כל מה שחשוב ויפה
לימור תמיר ויניב עמר

בציר טוב

יוזמה של אוצרת עצמאית, שזכתה לחיזוק ממוזיאון ישראל, נותנת הזדמנות למפגש עם עבודתם של אמנים צעירים, בוגרי האקדמיות לאמנות מהשנים האחרונות. תערוכת ״זום 2016״ בבית אנה טיכו בירושלים מקבצת את המיטב שכדאי להכיר, אחרי העונה הקצרצרה של תערוכות הבוגרים
דור זליכה לוי (צילום: הילה עידו)

דור זליכה לוי (צילום: הילה עידו)

בימים אלה, שבהם מוצגות תערוכות הבוגרים של האקדמיות לאמנות ולעיצוב לתקופה קצרצרה בת שבועיים, התערוכה ״זום 2016״, המוצגת בבית אנה טיכו בירושלים עד הסתיו, לוקחת על כתפיה תפקיד חשוב. בעבור אנשי מקצוע בענף האמנות – אוצרים, עיתונאים, אספנים ומתעניינים –״עונת התערוכות״, העולות במקביל באקדמיות ברחבי הארץ, היא תקופה אינטנסיבית, שיש בה שיאים של התרגשות לצד אכזבות וחשש החמצה בלתי נמנע. גם עבודות הבוגרים המרשימות ביותר זוכות למופע קצר-מועד, חמקמק כפריחת הדובדבן, וגם הן עלולות להיזנח בעומס הרב ובתחרות על תשומת הלב.

זו הייתה אחת הסיבות שהניעו את האוצרת גילה לימון לייסד את ״זום״, מערכת חדשה שמטרתה לבחור את הבולטים מקרב בוגרי המסלולים לאמנות בתארים ראשון ושני, ולתת להם במה לחשיפה נוספת. לימון ושותפתה לדרך טל בכלר הן יוצאות צוות האוצרות לשעבר של מוזיאון הרצליה, והפעילות של זום היא מעין המשך לאג׳נדה שהנהיגה בראשית דרכה דליה לוין, שניהלה את המוזיאון עד לפרישתה, לפני כשנתיים.

״רצינו ליצור מסגרת חדשה, אבל מחוייבת והמשכית, שעוקבת אחר בוגרים בולטים. לא מדובר בתערוכה חד פעמית אלא בתערוכה שתתקיים בקביעות, כך אני מקווה ומתכננת. זכינו לשיתוף פעולה נלהב מצד מוזיאון ישראל, שנתן לתערוכה בית, בבית אנה טיכו המחודש, וגם היה שותף מלא לתהליכי העבודה״, אומרת לימון.

גם עבודות הבוגרים המרשימות ביותר זוכות למופע קצר-מועד, כפריחת הדובדבן החמקמקה, וגם הן עלולות להיזנח בעומס הרב ובתחרות על תשומת הלב. זו הייתה אחת הסיבות שהניעו את האוצרת גילה לימון לייסד את ״זום״, מערכת חדשה שמטרתה לבחור את הבולטים מקרב בוגרי המסלולים לאמנות בתארים ראשון ושני, ולתת להם במה לחשיפה נוספת

כרמל מיכאלי (צילום: בן גל)

כרמל מיכאלי (צילום: בן גל)

כתוצאה מההליך שגיבשו, עוד הרבה לפני התערוכה, הבוגרים שנבחרו (רובם אמנים בראשית דרכם, אבל חלקם כבר פעילים מספר שנים, זכו בפרסים ואף הציגו תערוכות יחיד במוזיאונים) מקבלים הזדמנות להיפגש ולעבוד עם האוצרים הבכירים במוזיאון ישראל. לדברי לימון, חלק זה, שמתקיים מאחורי הקלעים, הוא תהליך מפרה לשני הצדדים. ״כך הצלחנו גם לפתוח את דלתות המוזיאון בפני אמנים חדשים ולהרחיב את המעגל, וגם להציג את יצירותיהם לקהל, מעבר לתערוכות הבוגרים הקצרות״.

לאוצרות של התערוכה שותפה גם אוצרת בית טיכו, תמנע זליגמן, שמתחה את שטח התצוגה של החלל למקסימום – כולל גינת הטרסות ובית יד שרה המיתולוגי של ירושלים, השוכן בסמוך, שעמד נטוש וממתין לפרויקט נדל״ן שיעלים אותו סופית מעל פני השטח. בנוסף לתערוכה, העמידה המסגרת החדשה שהקימה לימון פרס בסך 50 אלף שקל לאמן זוכה מבין המציגים. הזוכה הראשון בפרס זום הוא דור זליכה לוי, בוגר התואר הראשון במדרשה לאמנות בית ברל, שיוצר וידאו-מיצב וסאונד.

זליכה לוי מתחקה אחר מקורות המוזיקה המקומית ושוזר נרטיב מוזיקלי ״יהודי-ערבי אלטרנטיבי ואישי״, כפי שמנסחות זאת האוצרות. עבודתו ״אומברה״ הופכת את החלל בו הוא מציג לתיבת תהודה של עוד, ומציגה תנועת אור וצל הרושמת על קירות החדר דוגמת רוזטה, שמזכירה דגמי חלונות של קתדרלות (וגם את עיטורי תיבת התהודה של העוד). הרוזטה הרשומה באור נעה בין הקירות והחלל, בעוד שברקע נשמעים צלילי פיוט יהודי-אנדלוסי. העבודה שואבת השראה מחוויה כמו-מיסטית שחווה האמן בשעת מיסה במסגד הגדול בקורדובה, בו נפגשות תרבויות עבר והווה, מזרח ומערב, נצרות, יהדות ואסלאם. הוא משתמש במבנה הארכיטקטוני של בית טיכו כהד למבנה העתיק בספרד, שעבר גלגולי זהות ושימש לפולחני דתות שונות לאורך ההיסטוריה.

זהר קוואהרדה, אמנית רב תחומית בוגרת התואר השני לאמנות בבצלאל, מציגה את המיצב ״מקרה עין״, הרומז לעברו של בית טיכו כמרפאה למחלות עיניים. ברחבת הכניסה שבגינה היא מציבה מתקנים גדולי מידות המערבים את הצופה ומזמינים אותו לקחת חלק בבדיקה של שדה הראייה (פרימטר), בעודו מאזין להוראות הרופא המתערבבות בצלילי העיר והגינה.

כרמל מיכאלי בוגרת התואר הראשון והשני בבצלאל, בחרה במיצג שבו היא משתמשת בדמות אלטר אגו בשם karma she, המיטיבה להתבונן פנימה אל תוך נפשה. מיכאל ליאני, שסיים השנה את לימודי התואר השני בבצלאל, מציג בסרט Kulu מבט אישי על תרבות מזרחית, מנקודת ראותו של מי שגדל במשפחה מרוקאית במגדל העמק.

אסתר צלישר, בוגרת מכללת אמונה בירושלים, פועלת מתוך המרחב הביתי ומשתמשת בכלים וחומרים מצויים מן המטבח, כדי לתת נוכחות ופענוח לזיכרונות הילדות בבית חרדי ולהווה שלה כאם צעירה. המונח האוניברסלי ״בית״ משרת מטרה כפולה – הוא כורך את הזהות האישית של האמנית עם מושג הבית האוניברסלי ועם קיומה של התערוכה ב״בית״ ולא בחלל ניטרלי של גלריה או מוזיאון נטולי הקשר פרסונלי ספציפי. כאשר היא מציגה עוגיות שרופות בתבנית של תנור ישן, מגבת שהוקשתה בבטון או צלחת ששבריה מסרבים להתאחות, היא מיטיבה להעביר הן תחושת כשלון והן התבוננות מפוכחת, הומוריסטית אפילו, על חיי היומיום ודרישות התפקידים המסורתיים בבית.

מיכאל ליאני

מיכאל ליאני

הבית של הדר סייפן נראה בהקשר זה הרבה פחות אישי. עבודותיה של סייפן, בוגרת מכללת אורנים, מתמקדות בנושא כמעט קבוע: המקלטים של קיבוץ דפנה, בית ילדותה שעל גבול הצפון. מצבי שגרה וחירום שהיא זוכרת מילדותה הפכו את המקלט לבית שני, מגרש משחקים, אזור מוגן או חלל לוכד וקלאוסטרופובי – כל התשובות נכונות, כנראה, אם לשפוט על פי עבודותיה. בעבודת הווידאו Border Disorder היא מעבירה תחושת מוכרות מהולה בפחד ומחנק. בצילומים מסדרת The Northern Lights היא משתעשעת בכפל משמעות, יוצרת זהות רגעיתבין תופעת הטבע של הזוהר הצפוני הנכסף, לבין פסי החירום הזוהרים, שמשמשים כנקודות אחיזה לעין באפילת המקלט.

עבודתו של פיראס סרייה, בוגר מוסררה, ״מושתלת״ בתצוגת החנוכיות של אוסף ד״ר טיכו. סרייה נולד בירושלים וגדל בכפר הפלסטיני ענתה, כיום הוא חי בדובאי. בעבודת הגמר שלו הקים חנות פיקטיבית בשם Wallmart, בה הציג חפצים שעוצבו בהשראת (שלא לומר בדמותה של) חומת ההפרדה. בין אלה נמצאים פריטי יודאיקה – כמו מנורת כנים ומזוזה, שבהם יצוקה אירוניה, וכאשר הם משתלבים בקיר החנוכיות של בית טיכו הם נראים חריגים רק בתקופתם.

נועה שקדי

נועה שקדי


נועה שקדי
, בוגרת אורנים, בונה חומה מסוג אחר. בגינת בית טיכו היא מציבה את העבודה ״סידור״ – ארבע קומות של כסאות בית כנסת, שורות שורות שחוברו זו לזו בעמודים תומכים. שקדי מצביעה על היררכיות סמויות שמתקיימות בחברה הדתית כמו בכל קהילה, ומסבה את המבט לעליבות יומיומית, מסטיקים שהודבקו לתחתית כסאות עץ ישנים, הניצבים על גבי לוח פליז שבוהקו מועם והולך ומתכסה באבק.

סיגל קוצ׳קוביץ, בוגרת מכללת ספיר, מפרקת חפצים וחומרים מעולם החקלאות ועושה בהם שימוש חדש ומשובש. היא עוטפת עצים וצמחי ארוגות עירוניות בחוטים שנלקחו מרשת חקלאית, ומפסלת עכבישים מסכיני מתחחה שחוקים. החוטים הנמתחים בין עצי התאנה, הרימון והזית, מעבירים תחושת מחנק ומלכודת בין המינים שהתברכה בהם הארץ ובין המציאות הבלתי מבורכת, שחוותה קוצ׳קוביץ – מושבניקית וחקלאית מסורה לשעבר.

התערוכה משלבת בין עבודות ״שקטות״ ונחבאות אל הכלים – כמו סדרת רישומים של חליל בלבין (בוגר בצלאל), או ציורי העפרון הנפלאים של סמאח שחאדה (בוגרת התואר השני באוניברסיטת חיפה); שמיכת פוך, שתחת ידיה של ליאת כהן (בוגרת מנשר) נראית באור חדש כעדות רפאים להתעללות בבעלי חיים – לבין עבודות מתריסות וקשות, כמו הפיסול של מחמוד קייס (בוגר התואר השני באוניברסיטת חיפה), שבשנה שעברה הציג תערוכת יחיד מרשימה במוזיאון תל אביב; הציור הנוקב של נירית טקלה (בוגרת שנקר) או של טלי מילשטיין (בוגרת אורנים, שהציגה גם בתערוכת צבע טרי השנה); האריגה של ענבל אגוז (בוגרת מנשר) שמשלבת עבודה אמנותית עם טיפול באוכלוסיית הפליטים ומבקשי המקלט בדרום תל אביב.

לימור תמיר ויניב עמר

לימור תמיר ויניב עמר


יוצאת דופן בכל קנה מידה היא עבודתם של
יניב עמר ולימור תמיר. השניים, בוגרי התואר הראשון באמנות בשנקר מהשנה שעברה, זקוקים לקטגוריה משלהם, לפחות בגלל סדר הגודל השונה והמונומנטלי של עבודתם. בעבודת הגמר, לפני שנה, הציגו מבנה שלם של מוסך נטוש שהשתלטו עליו כפולשים (ברשות) והפכו אותו למיקרוקוסמוס מקסים ומסוייט, בין מעבדה של מדען משוגע לבין חדר פלאות, שבו תמונות מתולדות האמנות קמות לתחייה וארנבונים מתרוצצים במבוך בין הגינה שבחוץ לבין חדרי הבית פנימה.

באותה רוח פעלו הפעם, כשבחרו בבית יד שרה הנטוש, העומד בפני הריסה, כלוקיישן לעבודתם. העבודה היא מיצב טוטאלי. אמנות היוצאת מהמקום, מתייחסת אליו ומתרחקת ממנו למחוזות הזויים ואכזריים, ואז חוזרת אליו ומתנחמת בחיקו. חלק מהבית נראה כ״בית״ כמעט רגיל. אלא שדייריו הנעלמים מהעין הם כנראה יצורים מזן אחר, אכזרי ובלתי מוכר, דומים לבני אדם בתכונותיהם אבל הם ניזונים ומותירים על סביבתם סימנים זרים ומוזרים. שברי צעצועים, גוויות של בובות ברבי וכלי עזר לנכים (מהאינוונטר של יד שרה), הם חומרי הגלם העיקריים של התפאורה, בהצגה שבה הצופים הם בתפקיד אורחים לרגע והדמיון הוא השחקן הראשי.

התערוכה ״זום 2016״ נפתחה בתחילת יוני והיא תאריך ימים כמה חודשים אחרי תערוכות הבוגרים המוצגות כעת במוסדות האקדמיים. בשעה שהאוצרות תרות אחר הדור הבא של אמנים הזקוקים וראויים ל״זום״ על עבודותיהם, התערוכה מזמנת מפגש קרוב עם אמנות צעירה הנעשית בארץ, לקהל שבדרך כלל אינו זוכה להכירה.

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden