כל מה שחשוב ויפה
פיראס פראח

בוגרים 2017: בצלאל, המחלקה לאמנות

בצלאל: המחלקה לאמנות, 34 בוגרים. ראש המחלקה: אלי פטל; אוצרי התערוכה: גלעד רטמן ויעל פרנק

רייצ׳ל ארנהלט

טוטאליות וחוסר פשרות היו שני מושגים שהדגישו אוצרי תערוכת הבוגרים במחלקה לאמנות בבצלאל ביחס לתלמידיהם המציגים השנה עבודות גמר. אמנים הם לעתים קרובות טוטאליים, לא פעם הם מסרבים להתפשר, ולא בטוח שזו הדרך הטובה ביותר להיערך לנקודת המפגש הקריטית של אמנות עם הקהל. בתערוכות הבוגרים, ובמיוחד במחלקות לאמנות, דרוש לעתים תיווך והסבר מעמיק כדי לרדת לפשרן של העבודות. קשה להקיף ולהכיל את מלוא המידע שניסו הבוגרים להטעין בעבודותיהם והבחירה של כל אחד מה להציג ואיך, היא חלק מהחשיבה על הזמן והמקום שבו המפגש הזה מתקיים. בעייתיות מובנית לדוגמה בעבודות פרפורמנס, למרות שהז'נר נהנה מעדנה מחודשת ותופס לאחרונה מקום של כבוד ופופולריות בזירה (ראו זכיית הביתן הגרמני באריה הזהב בביאנלה של ונציה). אך מה יראו מבקרי התערוכה מהעבודה הארוכה של דניאל קגנוב, המתייחסת לחוויותיה באודישנים לתוכניות ריאליטי, ובמקביל בונה את דמותה כסטוקרית שמתחקה אחר סיפור חייו (בתיאוריה ובמעשה) של אביב גפן. רוב הצופים יתקשו לפגוש אותה בזמן אמת והיא תישאר עלומה.

אנטון גריאזנוב

יאמו שואב את השראתו מסצנת המועדונים וחיי הלילה ומעמיד מיצב של בר אקטיבי, עם מיקסולוג מומחה וקוקטיילים שרקח במיוחד ליצירה, כעבודה חיה בלב התערוכה, המעידה על קיומה של תרבות נסתרת מהעין, ישראליות אחרת, שמתחוללת מחוץ לאתוס הרציני של חיי היומיום או של האקדמיה. גם כאן, אם לא הגעתם ברגע הקובע – כנראה שלא תדעו לעולם שהתחולה כאן עבודת אמנות. גם אם הגעתם בזמן למסיבה – החלק של יצירה אמנותית אינו עולה בבירור מההפקה המושקעת (והנעימה, יש לומר) של קוקטייל צהריים בבצלאל. 

שכנו לחלל, אנטון גריאזנוב, מצייר בשמן על בד מראות שדוללו והפכו שקופים, כזיכרון מצועף. הגוונים הפסטליים שהוא מזקק מצבעי השמן מפתיעים ברכותם ומעניקים לציור אופי פלקטי, שטוח ועצור. לדבריו, העבודות מתארות רגעים וחוויות מעברו. ״בתמונות נוכחת דמות אלגורית של חייל שנמצא בעולם של חוק וסדר. האמן מנסה לשחזר את זיכרונותיו ולהפוך חוויה או אפילו טראומה לפלטה צבעונית״.

קמיע סמית

מולו ביתאו

קמיע סמית היא אחות תאומה. עובדה זו הופכת למרכזית בעבודתה, לאחר שיצאה (עם אחותה התאומה) למסע לחיפוש דפוסי תאומות וזהות נפרדת. השתיים הרחיקו עד ל״פסטיבל התאומים״ המתקיים בעיירה טווינסבורו, אוהיו. אירוע שכרטיס הכניסה אליו מוצנה בתעודת הלידה של התאומים, כדבריה. את המראות שהיא מלקטת שם היא מציגה כשהם מעובדים, כך שהשיעתוק הטכני (צילום) והגנטי (של תאומים זהים) מפנים מקום לסינגולריות של עבודת היד העמלנית.

עבודתה של מולו ביתאו היא הפתעה של שקט וריכוז. היא מציגה עבודות ציור והדפס עדינות ומרגשות, שסודרו כשני מיצבים: בחדר אחד מוצגת סדרת הדפסים ובהם בלוקים גאומטריים של צבע כחול עמוק. מינימליזם קלאסי, שמוביל את העין במקצב אחיד עד שהיא פוגשת בחריג – מלבן אופקי התלוי היישר מול חלון אופקי מלבני. בחדר נפרד היא עוסקות בחיפוש אחר סימנים ועדויות לסיפור שלא סופר, ומוצאת אותם בדימויים מינוריים ופריכים (שמזכירים את צילומיה של שוש קורמוש), כנוצה שנשרה מכנף או כתם צבע בהיר של חפץ על פני משטח כהה.

גיל גולדשמיט

גיל גולדשמיט משחקת בזהויות מגדריות ומשלבת וידאו, מיצב ופרפורמנס.  לובשת דמות במה שהיא קוראת לה פרידה (קיצור של free da neeple), אישה שהופכת לגבר כדי שתוכל לענוד את הנשיות מחדש. המיצב מדמה חנות קונספט שבה משיקה פרידה/גיל בושם על שמה.

אסתטיקת הפופ־ארט של ציוריה של רייצ׳ל ארנהלט יוצרת מיצב ציורים מהודק היטב. אולי בזכות המיקוד שלה בסביבה אחת, שאותה היא מפרטת מבלי להפכה למפורשת מדי. ארנהלט מציירת זיכרונות מחדר הלבשה משותף, אולי של חנות אופנתית. את קירותיו מכוסי המראות של חדר ההלבשה היא מחליפה בהכפלות ובמבטים רבי כיוונים שהיא שותלת בציור. נשים מתפשטות ומתלבשות – דמותן מוכפלת והן הופכות לדבוקה. ההזרה בסיטואציה המוכרת כל כך מצליחה לפתות ולמשוך את העין לנסות לזהות את הדמויות ולטוות סיפורים דמיוניים שישלימו את התמונה.

ענת קינן מאתגרת את החלל בעבודה המורכבת ממבני דיקט שבנתה, הנעים על צירים וגלגלים ולוכדים את הצופה במקטעי שטח מצטמצמים והולכים. זהו פיסול נע, המזמין מעורבות פיזית ויוצר סביבה אסתטית ומעניינת בשילוב עם הדפסי עץ מצוינים שהיא מציגה על הקירות.

ענת קינן

תמיר ארליך

תמיר ארליך עבד על פרויקט שאפתני, המתבונן על מנגנוני הלימוד וההסמכה של האקדמיה, כולל מוסד ״תערוכת הבוגרים״, דרך ריבוי זהויות בדויות שהוא ״מריץ דרך המערכת״. בתערוכת קפסולה המוצגת במבנה נפרד (החממה) הוא משבץ תערוכת בוגרים קטנה משלו, שבה מציגים יוצרים שאינם קיימים את יצירותיהם הפיקטיביות.

פיראס פראח דהר לתוך מסדרונות הלימוד על אופנוע, ויצר ציור פעולה בחריקת גלגלים. בהמשך לכד את האופנוע בחדר סגור מכל כיווניו, שם הוא נשאר חסר תועלת עד לסיום התערוכה. האופנוע המנוטרל מזכיר שלא רחוק משם, בתערוכה של אי ווייוויי במוזיאון ישראל, מוצג הנמר לזיז מגן החיות של עזה, מספר חודשים לפני ששולח לחופשי בשמורה באפריקה. צער בעלי חיים.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden