חמסה, חמסה חמסה: לוקה אור בבית בנימיני

״בלי החלטה מוקדמת, בין ירידות למקלט, מצאתי את עצמי משרבט במחברת סקיצות, עובר למכונת התפירה לעשות מוקאפ, וממשיך לפתח ולעצב״, מספר לוקה אור, על החמסה שעיצב בימים הראשונים שאחרי 7 באוקטובר. ״זו הייתה הדרך שלי למצוא אור כלשהו בכאוס. לא ליפול. תוך שבוע, יחד עם ההבנה של גודל האסון, הייתה לי גם חמסה ראשונה. פיסה קטנה של תקווה, שלי״.

החמסה הזו, פיסול רך מטקסטיל שנראה לדבריו כמו יד של מיקי מאוס, הייתה תחילתו של גוף עבודות מגוון, שיציג החל ממחר (8.10) בתערוכה ״איזה מזל״ בבית בנימיני (אוצרת: גלינה ארבלי; אירוע פתיחה: 16.10). ״בשבוע הראשון אחרי פרוץ המלחמה הייתי כמו כולם בטירוף. היה בלאגן בבית ואירחנו חברים שאין להם מקלט. בין לבין הייתי עולה למעלה לסטודיו ויושב על מכונת התפירה״.

אור הוא מעצב בעל הסטודיו העצמאי State of Play, שעוסק למעלה משני עשורים בעיצוב ופיתוח מוצרים עבור חברות מובילות, לצד עבודה מחקרית־קונספטואלית. עבודתו נעה על הטווח שבין מוצרים עתירי טכנולוגיה לצעצועים ופריטים לבית – כולם נבחנים דרך פריזמה של משחקיות, סקרנות והומור. במקביל, הוא עוסק כבר שנים רבות בהוראה, כמרצה בכיר וראש המחלקה לשעבר לעיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון. בשנים האחרונות הוא עוסק גם במחקר ובעשייה בשדה המפגש שבין עיצוב לבינה מלאכותית.

הוא השתתף בעבר בתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו״ל, וזו תהיה תערוכת היחיד הראשונה שלו – אבל הרעיון לתערוכה עלה רק אחרי הצטברות משמעותית של אובייקטים ורעיונות. ״עסקתי בדימוי של החמסה פעם או פעמיים לפני 7 באוקטובר, ממש בקטנה״.

העשייה הזאת והראייה הזאת את מה שכולנו עברנו, היא הדרך שלי להישאר מי שאני ולחזק את הצד האופטימי אצל כולנו. קטונתי, אבל אם אני, בתור מי ומה שאני, יכול להגיד משהו ולתרום משהו לשיח הזה – אני שמח שזה יהיה משהו אופטימי

״האובייקט הספציפי הזה וקמעות בכלל תמיד קסמו לי, אבל לא תכננתי לעשות מזה פרויקט. אחרי 7 באוקטובר זה פשוט קרה – מצאתי את עצמי עושה אחת ועוד אחת. הייתה מחברת והתחילו רעיונות, גם כאיזושהי דרך להעסיק את עצמי. בכל פעם שהייתה לי חצי שעה פנויה הקדשתי אותה לקדם ולפתח עוד חמסה, עד שנהיו מספיק בשביל להציג אותן יחד״.

אותו הדימוי של קמע שמטרתו להגן מפני עין הרע, הוא גם כזה שלדבריו של אור קל לזהות בהרבה מקומות. ״אני לא בנאדם דתי, אבל יש משהו בסימבול הזה שהוא כמעט חילוני. כמו מזוזה בלי מזוזה. הוא מתאים לכולם ואפשר להגיד ׳חמסה חמסה׳ על כל דבר, לא משנה מאיפה אתה מגיע. המספר חמש הוא גם כזה שיש לו קונוטציות שונות שטבועות בנו, וגם הדימוי של כף היד והחיבור ליד האנושית ולכל פעולה שאנחנו עושים איתו. הבנתי שזה כר פורה לרעיונות״.

הכר הפורה הזה הוביל אותו להחלטה שברגע שיש לו 50 רעיונות – הוא מתחיל לעבוד על תערוכה. כשחלק מהחמסות כבר קיימות ומוכנות וחלק (למעלה ממאה!) קיימות עוד רק בפורמט של סקיצה במחברת, הוא החל תהליך משותף עם אוצרת התערוכה, גלינה ארבלי – חברה וגם מעצבת בעצמה. בית בנימיני היה אחד המקומות הראשונים שעליהם חשבו כחלל מתאים, ולשמחתם הם נענו להצעה.

התנסויות ראשונות

התערוכה תכלול כמה עשרות חמסות, עשויות מחומרים שונים, בטכניקות שונות ובגדלים שונים – חלקן מבוססות על הדימוי הישיר, וחלקן פרשנות קונספטואלית יותר לאותה כף יד. ביניהם יש חמסות מעץ, טקסטיל, קרמיקה, מתכת, פלסטיק, הדפסי משי, רדי מייד; יש כאלה שכוללות צילומים וכאלה שהודפסו במדפסת תלת ממד ובהדפסה דיגיטלית, כאלה שמאפשרות משחק ואינטראקציה, וגם כאלה שהוא מתייחס אליהן כהצעה. ״חלק מהאובייקטים הם מוצר סופי, גמור, חלקם הם וואן־אוף וחלקם הם מבחינתי עוד בגדר סקיצה״.

העיסוק הרב בחומרים הוא אחד הדברים שמאפיינים את העבודה שלו לאורך השנים. ״אני מעצב תעשייתי, וגם בורכתי בזה שאני גם מלמד עיצוב ונמצא בצמתים כאלה ואחרים – מה שגורם לי להתעסק המון בחומרים, כולל גם חומרים גרפיים. יחד עם זה תמיד יש דברים חדשים והעבודה על התערוכה כללה גם הרבה התנסויות ראשונות״.

אחת מאותן התנסויות ראשונות היתה בקרמיקה – בעבודה בתבניות יצק אור חמסות שמתכתבות עם הדימוי של ספירת ימים – ארבעה קווים אנכיים ואחד שחוצה אותם באלכסון – חמסה אחת שתוצג בהכפלה על אחד מקירות הגלריה. בעבודה אחרת הוא יצר צורב ממתכת – מוט ארוך שבסופו דימוי של חמסה, שאותו חימם במדורה עד שנהיה אדום ואז הניח אותו על בול עץ, מה שצרב עליו את הדימוי.

אחת החמסות היא בעצם מסך – מסגרת דיגיטלית שמציגה צילומים של תנועות ידיים, שעל חלקן גם קעקוע של עין – קמע נוסף נגד עין הרע שמשולב גם בעבודות נוספות. אובייקט אחר הוא קוביות מזל, שלא מכילות את הדימוי של כף היד עצמה אבל כן מתחברות לקונספט של הגנה ושל מזל. ״לקחתי קוביה ועם מקדחה דקה ניקיתי חורים מסוימים והוספתי חורים אחרים.

״בעבודה אחרת, שמבוססת על משחק קפיץ של ילדים, עבדתי בהדפסת תלת ממד ולקח לי זמן עד שהבנתי את הטכנולוגיה הנכונה כדי לייצר את הדבר. זו עבודה שיש לה ממד נוסף – כי המשחק הוא בעצם כזה שמשחקים בו בין שתי כפות ידיים של שני אנשים – הוא גם כף יד בעצמו וגם מחבר בין כפות ידיים – אז אפשר גם לראות אותו ככזה שיש בו שלוש חמסות״.

בתערוכה תוצג גם עבודת וידיאו שבה חמסה שבתוכה אלמנטים שונים שזזים – וגם במקרה הזה מתחברת לעולמות משחקי הילדים. ״זו עבודה שהפעלתי וצילמתי בעצמי. יצרתי את מסגרת החמסה והנחתי אותה על נייר. מעל הנייר הנחתי אובייקטים ומתחתיו הדבקתי מנועי רטט קטנים, שברגע שהם פועלים, כל האובייקטים מתחילים לרקוד בתוכה״.

חלק מהעבודות יאפשרו אינטראקציה משחקית של ממש, ובחלקן (אבל לא בכולן) הוא גם יאפשר לגעת. כולן יעמדו למכירה וכולן כאלה שיאפשרו רגע של חיוך, אופטימיות ודיאלוג. התזמון של התערוכה, בשבוע שבו מציינים שלוש שנים ל־7 באוקטובר, לא היה התזמון המקורי וברגע הראשון גם העלה חשש, אבל כן מעניק משמעות נוספת לתהליך.

״לקח לי הרבה זמן והמון חמסות כדי להבין שהפעולה הזו התחילה אצלי כפעולה אקטיבית של ניסיון לייצר אופטימיות. רק בדיעבד הבנתי את הקשר. בהתחלה התאריך הרגיש לי כמו משקולת, כי מצד אחד זה לא קשור, אבל מצד שני זה מאוד קשור. העשייה הזאת והראייה הזאת את מה שכולנו עברנו, היא הדרך שלי להישאר מי שאני ולחזק את הצד האופטימי אצל כולנו. קטונתי, אבל אם אני, בתור מי ומה שאני, יכול להגיד משהו ולתרום משהו לשיח הזה – אני שמח שזה יהיה משהו אופטימי״.

לקראת הקמת התערוכה עצר אור מהיצירה האינטנסיבית של חמסות, אבל מבחינתו זו לא תערוכה מסכמת. ״זה פרויקט שהוא כיף חיים ואני בטוח שהעיסוק בחמסות ימשיך. זה כבר נהיה פרויקט משפחתי, הילדות שלי מזהות חמסות במקומות שונים ומציעות רעיונות. אני מרוצה מהתמהיל של העבודות בתערוכה – אבל אני ממשיך״.

---

לוקה אור | איזה מזל – מבט עכשווי על חמסה
אוצרת: גלינה ארבלי
בית בנימיני, העמל 17, תל אביב
פתיחה: 8.10; אירוע פתיחה: 16.10; נעילה: 21.11