נדבר על האו טו! את יודעת, ניסיתי לחשוב בימים האחרונים איך הייתי מתרגם את זה לעברית ולא ממש הצלחתי. אני זוכר שחשבתי על זה גם בשנה שעברה כשהצגת את הגרסה הראשונה המצומצמת יותר בצמוד לאונליין אופליין שאצרתי. יש לך הצעה לשם עברי?

Liora:

בכל פעם שניסיתי להסביר או לתרגם נשארתי ביד עם – איך ל… פרקטיות בניחוח יידיש

Yuval:

כן… תספרי אם כך בכמה מילים איך הפרויקט בכלל נוצר, מהפעם הראשונה ועד עכשיו (מבלי להיכנס עדין למהות)

דנה בן שלום. צילום: מוטי פישביין

דנה בן שלום. צילום: מוטי פישביין

YouTube Preview Image

Liora:

הפרויקט התחיל מאובססיה אישית ופרטית לגמרי. סרטוני האו טו משמשים אותי כמעט כל יום בכל מיני רגעים שונים, מקצועיים כמו אישיים. הרעיון לפורמט עצמו נרקם בשיתוף עם ניצן דבי, שותפתי לסטודיו, תוך כדי עמידה בפקק תנועה באילון בדרך למוזיאון העיצוב חולון. בתקופה הזו עבדנו שתינו כעוזרות עיצוב של גלית גאון בתערוכה ״מעצבים +10״.

במסגרת שבוע העיצוב הוזמנו אוצרים ומנהלי שבועות עיצוב מכל העולם. באחת מהפסקות הצהריים תפסנו ניצן ואני את אריק צ׳ן – דאז מנהל שבוע העיצוב בבייג׳ין. לא הייתה לו ברירה אלא להקשיב לנו… האמת שלא נדרשו יותר מדי שכנועים וברגע שאריק שמע שמדובר בפרויקט עיצוב מבוסס סרטוני יו טיוב (אתר יו טיוב חסום בסין) ובזכות הנטיה הטבעית שלו לשובבות והפרת הסדר, הוא התלהב מייד.

Yuval:

נייס! לא ידעתי שככה זה התחיל

Liora:

אכן

Yuval:

אז אני רוצה רגע לקפוץ קדימה ולשאול מה הבנתן בעקבות הפרויקט הראשון, וההמשך שלו בחולון, ובמה הם שונים לעומת מה שהוצג בטוקיו

Liora:

אחת התובנות המרכזיות מהנסיון הראשון הוא שלפורמט שיצרנו יש מערכת חוקים ברורה מאוד, אבל עם זאת הוא עצמו גמיש ויכול להכיל כל מיני פרקטיקות עיצוביות. הגמישות נוכחת גם במעמדם של המגיבים, לדוגמה מעצבים וותיקים מול בוגרים צעירים לצד סטודנטים.

Yuval:

יכולה לתת דוגמה?

Liora:

בתערוכה הראשונה בבייג׳ין פנינו למעצבי מוצר בלבד, פעילים וותיקים, ישראלים וסינים. בתערוכה בטוקיו השתתפו בוגרים טריים של ארבע מחלקות שונות בבצלאל. כל אחד הביא איתו כלים שונים לפיצוח המשימה ועבר תהליך והנחיה שתואמת גם היא את הפרקטיקה שממנו הוא בא: עיצוב תעשיתי, תקשורת חזותית, עיצוב קרמי ותואר שני במסלול אודות עיצוב. לכל אחת מהמחלקות האלו אג׳נדות שונות, מסורות אחרות של הוראה והעברת ידע. בתערוכה הזו (לעומת קודמתה) בחרנו לתת לכל המעצבים המשתתפים את אותו הסרטון כנקודת מוצא כך שניתן היה להשוות ביתר קלות בין הפרשנויות השונות ואת אופן התגובה.

Yuval:

אז מעבר לעניין הוותק והעובדה שהפעם אלו היו בוגרים, מעניין אותי מה התובנות שלך לגבי ההבדלים בדיסציפלינות. כלומר, איך תקשורת חזותית מגיבה אליהם לעומת תעשייתי או עיצוב קרמי, למשל

יואב פרי. צילום: מוטי פישביין

יואב פרי. צילום: מוטי פישביין

YouTube Preview Image

Liora:

ההבדלים בין הדיסציפלינות השונות באו לביטוי בכמה אופנים. אני חושבת שהפעולה הנלמדת בסרטון, במובן הכי ישיר וברור, היא קיפול. בעבור כל אחת מהדיסציפלינות המשמעות של פעולת הקיפול בהקשר החומרי של מסורת העשיה היא שונה. בעבודה של יואב פרי מהמחלקה לתקשורת חזותית יש נוכחות ברורה לא רק של חומר (נייר) אלא גם של פורמט (A3), שמהווים שניהם אבני בניין בסיסיות. הפעולה של הקיפול היא יומיומית ומוכרת. לעומת זאת, בעבור ערן ברבקוב מהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית פעולת הקיפול מייצרת מתח אינהרנטי עם חומרי הגלם ותהליכי העבודה.

גם הקריאות השניות של הסרטון (אני מתייחסת לפעולת הקיפול הנלמדת באופן מוצהר כראשונה) משתנות כמובן. דנה בן שלום, שהיא בעלת תואר ראשון בעיצוב טקסטיל ותואר שני בעיצוב תעשייתי בהתמחות ״אודות עיצוב״, התייחסה אל הסרטון כמקפצה למחקר התנהגותי רחב יותר. דנה הגיבה פעם ראשונה כחוקרת עיצוב כשהזמינה חברים לתעד את עצמם, ומשם משכה מסקנות ותובנות. בפעם השניה הגיבה דנה כמעצבת טקסטיל באופן שבו יצרה את החולצות שהוצגו בתערוכה.

Yuval:

אז פה יש לי שאלה קצת טריקית. העבודות החדשות שהוצגו בטוקיו באמת מוצלחות בעיני, אבל, אני תוהה איפה מבחינתך כאוצרת עובר הגבול בין מגניב לבין מעורר מחשבה, בין מהלך חכם ונבון לבין גימיק. הקיפולים של איתן ושל יואב באמת מקסימים (למרות שזו לא חוכמה, אני מעצב גרפי…). והקיפול של גל זה בכלל קסם. וגם ערן ודנה. ועדין – מה הערך של המהלך מבחינתך, מה היה חשוב לך בתוצר הסופי, ואולי במילים אחרות – מה המטרה של כל הפרויקט הזה מעבר לסרטים מגניבים שאפשר להציג בטוקיו (שזה מספיק, אגב, אם את שואלת אותי…)

Liora:

ישנם מספר ערכים שעומדים בבסיסו של הפרוייקט שאיתם אני מזדהה באופן אישי, כמו למשל ביטול וטשטוש של היררכיה, התבוננות כנה בחיצוני לנו כנקודת מוצא לעשיה, למידה מפלאות קטנות של יום יום.

ההצבעה של הפרוייקט על youtube כמאגר חי של מלאכות גבוהות ונמוכות היא לא טריוויאלית. אנחנו רגילים לפגוש קראפט במוזיאונים מרחיקים, לדבר עליו בכנסים באופן כמעט מספיד, לחשוב עליו כאל משהו שעוד שניה עוזב את העולם, והנה ממש מתחת לאף שלנו, במחשב האישי שלנו, מתחבא ארכיון נושם של חוכמות חיים. אנחנו כבני אדם בכלל וכמעצבים בפרט יכולים ללמוד המון מבנק העשיה הזה. ‎

בתוצרים עצמם של המעצבים אני לא מתבוננת כנקודת קצה, ובכלל אני לא רואה באף חפץ נקודת קצה, אלא רגע על ציר אבולוציוני של חפצים משתנים שמתפתחים לצד תרבות משתנה ומתפתחת. אני רואה בהם הזמנה לעשיה נוספת, אני רואה בהם אבן דרך בעשיה האישית של כל מעצב והזדמנות לתרגל את הפרקטיקה (הרבה פעמים תובנות מפרויקט אחד מצטרפות לארסנל הפרטי שלנו, מטיילות איתנו הלאה גם לפרוייקטים נוספים)‎. תפקידם של הסרטונים בתערוכה גם הוא קשור לאבולוציה ואנרגיה יצירתית מתגלגלת: כל הסרטונים מועלים ליו טיוב וגם מהם יכולים אחרים ללמוד חוכמה מסויימת.‎

עניתי על השאלה?‎

Yuval:

לגמרי, אבל אני רוצה עדין להקשות. מה מכל זה לדעתך באמת עובר למי שצופה בסרטונים? אלו תגובות קיבלתם בטוקיו מהקהל המקומי?‎

Liora:

חלק מהמבקרים בתערוכה רצו לגלות את סוד העשייה (לדוגמה בעבודה מלאת הקסם של גל בולקא מהמחלקה לעיצוב תעשייתי). חלק נכנסו למצב רפלקטיבי כלפי הדרך שבה הם מקפלים את חולצתם מול העבודה של דנה. חלק היו במקום החוויתי השונה שבקריאת הספרים המאויירים של איתן אלוא ואחרים התעניינו ברכישת העבודות. באופן די גורף המוצגים התקבלו באהבה והתלהבות מצד הקהל היפני.

באופן כללי יש משהו מאוד נגיש בנושא ובאופן שבו מוצגת התערוכה. אני חושבת שגם את הסרטונים שהעלו המשתתפים, בדומה לסרטון המקורי, אפשר לקרוא בכל מיני רמות, תלוי בכמות העניין וסוג הידע המקדים שאיתו מגיע הצופה. ההצהרה הזו נכונה גם לגבי הפרויקט בכללותו. הוא מהנה ברמת הפשט ומעניין ברמות המורכבות שלו. אם יורשה לי להעיד על עיסתי‎

איתן אלוא. צילום: מוטי פישביין

איתן אלוא. צילום: מוטי פישביין

YouTube Preview Image

Yuval:

יצא לך להסתובב בשאר אירועי שבוע העיצוב? ובכלל בטוקיו? פעם ראשונה, אגב, בטוקיו?‎

Liora:

פעם ראשונה שלי בטוקיו. מרוב הקסמות נדרתי נדר לחזור לשם פעם נוספת עוד שנה… מקווה שיסתייע. טוקיו היא ללא ספק המקום הטעים ביותר שביקרתי בו אי פעם.‎ בשאר אירועי שבוע העיצוב גם יצא לי לבקר.

Yuval:

הו, טוקיו! היא באמת משהו העיר הזאת. אולי רק תגידי משפט משהו על אירועי שבוע העיצוב?‎

Liora:

התערוכה בשם Any Tokyo שבה השתתף בין שאר גם דב גנשרוא הייתה המוצלחת והמעניינת ביותר.‎ היא עסקה בנושא ״עתיד העיצוב״, נושא מעניין ומורכב לכל הדיעות.‎ היא לא ניסתה לייצר הצהרה חד משמעית בנושא אבל ניכר היה שהעבודות השונות שנבחרו האירו מסלולים שונים של עולם העיצוב כיום ושהעבודות שנבחרו ליטפו את הנושא באופן נעים. ‎

Yuval:

נשמע מסקרן. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

‎Liora:

חשוב לי להודות באופן כנה ואמיתי לכל מי שתרם מזמנו וכשרונו וזאת ללא תמורה כלכלית (מציגים ומעצבי תערוכה). אני מקווה בכל ליבי שבסיבוב הבא נוכל לתגמל את כל העוסקים במלאכה.‎

Yuval:

הו! יש כבר מחשבות על הסיבוב הבא?‎

Liora:

בהחלט

Yuval:

אני מניח שלא תספרי לנו פה מה היעד הבא? או שכן?‎

Liora:

שומרת לעצמי עד שדברים יהפכו סגורים וממשיים.‎ מבטיחה לשתף כש, ואף לשלוח הזמנה‎

Yuval:

מגניב!

ערן ברבקוב. צילום: מוטי פישביין

ערן ברבקוב. צילום: מוטי פישביין

YouTube Preview Image

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden