כל מה שחשוב ויפה
צפיה דגני

הרשימה המשותפת // 25 בינואר 2018

צפיה דגני בסדנאות האמנים בירושלים; קשת בן עמי אצל עודד שתיל; TAP and TOUCH, אמניות ביחס לגוף בגלריה ברוורמן

צפיה דגני

מפולין לירושלים ב־airbnb

תערוכת היחיד ״חלק ונחלה״ של האמנית צפיה דגני (אוצרת: אביטל ברק) נפתחה בתחילת השבוע בסדנאות האמנים בירושלים. הפרויקט שעליו מתבססת התערוכה התרחש בדירות Airbnb בפולין. דגני, בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל, נוהגת ליצור מיצבים ושילובי מציאות ובדיה בצילום. לצורך הפרויקט שכרה דירות דרך הפלטפורמה של Airbnb, הקימה בהן מיצבים מאובייקטים שנמצאו בהן, והחזירה אותם למקום, מבלי להשאיר עקבות (יש לקוות). דגני מתייחסת אל מעשה ״הכנסת אורחים״ בעידן שלנו, חוקרת יחסי בעלות ומוסר בתיירות של ״כלכלה שיתופית״, ואת אופיו של אובייקט האמנות הנוצר ומופיע בתנאים אלו. במיצבי הפנטום שלה היא בוחנת יחסי שייכות למרחב הגאוגרפי והתרבותי ממנו מגיעה משפחתה, כפי שמהדהד הפסוק המובלע בכותרת. היא בודקת מה מותר ומה אסור לה לעשות במרחב זה, כאמנית, כתיירת וכיהודייה ממוצא פולני – על המטען האסוציאטיבי הכרוך בכך. בחלל הגלריה דגני מציגה ספק מזוודות ספק קופסאות, המייצרות זירות אמנות קטנות ומתכתבות עם המזוודות של מרסל דושאן, ובתוכן היא מציבה צילומים ואובייקטים.

ב־5.2, 19.2 12.3 יתקיימו בתערוכה מפגשים עם האמנית והאוצרת בתערוכה ואמנים אורחים.

חגית פלג רותם

קשת בן עמי. צילום: דרור ורשבסקי

קשת בן עמי. צילום: דרור ורשבסקי

לקסיקון הכלים של קשת בן עמי

קשת בן עמי מציגה בגלריה הביתית של עודד שתיל את התערוכה I Lost My Keys (עד 17.2). אפשר לקרוא את הכותרת לאור ההקשר המובן (הצגת תערוכה בגלריה שהיא למעשה דירת מגורים) אבל זוהי רק אחת משלוש כותרות אופציונליות שבן עמי מציבה לתערוכה. האופציה השנייה היא ״מערכת הכסות״ והשלישית ״You Sleep Alone״. שלוש כותרות שכל אחת מהן מתווה קו מחשבה, שביל להתחקות אחר ההיגיון האידיוסינקרטי שלה. בן עמי, בוגרת המחלקה לאמנות בשנקר (2016), היא משוררת בחפצים. בעיקר חפצים חדים, אך לעיתים גם איברים וחלקים חסרים של כלים ומכשירים אלקטרוניים. מחטים, אנקולים וסכינים קטנות היא עוקרת ממקומם הטבעי ונועצת במצע רך, או עורכת ככלי ניתוח מוכנים לפעולה, על מצעים ורודים המזכירים את העור. ״אובדן המפתחות הוא אובדן של שליטה, של מקום לחזור אליו (safe zone), של קרקע מוצקה. אם איבדתי את המפתחות לאחר שנעלתי את עצמי בפנים – אז בתום שהייה ממושכת יתחיל החלל להסתחרר ויהפוך להזיה, ראש המיטה ישנה צורתו ללקסיקון הכלים שלי… הדלת תישאר נעולה, תותיר אותי ללא הזמנה למסיבה חסרת הגבולות שהפנטזיה שלי, לבדה, עורכת״.

חגית פלג רותם

סיגלית לנדאו. צילום: יותם פרום

TAP and TOUCH בגלריה ברוורמן

התערוכה TAP and TOUCH בגלריה ברוורמן (אוצרת: עדי גורה) מציגה עבודות של כמה מהאמניות הישראליות הבולטות ביותר כיום: אניסה אשקר, יעל ברתנא, ברכה ל. אטינגר, סיגלית לנדאו, טל מצליח, נירה פרג, מיכל רובנר ומאיה ז״ק. תוך התמקדות ביצירה נשית, התערוכה מאגדת עבודות העוסקות בגוף מנקודת מבט גיאוגרפית כמו גם קונספטואלית. הדרכים השונות שבהן האמניות המשתתפות בתערוכה מתייחסות לגוף נקשרות להתעוררות הציבורית העכשווית סביב שימוש לרעה בכוח. כל עבודה בתערוכה מציעה דרך התנגדות או זווית שונה להתייחס לנושא, ויחד הן יוצרות חלל שבו מחוות, פעולות ומבעים שונים מדגישים נושאים אקטואליים.

יובל סער

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden