כל מה שחשוב ויפה
תמיר להב־רדלמסר, מתוך עטיפת הספר ״ויהיו הימים טרף״. צילומים: מ״ל

רגע בזמן: העטיפות שעיצב תמיר להב־רדלמסר 

תערוכה שתיפתח ביום רביעי בבית עיריית תל־אביב-יפו במסגרת האירוע רגע אחד – המילה הכתובה, תציג כריכות ספרים שעיצב המעצב הגרפי, הצלם והמשורר תמיר להב־רדלמסר, שהלך לעולמו בחודש אוקטובר

״תמיר היה כל כך מוכשר ושופע. במבט ראשון אפשר לדמיין שאנשים שונים עיצבו את אוסף הכריכות המוצג בתערוכה, אבל מבט שני מגלה יכולת אנושית מרגשת לזקק איזו מהות שקשורה לספר או לז׳אנר, מבלי להיבלע בפורמט הנתון של סדרת הספרים או ההוצאה שבה יצא. יש כאן מצד אחד עבודה פרטנית – עיצוב שמתאים באופן מוחלט למקרה הספציפי, ומעשיר אותו – ומצד שני כישרון גדול שרואים את טביעת ידו הייחודית בכל אחת מהעבודות״.

יובל אביבי, המנהל האמנותי של ״רגע אחד – המילה הכתובה״

בחודש אוקטובר האחרון הלך לעולמו המעצב הגרפי, הצלם והמשורר תמיר להב־רדלמסר, והותיר אחריו אוסף מרתק של כריכות ספרים. ביום רביעי (2.1) תיפתח בבית עיריית תל־אביב-יפו התערוכה ״כרוך״ שתציג כריכות ספרים שעיצב, במסגרת האירוע רגע אחד – המילה הכתובה לזכר איריס מור, שהלכה לעולמה בשנה שעברה בעודה מכהנת כמנהלת אגף התרבות של עיריית תל־אביב-יפו. התערוכה היא יוזמה משותפת של גיורא יהלום, שהחליף את מור בראשות האגף, ושל יובל אביבי, המנהל האמנותי של האירוע.

 ״לצערי, לא הכרתי את תמיר באופן אישי, אבל עבודתו הייחודית ליוותה אותי שנים בספרים שעל שידת הלילה״, מספר אביבי. ״גם בספרי השירה שלו, שהיו ההיכרות הראשונה שלי איתו, וגם באמצעות הכריכות שעיצב, שגיליתי רק בשלב מאוחר יותר. אנחנו שמחים להראות את כריכות הספרים שעיצב מחוץ למדפי חנויות הספרים״.

איזה עיקרון הנחה אתכם בבחירת הכריכות שיוצגו בתערוכה? 

״הכריכות שבחרנו חוצות תקופות, הוצאות, וז׳אנרים ספרותיים, והמשותף לכולן הוא שהן ביטוי חזותי של רגע בזמן. חלק מהכריכות כה איקוניות עד שהוטבעו בתת־מודע הקולקטיבי של קוראי הספרות בישראל. לדוגמה, הכריכה של ׳דור X׳, של דאגלס קופלנד, הספר הראשון של הוצאת בבל, הוצאה שהקמתה, בעיניי, מסמלת רגע מכונן בעולם הספרות הישראלי, והיוותה אז אופוזיציה מרעננת וחדשנית להוצאות הספרים הגדולות.

דור X, דאגלס קופלנד, הוצאת בבל

שמש שמש, אהרן שבתאי, הוצאת חרגול

״לא במקרה הטקסט המכונן הזה – שהגדיר דור באמריקה, היה הראשון לצאת בהוצאה זו, והכריכה עצמה, בדומה לטקסט שהיא אורזת, הפכה לדימוי כה מוכר עד שהיא חלק בלתי נפרד מהחוויה של קריאה בו. עוגן דומה אני מוצא בכריכה היפה של ׳שמש שמש׳, של אהרן שבתאי, שהופכת במעשה קסמים את הפלינדרום הכפול ללוגו, ומתעכבת על הדרך שבה הטקסט והפונט הם כלים אמנותיים חזותיים.

״אחת הכריכות המקסימות היא זו של הספר ׳זה זה׳: על הכריכה מופיעה כוס קפה, קפה שחור בכוס זכוכית, דימוי כל כך מוכר ומקומי שנתון במסגרת לבנה שחוצה את גבולות הפורמט, ומי שהכיר את תמיר ברשתות החברתיות זוכר שהיה מעלה לעמוד הפייסבוק שלו בכל יום צילום של כוס הקפה שלו על שולחן העבודה, וכותב ׳בוקר טוב׳. זה לכאורה רגע טריוויאלי ויום־יומי – שתמיר הצליח גם אותו להפוך לאיקוני״.

ססמוגרף מרתק לתקופה

הכריכות שמוצגות בתערוכה כוללות מגוון יחסית רחב של תקופות וסגנונות: עבודות ידניות לחלוטין, שנעשו ללא מחשב, לצד עבודות שנוצרו בשנים האחרונות בטכנולוגיה דיגיטלית. מעבר להבט הטכנולוגי והמעשי, ״עיצוב טוב הוא אומנם על־זמני אבל הוא ססמוגרף מרתק לתקופה שבה נוצר״, אומר אביבי. ״יש פה דברים שהם מראה לרגע שבו נוצרו, לדוגמה הכריכה של ׳ראיונות קצרים עם גברים נתעבים׳ של דיוויד פוסטר וואלאס, ספר שעוסק בחדות ובאכזריות כמעט בגבריות ובמיקומה הסוציולוגי – רגע לפני שהשיח הזה נעשה כל כך מרכזי ומדוברר.

תמיר להב־רדלמסר

גברים נתעבים, דיוויד פוסטר וואלאס, ספרית פועלים

״הבחירה בדימוי גברי ואלים, אבל כזה שמופנה כלפי הגבר, היא כל כך חריפה, והכריכה לתפיסתי נהייתה איקונית ברגע ההדפסה. נדמה לי שהדפסת כריכה כזו משקפת בהחלט את העידן שהעולם נכנס אליו ב־2013, עידן שבו יחסי הכוחות שמניעים את העולם נחשפים באופן מערער. מהצד השני של הקריירה אני חוזר לכריכה של ׳דור X׳, וחושב עד כמה הוא הצליח בדימוי אחד לחשוף את כל האשליה או התרמית שהדור הזה נקלע אליה. גם כאן יש בחירה מיוחדת, כמעט סרקסטית, בדימוי, אבל השילוב בין הספר לכריכה הופך את הספר עצמו לאיקוני״.

כיצד התערוכה מבטאת את השינוי בכריכות לאורך הזמן ואת השתקפותם של שינוייים ותהליכים בחברה הישראלית?

״תמיר היה כל כך ורסטילי ומוכשר שהרגשנו שאפשר לתת ביטוי לכישרון שלו וגם לשינויים בתקופה דרך מקבץ לא כרונולוגי בהכרח, אולי אפילו אקלקטי של עבודתו. יש כאן אוסף של פונטים, או בחירות סגנוניות שמבט מהיר בשנת ההוצאה של הספר יכול לשפוך אור על סיבת הבחירה בהם. אבל ברובד עמוק יותר יש כאן החלטות נוספות.

״לדוגמה, כריכת הספר ׳רצח בדרך בית לחם׳ של בתיה גור מ־2001 יוצרת ויז׳ואל חד משמעי של העמוד הראשי בעיתון יומי. זה יצא ברגעים האחרונים של עידן השגשוג של הפרינט וזורק אותנו ישר לעלילת המתח של סיפור הבלש. דוגמה נוספת, מצמררת, היא ספרו של תמיר ׳ויהיו הימים טרף׳, ספר שמאגד קריאה מוערת בכתביה של סוזן סונטאג ב׳המחלה כמטאפורה׳ ומלווה בצילומים שלו.

״על הכריכה דיוקנו של תמיר, מישיר מבט למצלמה. יש פה איזה רפרנס לפילוסופים הגדולים, אבל גם לקאראווג׳יו ודיוקנאות הנערים שלו, והחיבור הזה כל כך נוגע ללב ועצוב. זה ביטוי מעודן של רגע קשה מאוד. אז לא הייתי אומר שיש פה רגע לאומי בהכרח, אבל כן נדמה לי שכריכת ׳ויהיו הימים לטרף׳ היא מעין בבואה של דור״.

ויהיו הימים טרף

רצב בדרך בית לחם, בתיה ור, הוצאת כתר

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden