שבוע העיצוב ירושלים 2018 // ״קול חזק וברור לכוח של העיצוב בישראל‎״

הי רן, הי טל. רגע אחרי ששבוע העיצוב הסתיים, מה שלומכם? מצליחים לעכל שעוד שבוע עיצוב עבר?‎

מותשים אך מרוצים. כבר כמעט שכחנו שזה קרה, כטבען של הפקות אינטנסיביות כאלה‎

מותשים?‎ אף פעם לא‎. אנחנו תמיד חוזרים לשגרת התרבות של בית הנסן וזה מאד מרגש. יש כבר תערוכה חדשה שנפתחת, ארבעה אירועים בשבוע הבאף ותמיד חוזרים לפעילות השוטפת – אם אפשר לקרוא לה ככה – עם הרבה תובנות חשובות‎

אז בוא תנו כל אחד תובנה חשובה אחת שיצאתם איתה משבוע העיצוב האחרון

אני חושב שמה ששבוע העיצוב השנה הוכיח, זה שתוכן חזק ופרוייקטים אינטליגנטיים, שיש להם הקשרים חברתיים רחבים, יודעים להביא קהל רחב ולשמור אותו מרותק. במיוחד בתוך הקונטקסט של ירושלים בכלל ובית הנסן בפרט

אני חושב שגיליתי את החשיבות של המקום – בית הנסן – ושל האירוע לקהילת המעצבים: האנרגיות והתגובות תוך כדי התהליך היו מדהימות והבנתי את האחריות שנלווית לסיטואציה הזאת. זה לא עוד מרכז או אירוע. זה עמוד השדרה של פעילות העיצוב הציבורית בארץ

אני רוצה להתעכב רגע על המשפט הזה, עמוד השדרה של פעילות העיצוב הציבורית בארץ‎. במה זה מתבטא? מה האימפקט של אירוע כמו שבוע העיצוב על מה שקורה בארץ שבוע אחרי, חודש אחרי, שנה אחרי?

קורה המון: יש תמיד עלייה במודעות ובחיבור של הרבה מעצבים; חיזוק הקשר לאקדמיות; הצעות לפרויקטים למשך השנה; גישושים מה קורה בשנה הבאה. אני רוצה גם להבהיר שקורים הרבה דברים מעניינים וטובים בעיצוב בארץ, אבל אירוע שנבנה ועובדים עליו 150 מעצבים כחצי שנה, ללא מסחריות, נטו עיצוב, זה עוגן

רן וולף (מימין) וראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, בארוחת המלחים של מיכל אביתר וכרמל בר

אין אירועים בארץ שמצליחים להביא כמות כזאת של מעצבים עם פרויקטים חדשים (150 מעצבים השתתפו השנה). ויותר מזה, הבקשה שהמוטיבציה המרכזית של הפרויקטים האלה הייתה שהם יגידו משהו משמעותי וישפיעו באמצעות העיצוב על הסביבה שלהם.

זה מתחיל מרמת הפרט, ממעצב צעיר שמקבל אפשרות ומימון לעשות פרוייקט פורץ דרך שעשוי לנתב את הקריירה שלו‎; דרך פרויקטים שמתוכננים מראש להשפעה מתמשכת כמו פרויקט ״השדכן״ או התערוכה בנושא שימור בירושלים; וכלה בעוגן של אירוע בהיקף כזה, שנותן קול חזק וברור לכוח של עיצוב בישראל‎, גם אל מול העולם‎

שאלתי את זה בשנה שעברה ואשאל שוב – עד כמה אירוע עיצוב שמתקיים בירושלים יכול להשפיע על עולם העיצוב המקומי?

זו בהחלט אחת השאלות שקיבלתי עליה מענה מהרבה מעצבים ואנשי עשייה בתחום – שזה אירוע מוביל ואולי יחיד בקנה מידה שעוסק בעיצוב מקצועי איכותי בארץ. ירושלים היא המקום הטבעי לזה למרות החוזקות של תל אביב ואולי בגללן, חלק מהחוויה של העיר הזאת ובית הנסן. חשוב לזכור שזה אירוע שיא של מרכז שעובד לאורך כל השנה בקיום אירועים, תערוכות ופעילויות בתחום העיצוב ללא תשלום ובמימון ציבורי ועצמי, באווירה לא מוזיאלית אך מקצועית. דברים כאלה יכולים לקרות רק בירושלים

התחושה היא שגם המעצבים שאנחנו עומדים איתם בקשר כל השנה, וגם הקהל, מתחיל להפנים שיש סוג אחר של שאלות שעיצוב יכול לשאול ולספק עליהן תשובות של ממש. יש באירוע הזה, שמרכז יחד עבודות של כ־150 מעצבים מהארץ ומהעולם, ומבקש מהם ליצור עבודות חדשות – כ־80% מהעבודות השנה היו חדשות ונתפרו לתוך התמה השנתית – תחת נושא אחד, ברור ומהודק, שאני מרגיש שמייצר קול ברור לפוטנציאל של עיצוב ישראלי. קול שהוא לא מסחרי, אלא להפך – שתומך בעבודת המעצבים, ומשלם לכל אחד ואחד מהם בעבור היכולת שלהם לנסח ולאתגר את העתיד שלנו.

אנחנו מרגישים משנה לשנה את ההתמסרות של המעצבים והקהל, הצמא שלהם לתוכן שלא מתחנף אלא מאתגר אותם, ואת גבולות ההשפעה של העיצוב. דרך קול מהודק כזה, אנחנו מקווים למצוא זהות מהודקת לעיצוב הישראלי בכללותו. יש לזה משמעות לא רק פנימה, אלא גם כלפי העולם. ישראל היא מקום שמכיל הרבה ידע, חברתי הרבה יותר ממסחרי

במה זה שונה משבוע העיצוב של השנה שעברה?

אני חושב שהדבר המרכזי הוא שלמדנו הרבה – למדנו איך לייצר אירוע מהודק יותר, למדנו איך לנצל את החללים בצורה טובה יותר, למדנו להגדיל לאו דווקא בכמות, אלא באיכות, בתנועה ובחוויה. בכלל, החוק המרכזי שלמדנו כאן – שנכון לשבוע העיצוב אבל אני חושב שנוגע לתערוכות בכלל בתקופה הנוכחית – הוא שהחוכמה היא למצוא את האיזון הנכון בין תוכן, חוויה וצורה. כך כל התכנים נגישים לכל הקהלים בצורה מרובדת, ולא מתפרקים לקהלי יעד שונים. זה מצד אחד יצר אירוע הרבה יותר שלם, ומצד שני רק נתן טעם לכיוון שאליו עוד אפשר להתפתח

כמה הבדלים חשובים: גדלנו בשנה ובאנו מנוסים אחרי הסקת מסקנות על הניהול וחשיבות מעורבות המעצבים בתהליך מנקודת זמן מוקדמת. התעמקנו בחשיבה על שילוב מעצבים ובעלי עסקים בעיר, השקענו בפנייה לקהלים חדשים וייזום שיתופי פעולה נוספים. ופתחנו את אזור ההוספיס והמכבסה ההיסטורית של בית הנסן. אחת הפינות היפות בבית

כמה אנשים ביקרו השנה בשבוע העיצוב ומה התגובות שקיבלתם?

השנה שברנו שיא ועברנו את ה־22 אלף איש: זו כמות קהל שנתית של מוזיאונים קטנים ושל אירועי אמנות מובילים ומבוססים. נושא העסקים הירושלמים שפותח לכיוון בעלי מלאכה, החשיבות של תיווך התצוגות והעבודה המצוינת שעשתה בעניין גלית גאון, ובכלל צוות ההדרכה וכמובן התשתית באירוע של בית הקפה החדש – משק עפאיים, אזור הפיצריה והאלכוהול שעבד מעולה כל ערב, היו חשובים מאד בחווית האירוח

התגובות היו מצוינות והדגישו את ההידוק, גם בתוכן וגם בחוויה הכללית. פרוייקטים כמו ״השדכן״ בהובלת דניאל נחמיאס, שיצרו חיבור משמעותי של מעצבים מקומיים מירושלים לבעלי מלאכה מהעיר, או תערוכת ״פרו ג׳רוזלם״, שהסתכלה על שאלת השימור בירושלים, הראו את הפוטנציאל של האירוע להתחיל תהליכים שללא ספק ימשיכו מעבר לאירוע; שיתופי פעולה עם גופים מחו״ל ומהארץ הרחיבו דרמטית את הקהלים שלנו במזרח התיכון, באירופה, ומצד שני בקהילה החרדית; והתערוכה המרכזית שלנו – ״פרויקט השימור האנושי״ – שהצליחה השנה לגעת ישירות בבטן הרכה של אנשים ובשאלות שעומדות מול היום־יום שלהם, ולראות איך עיצוב נוגע, מגיב ומשפיע עליהן ברמה עמוקה. כולם ביחד תוצר של ניסיון והבנה של הכוח של עיצוב בכלל ושל אירוע כזה בפרט לחולל שינוי משמעותי על אנשים, על עיר ועל עולם העיצוב

אז מי שביקר בשבוע העיצוב, מה הוא יכול ללמוד על העיצוב בישראל, או על העיצוב הישראלי?‎

שנה שעברה כתבנו -ענת, המנהלת האמנותית של שבוע העיצוב ושותפתי לצוות התוכן, ואני – שבעוד שישראל נתפסת עשר שנים אחורה באופנה ובתרבות, היא תמיד עשר שנים קדימה כשזה מגיע לקונפליקט. אני חושב ששבוע העיצוב מראה כמה הידע הנצבר הזה, המשאב המרכזי בישראל, זה שמציב במרכזו שאלות חברתיות, קהילתיות, אנושיות – ולאו דווקא תעשייתיות או חומריות – הוא משאב ייחודי ורב משמעות‎

טל ארז וענת ספרן

העיצוב הישראלי לא מקבל את המקום הראוי לו בשיח התרבותי ובכלל. בשבוע העיצוב יש חלון לעשייה איכותית של הרבה מעצבים עם אמירה ויכולת פיתוח וחשיבה ייחודיים לישראל

אני לא בטוח שהבנתי את התשובות שלכם. מבקר מהקהל הרחב שלא ממש בקיא בשיח העיצובי, הגיע לשבוע העיצוב ויצא משם אחרי שעה, אחרי שעתיים, או יותר: מה הוא יכול להבין מזה על המעצבים בישראל ועל העיצוב הישראלי שבחרתם להציג

עיצוב הוא תקשורת. ובמובן של שבוע העיצוב, שפועל תחת תמה, עיצוב משמש כבמה לדבר על תוכן. המתח הזה בין השניים – בין התוכן שנתון לפרשנות של המעצבים שמתווך לקהל שיוצא עם שאלות ותובנות על הנושא, לבין היכולות הייחודיות של עיצוב לתקשר, בחוויה שהוא מייצר ובאסתטיקה דרכה הוא מפתה – מביא לשיא את היכולת של עיצוב. אני רוצה לקוות שמי שמגיע לשבוע העיצוב יוצא חכם יותר הן לגבי הנושא, והן לגבי ההשפעה של עיצוב על חייו.

בבחירת הנושאים ובדרכי התיווך, אנחנו נחשפים לסוגי השאלות שמציף עיצוב ישראלי. שאלות שהולכות הרבה מעבר להקשרים המסחריים שלו, בין אם הכלליים ובין אם הגלריסטיים. עיצוב שבמובן אחד הוא הרבה יותר down to earth ומצד שני הרבה יותר שאפתני לגבי היכולת שלו להשפיע‎

אני חושב שהמבקר זוכה למפגש מעניין ולא מוזיאלי עם מגוון גדול של עבודות, הוא מבין תהליכים, הקשרים ואת תפקיד העיצוב בנושאים מסוימים. גם הבנה של החשיבות של הדיסציפלינה בפרספקטיבה היסטורית כמו בתערוכה ההיסטורית של פרו ג׳רוזלם וכלה בפוטנציאל ובחדשנות הטמונים בעיצוב בתערוכת השדכן או בתערוכה המרכזית‎

אז רגע לפני שמתחילים לעבוד על שבוע העיצוב 2019: מה הייתם שמחים שיקרה בשנה הבאה? שאיפות? חלומות?‎

השבוע כבר התחלנו לעבוד בבית הנסן על הפעילות השוטפת שכל שנה מתחברת יותר ויותר לשבוע העיצוב כאירוע שיא של שנת פעילות. אני חושב שיש לנו שאיפה כפולה ומאתגרת – גם לפתוח עצמנו לעוד קהלים חדשים בדגש על צעירים ונוער וגם מול קהל מקצועי יותר לעלות מדרגה בעומק ובהידוק של התוכן והתמה. מישור נוסף הוא הבין־לאומי: המשכנו השנה את הרחבת שיתופי הפעולה והחשיפה לחו״ל ואני בטוח שנמשיך ונשפר בשנה הבאה

אני חושב שאנחנו לומדים המון משנה לשנה, לא רק בתוכן, אלא גם באיכויות של אירוע כזה בכללותו – דרך פרוגרמת האירועים שלו, השירותים שמוצעים בו, וההפקה שלו שהיא חצי מההצלחה שלו. אני חושב שצריך להמשיך להדק ולחדד את המבנה שלו – לאו דווקא לגדול בחלקו האצור, אלא להשתכלל וכל הזמן להרים איכות ולייצר כמה שיותר שיתופי פעולה חדשים ומעניינים – עם מוסדות בחו״ל, בארץ ועם קהילות חדשות.

‎ מצד שני אנחנו מרגישים כבר השנה איך האירוע גדל גם כפלטפורמה שיווקית, ואני חושב שנתחיל לראות צמיחה של תערוכות לוויין שיתפרסו על העיר ויגרמו לאנשים לבוא ללילה או שניים לירושלים להספיק הכל. כבר השנה ייצרנו כמה אירועים ייחודיים עם עונת התרבות צרפת־ישראל ועם פורום העיצוב של הפריז. אני חושב שלהעשיר את פרוגרמת האירועים ולפתח פורמטים חדשים שמותאמים לשבוע של עיצוב זה לחלוטין משימה מקצועית שלנו‎

יפה! מה עוד חשוב להגיד לפני שמסיימים?‎

תמיד תודה. קודם כל לשותפתי האמנותית ענת ספרן, לרן, חן, שירה, יעל, יונתן, קובי, דור, עידית, רוס, פאזה וכל מי ששכחתי, וכמובן לכל המעצבים שהם הם האירוע. ודבר שני, לכל המנצנצים: ירושלים זה לא בחלל – צריך לבוא, גם אם כדי לשנוא. צריך לבוא כדי לייצר פה שיח משמעותי על עיצוב בישראל‎.

ואל תעבירו לי שיחות לשבועיים 🙂‎

חשוב לומר תודה להמון אנשים וגופים שגרמו לפרויקט הזה להיות מה שהוא: חן ושירה וכל אנשי הרשות לפיתוח ירושלים והמשרד לירושלים שמאמינים במקום ובאירוע הזה. לענת וטל הכשרוניים, ששוב הצליחו לחדש ולבנות תכנית תוכן מרתקת. ולעיר הכי מיוחדת בעולם שאני מאד אוהב, ומי שלא שלא יבוא 🙂‎

אני זמין לשיחות אגב‎

ועוד הערונת: אנחנו כאן, כל השנה ותמיד מחפשים. אין כוח גדול יותר מהרעל שאוחז במעצבים כשהם רואים פוטנציאל בפרויקט. כיתבו לנו, תפנו אלינו. יש פה הזדמנות נדירה שבית הנסן ורן מצליחים לייצר בצורה מדהימה עם הרל״י ומשרד ירושלים ומורשת. אז בואו ותצטרפו אלינו‎