עולמו של טומס דיטרוי

קונכיות הענק של טומס דיטרוי, מעוטרות בעלי זהב, תופסות את עיני העוברים ושבים בלובי הסניף הראשי של בנק דיסקונט בתל אביב (יהודה הלוי 27). באותו חלל מוצגת בתצוגת קבע ״האמבטיה של שטרייכמן״, הקירות המצויירים מחדר האמבטיה של יחזקאל שטרייכמן, שעברו שימור והצלה על ידי אוסף דיסקונט. תערוכת עבודותיו של דיטרוי, ובה ציורים גדולי מידות ופסלים פיגורטיביים ומופשטים בעץ ובאבן, היא מחווה לאמן ולמורה הוותיק, שהלך לעולמו בפתאומיות ב־2012. פגישה של האוצרת שולמית נוס עם אלמנתו של דיטרוי, אנקה, הובילה לתערוכה של האמן האינדיבידואליסט, שפעל מחוץ למסגרות המקובלות והצליח לסחוף ולרכז סביב הסטודיו שלו במושב בית חנן מעגל של תלמידים, אמנים ואוהדים.

“הפיסול של דיטרוי שבה את ליבי במפגש הראשון. הוא גרם לי לחזור למקורות של פיסול ישראלי, במחצית המאה ה־20. הוא מתכתב עם הפיסול של שושנה היימן, מרים חלפי, דמויות הנשים הכנעניות של אהרון כהנא ועבודות של משה שטרנשוס. פיסול בעץ של שנות ה־50 וה־60, בקווים נקיים, מאוד מודרני ולא מתיימר ולא כוחני. חבל שאמן כזה מוכשר לא זכה בחייו להכרה שהוא ראוי לה”, אומרת נוס.

דיטרוי נולד ברומניה ב־1950, בן יחיד לזוג הורים צעירים, שאיבדו את כל משפחתם בשואה. לארץ עלה אחרי לימודיו באקדמיה לאמנות. ״אפשר לומר שהאמנות הייתה השפה השנייה שלו״, מספרת אנקה דיטרוי. ״אמו הייתה ציירת ואביו ייסד וניהל את המוזיאון לאמנות עכשווית בקלוז׳. שם הוא פגש את האמנים הבולטים של התקופה, וזה היה מגרש המשחקים של ילדותו. היכרנו בגיל מאוד צעיר, כשאני הייתי בת 16 והוא בן 19, סטודנט במכון לאמנות פלסטית בקלוז׳, העיר השנייה בגודלה ברומניה.

״אמנם ציורי הענק מאוד דומיננטיים, אבל חשוב לדעת שלאורך כל השנים המיקוד של טומס כאמן היה בפיסול. החלק הפיזי של היצירה תאם את הפיזיות שלו – החיבור בין שליטה מאוד גדולה בידיים ובחומר. היה משהו בנוכחות הפיזית והתלת־מימדית של הפסלים, הוא אהב במיוחד להקים אותם ולהציב אותם בעולם, לטייל בין הפסלים״. פסליו של דיטרוי זכורים בין היתר מהתפאורה בהפקת ״אאידה״ של האופרה הישראלית בים המלח.

דיטרוי קיים בציוריו דיאלוג מתמשך עם תולדות האמנות. ״סדרת הקונכיות הייתה אלגוריה לתולדות האמנות – היא מתחילה בשחור לבן ואח״כ יותר ויותר צבע ולזה נוספו עלי זהב – כאזכור לרנסנס ולבארוק, ואחר כך עלי הזהב מתחילים להתפורר. הוא דיבר מצד אחד על החיפוש האמנותי ומצד שני העדיף להתבדל״, אומרת אנקה דיטרוי.

גם כלפי המעגלים האמנותיים של זמנו היה לדיטרוי יחס דואלי. ״אולי בגלל הרקע הקומוניסטי ברומניה, היה בו משהו אנטי ממסדי, אבל יחד עם זאת היה מאוד מודע לכוחו של ה׳יחד׳. בשנות ה־80 הוא היה יו״ר אגודת הציירים והפסלים ואוצר הגלריה של עמותת האמנים ברחובות. ויחד עם זה תמיד היה בו את הצד המרדני והמתבדל״.

בגישתו לאמנות היה פרפקציוניסט ולא ידע שובע. ״לפעמים הייתי שואלת אותו – באיזו שכבה אתה נמצא? והוא היה אומר לי – מאה ומשהו. כשהגעתי לסטודיו הייתי רואה את העבודה ואומרת ׳אה, סיימת׳ והוא כמעט תמיד היה אומר ׳לא. יש עוד הרבה עבודה׳״.

שיח גלריה בתערוכה יתקיים ביום שישי 13.4, בשעה 10:30