כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

בית ליבלינג בתל אביב. צילומים: יעל שמידט

פתוח לרגל שיפוצים: תהליך השיפוץ־שימור של בית ליבלינג

השיפוץ הפתוח בבית ליבלינג בתל אביב, לקראת הפיכתו למרכז העיר הלבנה, הוא חלק בלתי נפרד מעולם התוכן של המרכז. האדריכליות שרון גולן-ירון וסברינה צגלה, מצוות הניהול של המרכז, מזמינות את הציבור להתרשם מהתהליך ב״לייב״ ולקחת חלק בפעילות הרוחשת במקום

״פתוח לרגל שיפוצים״? נשמע מוזר ותמוה, גורם להרמת גבה: אנחנו הרי רגילים לכך שסוגרים מקום לרגל שיפוצים; שמצניעים את המתרחש כצעד טבעי ומתבקש למניעת אי נוחות וחשיפה של התהליך הלא אטרקטיבי, שכרוך בנוף של לכלוך, אבק ופסולת בנייה.

ובכן: הכותרת שייכת לסלוגן שמלווה את תהליך השיפוץ־שימור שמתבצע בימים אלה בבית ליבלינג (מרכז העיר הלבנה) בתל אביב, ושמגלם את הרעיון העומד בבסיסו – לנצל את התהליך המאובק כפלטפורמת פעילות מקדימה לקראת השמשת הבית הוותיק כמרכז העיר הלבנה, שעתיד להיפתח בשנת 2019 בניהולה של שירה לוי בנימיני. כך, להבדיל מ״סגור לרגל שיפוצים״, השיפוץ הפתוח בבית ליבלינג הוא חלק בלתי נפרד מעולם התוכן של המרכז, ומזמין את הציבור להתרשם מהתהליך ב״לייב״: לראות, לחוש, למשש ולהתחקות אחר העבר. לקחת חלק בפעילות הרוחשת במקום כבר עכשיו ולהרחיב את יריעת הידע על מסורות שימור ובנייה בהקשרים תרבותיים.

Tape That

קצת היסטוריה: בשנת 2003 הוכרזה תל אביב על ידי ארגון אונסקו כאתר מורשת בין־לאומי בזכות למעלה מ־4,000 בנייני באוהאוס המהווים נפח משמעותי בנופה האדריכלי של העיר. הקמת המרכז, כיוזמה משותפת של עיריית תל־אביב-יפו וממשלת גרמניה, נועדה להבטיח שההכרזה לא תיוותר כ״כותרת״ בלבד, אלא תקבל את הכבוד הראוי לה כאתר מורשת חי ונושם; כמקום שחותר להקנות ערכי תרבות וזיקה לתכנים אדריכליים, כאיכויות אותנטיות ומסורות בנייה.

״הכוונה היא שהמרכז, הממוקם בלב ליבה של תל אביב ההיסטורית, יהווה חלק חי ופעיל במרקם העיר והסביבה הוותיקה כולה תזכה להכרה הולמת״, אומרות האדריכליות שרון גולן-ירון, מנהלת התוכן של המרכז ומי שהגתה את רעיון הקמתו, וסברינה צגלה, אוצרת ומנהלת התוכניות הציבוריות של הבית. הן נפגשו בברלין בעת ששהו שם במסגרת עבודה כאדריכליות והידידות ביניהן התפתחה על רקע העניין המקצועי המשותף בשימור ובאג׳נדות היסטוריות. עם השיבה לארץ השתלבה גולן-ירון במחלקת השימור של עיריית תל אביב, וכשרעיון המרכז לשימור בבית ליבלינג החל לקרום עור וגידים היא רתמה לכך את צגלה.

שפגאט שמותח רגליים לשני כיוונים

בית ליבלינג שעתיד לאכלס את המרכז, היה בבעלותם של מקס, קבלן, וטוני ליבלינג ונבנה בשנת 1936. המבנה בן שלוש הקומות, שסממני הסגנון הבין־לאומי ניכרים בו היטב, תוכנן על ידי האדריכל דב כרמי, ממבשרי הסגנון בארץ והראשון שזכה בפרס ישראל לאדריכלות. בנוסף לבני הזוג ליבלינג התגוררו בו דמויות ידועות כמו פרופסור אשרמן, מבכירי הגניקולוגים של המדינה בתחילת דרכה, והדירות היו בדמי מפתח. טוני ליבלינג נפטרה בשנת 1963 ובצוואתה תרמה את הבית לעיריית תל אביב במטרה שייעשה בו שימוש לצרכי הקהילה (בית יתומים או אבות), או תרבות (מוזיאון).

מתוך סדנת הטרצו

אבן הפינה לקראת הכשרתו של בית ליבלינג לשמש כמרכז העיר הלבנה הונחה בשנת 2015, כשעל התכנון האדריכלי אמונה האדריכלית רבקה כרמי ועל חללי הפנים מופקדים האדריכלים דן חסון ויונתן כהן. בשלהי הקיץ האחרון, לאחר שנה של גיבוש רעיוני־תכני להתוויית אופי פעילות המרכז, יצא השיפוץ־שימור לדרך. שלא כבתהליכי שימור שמתמקדים במעטפת ובחזיתות בלבד, השימור בבית ליבלינג מקיף גם את כל חללי הפנים על כלל האלמנטים והפרטים הקטנים, וכאמור – לא מתבצע מאחורי יריעות אטומות, אלא חשוף ופתוח לציבור המקצועי והרחב. במסגרת זו מתקיימות בבית סדנאות מקצועיות בנושאי בנייה שונים, אירועים ופעילויות תרבותיות, הרצאות וסיורים מודרכים.

את הסדנאות המקצועיות, שנושאיהן נבחרו בשל הרלוונטיות למאפייני הבנייה של הסגנון הבין־לאומי, מנחים מייסטרים מומחים מגרמניה והן משלבות תיאוריה ופרקטיקה. כך לדוגמה, את סדנת הטרצו העבירו המייסטר מיכאל דורר וד״ר נורבט הופפר, ד״ר לגיאולוגיה ומינרולוגיה, שחשפו בפני המשתתפים את רזיו, ובכלל זה סוגי האגרגטים המשמשים לייצור תערובת החומר, טכניקות יציקה מסורתיות, הבנה ואומדן של נזקי זמן ועוד. בחלקה הפרקטי של הסדנה הם יצקו במו ידיהם אריחים ומשטחים, ואף התנסו בתיקון פגמים בריצוף של אחת הדירות. המייסטר פרנק שולצה, שהנחה את סדנת הנגרות (תיקון חלונות ודלתות), התמקד בעיקר בפרקטיקה, ואת הידע שרכשו לגבי טיפול בעץ הישן ושיקומו יישמו המשתתפים במהלכה על החלונות בבית.

שרון גולן-ירון. צילום: דניאל צ׳צ׳יק

סברינה צגלה (צילום: מ״ל)

גולן ירון: ״הקשר עם משרד הבינוי והגנת הסביבה של ממשלת גרמניה נוצר על רקע העובדה שחלק ממורשתה האדריכלית נמצא בארץ, הן באמצעות המבנים שתוכננו על ידי אדריכלים שהתחנכו על ברכי עקרונות הסגנון הבין־לאומי, שמכונה כאן באוהאוס, והן בדרך של שימוש בחומרים שהגיעו משם לארץ במסגרת הסכם ההעברה משנת 1933״ (הסכם שנחתם בין השלטון הנאצי לבין ההתאחדות הציונית בגרמניה, שעל פיו יכלו היהודים להעביר רכוש וסחורות לארץ).

במקביל לסדנאות מתקיימים במקום בכל חודש מפגשים שמוקדשים לחללי הבית השונים ושנערכים באוריינטציה רב־תחומית. ״המפגשים מאירים את החלל הנדון מזוויות שונות, ומתרחבים להקשרים שבין תרבות, רוח הזמן, אנשים וסביבה״, מספרת צגלה על המפגשים, שהופכים אגב כך לאירועי תוכן מרתקים שעד עתה עסקו באזורי המבואה, הסלון והמרפסת.

״כל מפגש כולל שלוש הרצאות ומלווה בתכני יצירה שונים שמתקשרים לנושאו. לדוגמה, המפגש שהוקדש לחלל הסלון כלל גם עבודת סייט־ספסיפיק שביצע קולקטיב היוצרים TAPE THAT מברלין בסלון של דירת ליבלינג, וכן הקרנה של הסרט סינדרום שטוקהולם, של האמן הוויזואלי עמית אפשטיין. במפגש שהוקדש למרפסת שילבנו תוכן מוסיקלי עם זמרים מקצוענים וחובבים שעמדו במרפסות הבית וביצעו סרנדות לאוזני הקהל שצפה בהם מהרחוב״. סדרת המפגשים תתקיים עד סוף מרץ, והמפגשים הבאים, שייערכו באותה מתכונת תוכנית, יוקדשו לחללי המטבח וחדר הרחצה.

שימור ככלל, הוא נושא שמעלה הרבה דילמות וסוגיות אתיות ואחרות, כמו מה ראוי לשימור, על מה אפשר לוותר, ולמה נכון להעניק פרשנות חדשה. גולן-ירון וצגלה הושפעו מגישת השימור שרווחת באירופה בכל הקשור למקום שניתן להיסטוריה, למסורת, לשכבות הזמן שמבנים נושאים עמם, לסיפור חייהם ולנשמה שלהם. ״השימור שם מתבצע ׳מלמטה׳, מהקרביים של המבנה, כשהכיוון הוא לתקן ולתחזק את מה שאפשר ופחות לעשות שימוש בתחליפים חדשים״, מציינת ציגלה.

״בעוד שבמדינות ותיקות הדברים הרבה יותר אורגניים, אצלנו בארץ יש מקום ללמידה עמוקה יותר של נושאים אלה, שכן כמדינה צעירה הם לא היו קיימים, מה גם שהאג׳נדה שרווחה בתחילת היישוב כיוונה למחיקת העבר כבסיס לכינון זהות מקומית״. עם פתיחתו הרשמית עתיד המרכז לשמש משכן לתערוכות קבע ומתחלפות, ליזום ולקיים פעילויות תוכן ציבוריות, ולהוות בית למחקרים רלוונטיים. ״אני מדמה את הפעילות שלנו ל׳שפגאט׳ שמותח רגליים לשני כיוונים״, מסכמת גולן-ירון בלשון ציורית, ״לכיוון של חקר ולמידת העבר, ולכיוון של בדיקת השלכות שאפשר וראוי להחיל על המרקם העירוני העכשווי״.

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden