כל מה שחשוב ויפה
מתוך שירותי סיכה ורחצה, לימור תמיר ויניב עמר. צילום: לי ברבו

הסיכה נשמרה. הרחיצה קצת פחות. הסירחון ניצח

בתחנת הדלק של צומת עלית ברמת גן ניצב מבנה ישן וכמעט סמוי מהעין. 40 שנה חלפו מאז שנעשה בו שימוש בפעם האחרונה, עד שלימור תמיר ויניב עמר – שני בוגרים טריים של המחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר – יצאו למסע מחקרי בן תשעה חודשים, בניסיון לבדוק מה מסתתר מאחורי דלתות המבנה והחלונות השבורים ומתחת לרעפים הסדוקים שלו.

למיצג שהם מציגים שם עד יום שבת ה-1/8, במסגרת תערוכת הבוגרים המצויינת של המחלקה (שמוצגת בבניין עלית הסמוך), הם קראו בשם שירותי סיכה ורחצה. שום דבר מהסביבה האורבנית שבו המבנה נמצא, כמו גם השם של המיצג, לא מכין את הצופה לסביבה שהם יצרו בפנים: מרתקת, מטרידה, מעוררת סקרנות, אוטופית, דיסטופית, דוחה, מפעימה ועוד כמה תארים בו זמנית; מסוג החוויות שנשארות איתך הרבה אחרי שעוזבים את המקום.

וזאת בדיוק הסיבה שבגללה ביקשתי מהשניים לספר על תהליך העבודה, ולנסות להסביר במילים את מה שהעין והראש מתקשים לקלוט בפעם אחת.

IMG_9118

Yuval:

הי יניב, בוקר טוב. מה שלומך?

Yaniv:

אהלן, שלום. שלומי מצוין אבל לצערי לימור חולה מאתמול גמורה לכן זה יהיה רק אני. מה איתך?

Yuval:

לא רע בכלל. מתאושש משבוע וחצי של תערוכות בוגרים, ומכין את עצמי למה שעוד נשאר, שזה לא מעט… איך עבר עליכם השבוע?

Yaniv:

גם אנחנו מתאוששים מתערוכת הבוגרים של עצמנו, ובעיקר עובדים בימים אלו לקראת הפרויקט הבא. לקחנו לנו שבועיים חופש כדי לתחזק ולתפעל את המקום, אז הזמן משתדל לנצל את עצמו

Yuval:

כבר עובדים על הפרויקט הבא?

Yaniv:

בדיקות חיפוש. בדיקה של כיווני תקצוב. בדיקה של מצב הנכסים ברשימה שלנו. אישורים ועוד כל מה שהבירוקרטיה מכילה בתוכה. כיף

Yuval:

יפה! אני תוהה מאיפה להתחיל בכלל לדבר על פרויקט הגמר שלכם. אני חושב ששום דבר לא הכין אותי לקראת מה שאני הולך לראות. זה היה אחרי שכבר עברתי בכל בניין עלית וכבר רציתי ללכת הביתה ואז אמרנו שנעבור בכל זאת במוסך ונכנסנו ו… וואוו. מה שנקרא, לא ראיתי את זה מגיע

Yaniv:

מי נכנס למוסך כשמדברים על אמנות בכלל? בוא פשוט נתחיל

Yuval:

וכבר שבוע וחצי שאני חושב על האינסטליישן הזה ומנסה להבין מה ראיתי שם, אז אולי נתחיל מזה. אם אתה צריך לספר במשפט או שניים על הפרויקט, מה אתה אומר?

Yaniv:

במשפט קצר או סיפור קצר

Yuval:

מה שתבחר

IMG_9120 IMG_9123 IMG_9125

Yaniv:

אנחנו קהל. גם אני קהל של עצמי ושל החברה. לימור הקהל שלי ואני שלה. אנחנו הקהל של הרחוב או השכונה. מתהלכים ברחוב ומביטים בנוף בטון סגור ואטום. תאי שטח עזובים. ואנחנו סקרנים להבין מה יש במקומות האלה. ומתקוממים על תא שטח מת ומבוזבז בלב ה-רחוב העסוק בארץ.

בכל פעם זה יהיה משהו אחר. ובמקרה זה מדובר באמנות ״נמוכה״, אמנות לכולם. אמנות במוסך. נשענת על אמנות לוחות השנה של החשפניות התלויים בקירות המוסך. נשענת על גריז וסיכה של מכונה. אנחנו המכונה

Yuval:

אני בכל זאת רוצה להתעקש. אם פוגשים אותך ברחוב ואתה צריך להזמין מישהו ולספר לו על הפרויקט, ממש במשפט או שניים. איך אתה מתאר אותו?

Yaniv:

אני לא מסביר או מתאר. מה שעובר לי בראש שונה ממה שעובר ללימור. אנחנו בעיקר מזמינים לבוא לקבל שירות סיכה ורחיצה. ואם אסביר, התערוכה עוסקת במוות של הקהילה לצד החיים הנרקמים באופן טבעי במותה

Yuval:

אז מאיפה בכלל מתחילים?

Yaniv:

מפתח הכניסה. מהסביבה שבה המקום קיים, והסביבה היא הבורסה, וזו נקודת הזינוק. מה קרה בבורסה, במתחם הכל כך מנוגד, בתקופת הזמן שהמוסך היה נטוש. קרוב ל-50 שנה של עזובה שרקמה בתוכה חיים לא לנו. שאנחנו לא חלק מהם. ואנחנו רצינו לפרוץ לשם להבין את החלל, לחקור את ההיסטוריה, להבין את הפעילות של המקום כאשר פעל, כאשר ננטש, ולעתיד מה יהיה.

ואז מתחילים לעבוד

Yuval:

איך ומתי גיליתם את המבנה?

IMG9135

Yaniv:

יש לנו ערבי ״טוסטוס״ שבהם שנינו על הטוסטוס כשבחוץ כבר כולם ישנים. לא קשה לזהות מבנה נטוש. אנחנו נכנסים, מנסים להבין את המצב או גודל הפלונטר שאליו אנחנו נכנסים

Yuval:

ומתי גיליתם את המבנה הזה, והבנתם ששם אתם רוצים את פרויקט הגמר שלכם?

Yaniv:

את המבנה הזה ספציפית גילינו לפני שלוש שנים אך גודל העבודה וההשקעה בו היו רבים ולכן גם אנחנו זנחנו אותו לשנתיים וחזרנו אליו כשהיינו מוכנים יותר. מבחינתנו פרויקט הגמר הוא עוד פרויקט אקדמי: אנחנו לא כיוונו לפרויקט גמר, כיוונו יותר לעצם הפעולה. עד לפני שלושה חודשים לא ידענו אם יהיה לנו פרויקט גמר עקב הסטטוס של המבנה שיכול לקבל אישורי הריסה בכל יום, עם או בלי הפרויקט. והיד על הדופק כל הזמן

Yuval:

אז מעניין אותי באמת תהליך העבודה. מה גיליתם כשנכנסתם פנימה, מה הוצאתם, מה השארתם, ואז איך מחליטים מה להכניס

Yaniv:

מזרונים. מיטות. קונדומים. ארון עם בגדים. נעליים. נעלי עקב. גוויות של שפני סלע וארנבים, תנים, חתולים. מאות חולדות ויונים. מזרקים ובאנגים וקונדומים. חביות שמן וגריז. פסולת בניין ופסולת אנושית.

Yuval:

ושום דבר מזה לא מרתיע אתכם? בכל זאת…

Yaniv:

מרתיע? אנחנו גם כן כאלה. בנויים מאותם החומרים. הגבול כיום של סטודנט או צעיר במדינה החי בדירה שכורה או ברחוב עומד על משכורת טובה או הורים אמידים. הגבול בין להיות רעב ללהיות שבע עומד על היכולת שלנו לשרוד במקום הזה. ויום אחד ללא עבודה זה יום שבו אוכלים פחות, מכבים את המזגן וחוסכים במים וחשמל

Yuval:

זה נכון… בוא נמשיך

צילום אחיקם בן-יוסף (58)

צילום: אחיקם בן-יוסף

צילומים: אחיקם בן-יוסף

Yaniv:

תהליך העבודה מתחיל בנקיון. בהכשרת הסביבה לקהל ולנו. לגרד את הפצע היבש. תוך כדי הניקיון וקילוף השכבות המקום מתחיל להתבהר. אחר כך התגלה הקרקע: יש קרקע למקום. רצפת בטון. לא היינו בטוחים בזה כלל. מפנים פסולת לרלוונטי ומיותר. ממיינים את הגוויות לפי זן. חולדות לכאן ויונים לשם. מבינים את החלל והתפקיד שהוא שימש בזמן שהיה נטוש

Yuval:

מה הבנתם על התפקיד שלו?

Yaniv:

שהוא שימש כמקום לפורקן מיני וחברתי. מקלט או בית קברות להתעלמותו של הרחוב. בית זונות, תחנת סמים. הסיכה נשמרה. הרחיצה קצת פחות. הסירחון ניצח

Yuval:

ואז מה?

Yaniv:

קודם כל, לפני הכל, נותנים כותרת. במקרה זה הכותרת הייתה ״שירות סיכה ורחיצה״. לאחר שיש כותרת מחליטים על אזורי עבודה. תחילה החללים הקטנים יותר, ה״קלים להתמודדות״, והקשרים בין כל חלל וחלל. מבינים כי המוסך הוא מוסך ואל לנו להרוס או לגרוע מתפקידו ולכן יש צורך לשמור ולשמור. אנחנו ״רבים״ או מתווכחים ומתסיסים את הנושאים. לא מדברים ועושים ברוגז קטן לקבלת החלטות. לפעמים צריך לוותר ולפעמים יותר להתעקש.

עובדים. מרתחים. בונים. מעיפים לקיבינימט או שומרים ומנקים. מציבים. אנחנו שנינו דוגלים בחופש יצירה, בלי לסרס, זה נראה לך מתאים? בואי תעשי, תציבי, נחייה עם זה שבוע בינינו ונחליט לאן זה הולך או האם זה נשאר

Yuval:

אתה יכול לתת דוגמאות קונקרטיות?

Yaniv:

לדוגמה, התנגדות מצידי לפרפורמנס שהיה נוכח במבנה השירותים. לימור מצידה מושכת, מותחת, לא מוותרת. לא רוצה איש ערום. לימור מתעקשת. אז תציבי, תעשי, בואי נראה בכלל אם זה עובד או נכון. ואז אני מתאהב.

IMG_9127

בעלי החיים החיים מצידי היו הכרח לסביבת העבודה. להחזיר אותם למקום כאשר הוא נקי ומסודר. לימור בהתנגדות. עכשיו היא מטפלת, מאכילה, שומרת, מגוננת, נותנת חיסונים ומסורה כל כך

Yuval:

אז בוא נדבר על החיות: אני מניח שזה אחד הדברים מעוררי המחלוקת בעבודה שלכם – במיוחד השימוש בחיות אמיתיות, השימוש בחיות לטובת פרויקט אמנותי וכן הלאה. איזה תגובות אתם מקבלים ומה אתם עונים?

Yaniv:

אנחנו מקבלים תגובות קשות מאד. תלונה בצער בעלי חיים על התעללות. תלונה במשטרה על החזקה בתנאים לא ראויים. אבל זה חלק מהרעיון: אנחנו לא חפים. אף אחד מאיתנו לא חף. אני לא אלך להתלונן על כל אחד שחוגר חגורת עור או נועל נעלי עור. אני לא אכעס על כל אחד שמשתמש בפאנטן או לוראל דה פריס, כי זה עושה תלתלים מדהימים ותכל׳ס מי יודע מה יש מאחורי כל החברות האלה. אני כן רוצה שיעצרו לראות. להביט. לשאול שאלות של מוסר

Yuval:

ומה אומרים במשטרה ובצער בעלי חיים?

Yaniv:

מאיימים ונותנים גז על ניוטרל מבלי להבין מה יש מאחורי הכל. בדרך כלל זה נסגר מחוסר עניין לציבור. והרי הציבור הוא זה שהציף את העניין לא? אז יש חוסר. ושום דבר לא נסגר. והציבור הוא זה שפותח דברים וזה שסוגר אותם

Yuval:

מה יקרה לחיות בשבוע הבא אחרי שהפרויקט ייגמר?

Yaniv:

החיות הן שלנו. הן לא הובאו במיוחד לתערוכה. הן חיו שם איתנו כל התקופה. זו סביבת הסטודיו שלנו ולא רק חלל התצוגה. כמו שהן מוצגות כך הן חיות ביום יום. עם טיפול ווטרינרי צמוד ויחס חם. חלקן יועברו לחווה טיפולית ברמת השרון וחלקן ישארו איתנו עד יום מותן. תוחלת החיים של חולדות הוא שנתיים עד שלוש. הן בקרוב בנות שנתיים… לא נטלטל אותן בעת זקנה. הן יטופלו עד יומן האחרון.

חלק מהעבודה או מה שהיא מצריכה מאיתנו לעשות הוא הטיפול והאנושיות באלמנטים המוצגים. חיים או מתים

צילום לי ברבו (10)

צילומים: לי ברבו

 צילום לי ברבו (13) צילום לי ברבו (18)

Yuval:

כמה זמן עבדתם בסך הכל על הפרויקט?

Yaniv:

קרוב לתשעה חודשים. חמישה מהם לבירוקרטיה, חתימות, אישורים וניקיון ופינוי פסולת. ארבעה נוספים להקמת המיצב עצמו וטיפולו

Yuval:

אז יש לי שתי שאלות (אני חושב) לפני שאנחנו מסיימים. קודם כל מעניין אותי לדעת מה השתנה אצלך מהרגע שבו התחלת את הפרויקט ועד לרגע הפתיחה, או שבוע אחריו, מבחינת החזון מול המציאות, בין מה שדמיינת לבין התוצאה בפועל. מה הבנת, או הרגשת או למדת תוך כדי העבודה על הפרויקט?

Yaniv:

אז אדבר בשם עצמי ולימור תצטרף לשאלה קצרה זו. ביקשתי ממנה

Yuval:

סבבה

לימור תמיר ויניב עמר. צילום: לי ברבו

לימור תמיר ויניב עמר. צילום: לי ברבו

Yaniv:

אני אישית מבין את הסיטואציה בארץ. יודע שהיא מצריכה מלחמות חוזרות על חזון. החזון קיים והמוטיבציה או התשוקה להגשימו קיימים בלי קשר לתערוכת הגמר. הרבה סטודנטים מסיימים בבתי הספר לעיצוב ואמנות אך מעטים הם אלו שימשיכו. לצערי. אף אחד לא ״יגלה״ אותך או ״יצוד״ את כישרונך. זה רק אתה עצמך מול העולם. במקרה שלנו אנו עצמנו יחד.‎

לומדים תמיד. בעיקר מקצועית ופרקטית על תהליכים ואיך אפשר להתמקצע בכל תחום. עברנו עוד דרך, והדרך הזו לימדה המון על הקשר בינינו בראש ובראשונה. ללמוד לסמוך ולהוקיר. ללמוד לשחרר ולעבוד נכון יחד. להכיר את הגורמים והתהליכים לקבלת אישורים בעבור פרויקטים מסוג זה.

Limor:

נכנסתי/נו בחורף, בקור, למקום חשוך ומפוצץ בתקוות. לכל מקום שהסתכלתי ראיתי פוטנציאל ענק להגשים מחשבות, חשקים, גחמות פנימיות. המון רעיונות ופחדים מעורבבים יד ביד. הדרך היתה ארוכה, יום יומית ולא מתפשרת. אני ויניב צעדנו לגמרי יחד עם התמסרות מוחלטת ללא נודע. הניקיונות האין סופיים של האתר שאיכלס אותנו בהרבה סבלנות, והמפגש התמידי עם אדם אחר שהוא לא אתה. זה הוציא ממני תכנים חדשים (ישנים ועמוקים) כמו חיים ומוות. הרבה שינויים חלו בעיקר בתפיסה של המציאות עבורי. וויתור האגו. ראיית האחר (יניב, האתר והצופה) . ולמדתי לרתך:)‎

והמציאות היא כתובה על ידך. אנחנו יודעים ומבינים כי בתור התחלה יש לנו עבודה קשה מאד. להוכיח שזה לא חד פעמי. להראות עבודות קודמות. במציאות שלנו איש לא יתן לנו תקציב מנופח וחופש עבודה. שוב נצטרך לחפש, לשאול, לבקש, להציק, למצוא ברחוב בזבל בשאריות, בעודפים. אין ברירה. אבל אנחנו בהחלט מוכנים לזה וחיים את זה כבר עכשיו

IMG_20150703_213449 IMG_20150605_185404 IMG_20150610_114906 IMG20150604191300

Yuval:

ומהצד של העבודה, של הפרויקט? מה אתם יודעים להגיד עליו עכשיו שלא ידעתם בהתחלה, לפני תשעה חודשים?‎

Limor:

שהוא מדבר אל כלל הציבור והוא של הציבור. והוא משפיע. הוא מכעיס ומעליב. והוא קוסם. יש לו חיים של עצמו

Yaniv:

אני יכול להגיד עליו עכשיו, מה שלא יכולתי לומר בתשעת החודשים האחרונים: זה שהוא הסתיים. והבניין יפול על תוכנו או אל תוכנו בקרוב מאד. ועוד מגדל ענק יגרד את השמיים

Limor:

וכן… כמו שיניב אמר, הוא זמני‎. חסר סנטימנטים‎. נבנה כדי ליפול‎

Yuval:

אז שאלה אחרונה: מה הדבר הכי חשוב לכם שהמבקר ייצא ממנו אחרי שהוא יצפה בעבודה, יבקר בחללים השונים, ויילך הביתה

Yaniv:

לי חשוב שלמחרת בבוקר הריח עוד ידבוק בו. והסיפור שלא נגמר עדיין יצריך ממנו להגיע לפרויקט הבא. להשלים את התמונה בעצמו. כמו סדרה שמחכים כל כך לעונה החדשה שלה. רשת ארצית של פרויקטים שהמוות של האחד יפיח חיים בחיותו של האחר.

Limor:

גם אם זה להסתכל במראה שעה ולחזור ולהסתכל עליה בגנדרנות וקוקטיות וגם אם ההסתכלות היא שולית ולשניה, אני רוצה שהמבקר יהיה נוכח להשתקפות של עצמו במראה‎. לא בהתרסה. פשוט רוצה שיחוו רגע צלול של מודעות‎

Yuval:

אז בואו נזכיר שוב את הפרטים הטכניים, מתי אפשר לבוא לבקר

Yaniv:

ראשון עד חמישי בין השעות 10:00-22:00, שישי 10:00-13:00. אירוע הנעילה בים שבת, אחד באוגוסט, בין השעות 20:00-00:00‎. מומלץ לבוא בערבים כשהשמש לא מכה חזק מדי‎

Yuval:

מה יהיה באירוע הנעילה?

Yaniv:

זיכרון אחרון‎, אירוע קטן ורגיש. יין אדום. מוסיקה קלאסית. פרפורמנס במקום ושיחה על שאלות הקהל‎. מומלץ ביותר לבוא עם ילדים בכל הגילאים. השאלות שלהם מדויקות ומרגשות‎

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden