כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

עולמו של טומס דיטרוי

תערוכת מחווה בלובי דיסקונט לאמן והמורה טומס דיטרוי, שנפטר לפני שש שנים. האוצרת, שולמית נוס: ״הפיסול של דיטרוי גרם לי לחזור למקורות של פיסול ישראלי נקי, לא מתיימר ולא כוחני״. שיח גלריה בתערוכה יתקיים ביום שישי 13.4

קונכיות הענק של טומס דיטרוי, מעוטרות בעלי זהב, תופסות את עיני העוברים ושבים בלובי הסניף הראשי של בנק דיסקונט בתל אביב (יהודה הלוי 27). באותו חלל מוצגת בתצוגת קבע ״האמבטיה של שטרייכמן״, הקירות המצויירים מחדר האמבטיה של יחזקאל שטרייכמן, שעברו שימור והצלה על ידי אוסף דיסקונט. תערוכת עבודותיו של דיטרוי, ובה ציורים גדולי מידות ופסלים פיגורטיביים ומופשטים בעץ ובאבן, היא מחווה לאמן ולמורה הוותיק, שהלך לעולמו בפתאומיות ב־2012. פגישה של האוצרת שולמית נוס עם אלמנתו של דיטרוי, אנקה, הובילה לתערוכה של האמן האינדיבידואליסט, שפעל מחוץ למסגרות המקובלות והצליח לסחוף ולרכז סביב הסטודיו שלו במושב בית חנן מעגל של תלמידים, אמנים ואוהדים.

"הפיסול של דיטרוי שבה את ליבי במפגש הראשון. הוא גרם לי לחזור למקורות של פיסול ישראלי, במחצית המאה ה־20. הוא מתכתב עם הפיסול של שושנה היימן, מרים חלפי, דמויות הנשים הכנעניות של אהרון כהנא ועבודות של משה שטרנשוס. פיסול בעץ של שנות ה־50 וה־60, בקווים נקיים, מאוד מודרני ולא מתיימר ולא כוחני. חבל שאמן כזה מוכשר לא זכה בחייו להכרה שהוא ראוי לה", אומרת נוס.

דיטרוי נולד ברומניה ב־1950, בן יחיד לזוג הורים צעירים, שאיבדו את כל משפחתם בשואה. לארץ עלה אחרי לימודיו באקדמיה לאמנות. ״אפשר לומר שהאמנות הייתה השפה השנייה שלו״, מספרת אנקה דיטרוי. ״אמו הייתה ציירת ואביו ייסד וניהל את המוזיאון לאמנות עכשווית בקלוז׳. שם הוא פגש את האמנים הבולטים של התקופה, וזה היה מגרש המשחקים של ילדותו. היכרנו בגיל מאוד צעיר, כשאני הייתי בת 16 והוא בן 19, סטודנט במכון לאמנות פלסטית בקלוז׳, העיר השנייה בגודלה ברומניה.

טומס דיטרוי

״אמנם ציורי הענק מאוד דומיננטיים, אבל חשוב לדעת שלאורך כל השנים המיקוד של טומס כאמן היה בפיסול. החלק הפיזי של היצירה תאם את הפיזיות שלו – החיבור בין שליטה מאוד גדולה בידיים ובחומר. היה משהו בנוכחות הפיזית והתלת־מימדית של הפסלים, הוא אהב במיוחד להקים אותם ולהציב אותם בעולם, לטייל בין הפסלים״. פסליו של דיטרוי זכורים בין היתר מהתפאורה בהפקת ״אאידה״ של האופרה הישראלית בים המלח.

דיטרוי קיים בציוריו דיאלוג מתמשך עם תולדות האמנות. ״סדרת הקונכיות הייתה אלגוריה לתולדות האמנות – היא מתחילה בשחור לבן ואח״כ יותר ויותר צבע ולזה נוספו עלי זהב – כאזכור לרנסנס ולבארוק, ואחר כך עלי הזהב מתחילים להתפורר. הוא דיבר מצד אחד על החיפוש האמנותי ומצד שני העדיף להתבדל״, אומרת אנקה דיטרוי.

גם כלפי המעגלים האמנותיים של זמנו היה לדיטרוי יחס דואלי. ״אולי בגלל הרקע הקומוניסטי ברומניה, היה בו משהו אנטי ממסדי, אבל יחד עם זאת היה מאוד מודע לכוחו של ה׳יחד׳. בשנות ה־80 הוא היה יו״ר אגודת הציירים והפסלים ואוצר הגלריה של עמותת האמנים ברחובות. ויחד עם זה תמיד היה בו את הצד המרדני והמתבדל״.

בגישתו לאמנות היה פרפקציוניסט ולא ידע שובע. ״לפעמים הייתי שואלת אותו – באיזו שכבה אתה נמצא? והוא היה אומר לי – מאה ומשהו. כשהגעתי לסטודיו הייתי רואה את העבודה ואומרת ׳אה, סיימת׳ והוא כמעט תמיד היה אומר ׳לא. יש עוד הרבה עבודה׳״.

שיח גלריה בתערוכה יתקיים ביום שישי 13.4, בשעה 10:30

5 תגובות על הכתבה

  1. אנדי יוסף

    בתור חבר ובן משפחה של טומס אני נדהם מיכולתה של חגית לרכז במאמר קצר זה את טומס ואת עבודתו. כל הכבוד חגית. אולי לא סתם טעיתי (בינתיים תיקנתי) שרשמתי את שמך כ "חדית"… כנראה שכן, את חדה מאד…מקווה שהמאמר שלך יעורר את הסקרנות של הציבור הרחב, לבקר בתערוכה הנוכחית של טומס בבנק דיסקונט, ולעקוב אחרי עבודתו בכלל. להתראות בשיח גלריה, ביום ו' 13.04.18, בשעה 10:30 ברח' יהודה הלוי 27, ת"א. נ.ב לכל מי שקורא שורות אלו אני ממליץ להתאמץ ולראות את פסליו וציורי הענק של טומס – יהיה לכם הזדמנות להרגיש מחדש מהי התחושה כאשר אתה עומד מול אומנות טהורה, להבדיל מהרגשת הבילבול שמקבלים בביקורים בהרבה מוזאונים, גם הגדולים שבינהם…

    1. Hagit Peleg Rotem

      תודה אנדי

  2. ברכה הדר

    לצערי לא הספקתי להכיר את תומס בעודו בחיים, אבל אני מרגישה שמכירה אותו דרך אנקה, אשתו, שהקשר בינינו נוצר בעיקר לאחר מותו, לפני שש שנים. מאז מותו אנקה המשיכה לעסוק במקצוע שלה- פסיכולוגית, מצד אחד, ומצד שני לא פסקה לחפש דרכים להביא את יצירתו של תומס לידיעת העולם שוחר האמנות. היא עבדה ללא לאות ומתוך תשוקה ואהבה עצומה למה שתומס השאיר –
    אמנות ייחודית שלוליא מותו הפתאומי בגיל צעיר היתה יכולה להמשיך ולהתפתח ולקבל את המקום המגיע לה בעולם האמנות. בזכות הקשר שנוצר בין אנקה לבין שלומית, האוצרת, נפתח פתח להכרה עם האמנות הנפלאה שתומס יצר. הייתי בתערוכה והתרגשתי מאד. אני מאד מצטערת שלא אוכל להיות בשיח גלריה בשישי הקרוב שבודאי יהיה מאד מעניין.
    אני בטוחה שזאת תערוכה ראשונה ועוד יבואו בעקבותיה.
    ברכה הדר

  3. סוזי שושני

    נפגשתי עם תומס בחייו רק מספר פעמים מועט ולא ממש הכרתי אותו. בהלווייתו כל החום והרגש הרב הנמצא בציוריו ובפסליו עבר לכל הנוכחים דרך נגינה שממית של אחת הבנות האהובות שלו. אני מרגישה שאני מכירה אותו עכשיו דרך אנקה אשתו ובנותיו המעבירות את הקשר החם ואת אישיותו הנעימה של תומס, דרך חגית שקלטה את האווירה של עבודותיו ודרך שולמית עם עיניה החדות שידעה לאסוף את פסליו מכל פינות הסטודיו ולהציג אותם בשורה הראשונה בתערוכה. אך בעקר אני התרשמתי ישירות מעוצמת עבודתו המבטאת בקווים ברורים וחזקים, במשחקי אור וצל ובצבעים מרחיבים את עומק נפשנו: את הגלוי ואת הנסתר, את המצוי והרצוי, את הרעש, רחש, מוסיקה והרגשות הפנימיים שבתוכנו. הוא אפשר לי לגעת בחומר החם, הקרוב והיציב של העץ על כל משמעויותיו בחיינו וחיבר אותי למעמקי הים, למעמקי נפשנו, למעמקי עולמנו. נעתי עם הקונכיות שלו פנימה והחוצה וטיילתי בכל היש והאין.
    שיח גלריות היה מעניין ומרתק. מחכה וממליצה לכולנו לראות את כל הציורים של הקונכיות.
    תודה לאנקה ולבנות שלא נתתם לעבודתו של תומס למות.
    סוזי

  4. סוזי שושני

    נפגשתי עם תומס בחייו רק מספר פעמים מועט ולא ממש הכרתי אותו. בהלווייתו כל החום והרגש הרב הנמצא בציוריו ובפסליו עבר לכל הנוכחים דרך נגינה שממית של אחת הבנות האהובות שלו. אני מרגישה שאני מכירה אותו עכשיו דרך אנקה אשתו ובנותיו המעבירות את הקשר החם ואת אישיותו הנעימה של תומס, דרך חגית שקלטה את האווירה של עבודותיו ודרך שולמית עם עיניה החדות שידעה לאסוף את פסליו מכל פינות הסטודיו ולהציג אותם בשורה הראשונה בתערוכה. אך בעקר אני התרשמתי ישירות מעוצמת עבודתו המבטאת בקווים ברורים וחזקים, במשחקי אור וצל ובצבעים מרחיבים את עומק נפשנו: את הגלוי ואת הנסתר, את המצוי והרצוי, את הרעש, רחש, מוסיקה והרגשות הפנימיים שבתוכנו. הוא אפשר לי לגעת בחומר החם, הקרוב והיציב של העץ על כל משמעויותיו בחיינו וחיבר אותי למעמקי הים, למעמקי נפשנו, למעמקי עולמנו. נעתי עם הקונכיות שלו פנימה והחוצה וטיילתי בכל היש והאין.
    שיח גלריות היה מעניין ומרתק. מחכה וממליצה לכולנו לראות את כל הציורים של הקונכיות.
    תודה לאנקה ולבנות שלא נתתם לעבודתו של תומס למות.
    סוזי

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden