כל מה שחשוב ויפה
מיכל רינות. צילום: מ״ל
מיכל רינות. צילום: מ״ל

תיק עבודות פרק 302: מיכל רינות

מיכל רינות היא מעצבת וחוקרת אינטראקציה, ראשת המרכז לעיצוב וטכנולוגיה על שם כדר בשנקר, שמחבר בין סטודנטים לעיצוב, להנדסה ולאמנות. לאחרונה יצרה (יחד עם צוות בין־תחומי) חדר אינטראקטיבי לתערוכה ״יוגה וחיות אחרות״ במוזיאון האדם והחי ברמת גן, שבו ילדים מבצעים תנוחות יוגה והופכים על הקיר לחיות או לצמחים מונפשים.

״בשבילי המוזיאון הוא כמו מעבדה, מקום שבו אפשר לשים דברים שהם גם ניסיוניים, אבל צריכים להיות מהוקצעים ומתאימים לשימוש של אנשים. הפרויקט במוזיאון האדם והחי מבחינתי הוא המימוש הזה של מה שרציתי שיהיה במרכז כדר ובכלל. אני מרגישה שאני מחנכת אנשים שידעו לחשוב בצורה מעניינת, ביקורתית ויצירתית, שיבינו מה זו אינטראקציה, ייצאו החוצה לעולם ויעשו דברים נוספים״.

את הדרך לאינטראקציה עשתה רינות דרך הפסיכולוגיה: היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וכלכלה באוניברסיטת תל אביב ותואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית, לצד עבודה בהנדסת גורמי אנוש. משם המשיכה לאיבריאה שבצפון איטליה, לבית הספר הראשון בעולם לעיצוב אינטראקציה, שם למדה שנתיים ועבדה עוד שנה.

כשחזרה לארץ הקימה מעבדה במכון טכנולוגי חולון, ולפני כ־11 שנים עברה לשנקר והקימה בו את מרכז כדר – ״מרחב פיזי ורעיוני שבו אנחנו מעצבים וחוקרים אינטראקציות חדשות, עושים פרוטוטייפינג, מחברים בין הסטודנטים ושואלים שאלות על הקשר בינינו לבין הטכנולוגיות האינטראקטיביות, על הקשר בינינו לבין עצמנו דרך הטכנולוגיות האלה, ועל הקשר בינינו לבין אחרים״.

על שתי האותיות הידועות לשמצה, A ו־I, היא אומרת: ״המחשב עבר לגמרי לצד שלנו, הוא מדבר בשפה שלנו. צריך לעסוק במה זה עושה מבחינה קוגניטיבית, רגשית, איך אנחנו מבינים את הדבר הזה. ההבדל בין לעשות משהו בערך ללעשות משהו בדיוק – הוא כל ההבדל מבחינתי. אם אנחנו מדברים על אינטראקטיביות ועל פיסול של חוויות – אז הדיוק הזה הוא מאוד חשוב. בהקשר הספציפי של העשייה שלנו – אני לא רוצה לפחד, אני רוצה לראות בזה הזדמנות״.

להאזנה באפליקציות הבאות:

spotify logoapple podcasts logo
Silence is Golden