מילאנו 2015. סטודיו מג׳נטה

חודשיים לאחר שהסתיים שבוע העיצוב של מילאנו, המעצבים הישראלים מסכמים את החוויה, מספרים על ההכנות, ומתחילים לחשוב על השנה הבאה. מילאנו 2015: פרויקט מיוחד

---

מי:

רונן בבלי, סטודיו מג׳נטה (מעצבים נוספים בסטודיו: אורנית ארנון, רחל פרוז, אלנה לרמן, יותם כהן, עידו מוהר). הסטודיו שלנו פועל בתוך מפעל לייצור מתקני תצוגה, ולכן מקורות ההשראה קיימים סביבנו תמיד, כמו גם היכולת לביצוע מיידי של סקיצות – גם אם הן עדיין לא הבשילו למוצר מוגמר. המעבר המיידי מסקיצה דו ממדית לחפץ תלת ממדי מאפשר לנו לא לדחות סיפוקים ולהתנסות בתהליכים שונים מהמקובל. הסטודיו פועל כ-20 שנה במושב עמינדב, רחוק ממוקדי התרחשות גדולים, דבר המאפשר לנו פעילות בתוך סוג של בועה ותהליכי יצירה נטולי תכתיבים והשפעות מחוץ.

מה:

השנה הצגנו לראשונה באופן עצמאי ב-Rezidenzze Litta, מתחם מגורים משופץ במרכז העיר. בתערוכה השתתפו כעשרה מציגים בעיקר מאיטליה, כשכל מציג קיבל דירה כדי להציג בה. אנחנו הצגנו בשני חדרים ומרפסת. בחדר אחד הצגנו את ה-״Christmas Cabinets״ שלנו: ארוניות עץ מצופות פורמייקה צבעונית שבתוכן הדפסנו פאטרן שייצרנו כאן בסטודיו.

בחדר הגדול הצגנו ארוניות, מנורות כסאות ושרפרפים. רצפת החדרים וחלק מהקירות כוסו במשטחי PVC עם גרפיקה צבעונית שייצרנו במיוחד בעבור התערוכה. במרפסת הצגנו את ה-״Zilliz shades״, צמדי גופים שאחד מהם הוא מנורה והשני הוא אלמנט הצללה לאור.

ההכנות:

ההחלטה להציג במילאנו התקבלה בפברואר, כחודשיים לפני התערוכה, כך שכל ההיערכות הייתה מהירה מאד. ייצרנו אוביקטים חדשים במיוחד לתצוגה תוך כדי עבודה על פרויקטים אחרים בסטודיו, ולכן חששתי להצלחת הפרויקט כולו. הדברים ששלחנו השתחררו ברגע האחרון מהמכס ונותרו לנו כ-36 שעות בלבד לצורך ההקמה.

כמו כל דבר חדש שאנחנו מציגים הציפיה והרצון להצליח גדולים ולצידם תמיד מקנן החשש מכישלון. הפעם הצגנו לראשונה בחו״ל, ללא ידיעה ותכנון מדוייק כיצד ייראו הדברים. היו לא מעט פרמטרים לא סגורים לפני שהגענו וסמכנו שדברים יסתדרו בעזרת האינטואיציה שלנו.

במילאנו:

התגובות היו מצויינות, היו המון פרסומים של הדברים שלנו במגזינים מכל העולם, ובאחד המגזינים האינטרנטיים – YATZER – נבחרנו כאחד הדברים הטובים שנראו בשבוע העיצוב במילאנו. פגשנו יצרנים וגלריות מכל העולם ובעיקר ייצרנו קשרים חדשים לעתיד.

ביום האחרון רגע לפני הפירוק, האריזה והנסיון למצוא מקום לאחסן את המוצגים (לפחות זמנית) לפני החזרתם לארץ, הגיע במפתיע הבעלים של גלריית DILMOS, שמציגה כמה עבודות שלנו, עם נהג והמשאית של הגלריה, בחר עוד חמש עבודות מתוך התערוכה שלנו ולקח אותם אליו לתצוגה בגלריה. זה היה אחד הרגעים המרגשים והמשמחים שקרו לנו שם. הדברים עברו לגלריה ויש המשכיות לנוכחות ולחשיפה של העבודות שלנו במילאנו.

חודשיים אחרי:

כששואלים האם שבוע העיצוב במילאנו עדיין רלבנטי וחשוב, התשובה היא חד משמעית כן. הצגנו במרכז העיר, במקום חדש, ולא היינו בטוחים אם הבחירה במקום הייתה נכונה. כמות האנשים האדירה שהגיעה לבקר במתחם בכלל, ובחלל שלנו בפרט, גרמה לנו להבין שלא טעינו. אני לא חושב שיש עוד עיר בעולם שמתכנסת לעסוק באופן כמעט אובססיבי בעיצוב כמו מילאנו.

מצד שני, להציג במילאנו זה חשוב, אבל עדיין חלק ממכלול של פעילות שצריכה להתקיים כל הזמן כדי להיות נוכח. צריך להמשיך לעשות כדי לחיות ותמיד לחפש ולסמן את המטרה הבאה כדי שתהיה סיבה לעשייה.