כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

אדוה דרורי, מתוך ״דמעות אדומות ופצעים לבנים״. צילומים: אליסף קובנר

עבודה בעיניים // אדוה דרורי

ב״דמעות אדומות ופצעים לבנים״, אדוה דרורי רוקמת, תופרת, מלבדת וסורגת פצעים לבנים ושקטים. דרך דמעות אדומות סרוגות בחוטים דקים היא מטיילת במחוזות נפשה, שם מתגלות מולה דמויות מצחיקות וטרגיות, שולטות ונשלטות

הפרטים הטכניים

״דמעות אדומות ופצעים לבנים״, אדוה דרורי, גלריה ״נולובז״, רח זבולון 19, תל אביב, עד 30.3.19.

מי אני

אמנית רב־תחומית, שמתעסקת בעיקר בתחום המיצב והמיצג. הצגתי בתערוכות רבות ובפסטיבלים בארץ ובחו״ל. כלי הביטוי האמנותיים שלי שייכים לתחומי ״העמלנות הנשית״ כמו תפירה, ליבוד, רקמה, סריגה, יצירת בגדים ובובות, כמו גם אפיה ובישול, שדרכם אני עוסקת בסוגיות פסיכולוגיות וחברתיות של מגדר, ישראליות, זהות וזיכרון. אני מעצבת סביבות התרחשות גדושות פרטים, משתלבת בהן כפרפורמרית, וחולקת עם הצופים חוויה אינטנסיבית שהיא בו בזמן אישית, חברתית ולאומית.

העבודה

העבודה עוסקת בהדהוד של מרחב נפשי הומה אל מרחב הגלריה. ההדהוד מתממש דרך חומרים רכים, קלים ונעימים למגע. הפנים הוא חוץ, והחוץ הוא פנים – החומרים הנפשיים האישיים הופכים להיות נחלת הכלל וזאת ״פולשת פנימה״ אל תאי עצב חשופים ורגישים. השלם נפצע והפצע הופך לשלם כשהוא חי את עצמו נושם ובועט בחלל. העיסוק בכאב הוא אין־סופי והאין־סופיות מתחילה ומסתיימת בכאב. השבת הנשימה לרגע הזה, לכאן, לעכשיו, לעצמי המשתנה…

דרך דמעות אדומות סרוגות בחוטים דקים אני מטיילת במחוזות נפשי, שם מתגלות מולי דמויות מצחיקות וטרגיות, שולטות ונשלטות. הן אוחזות את הפחד, הצער, הצחוק, היופי, השמחה, העצב, הכאב והכעס בתוכי, ופותחות צוהר אל עולם רוחש והומה. דרך מקום זה מתגלות גם מחילות קטנות של סדר ותקווה שנובעים מתוך מעין יצירה מבעבע. אני רוקמת, תופרת, מלבדת וסורגת פצעים לבנים ושקטים, ומציעה התבוננות חרישית וממושכת.

יצירה זו היא תחנה בזמן, המאגדת בתוכה בין היתר מספר שמלות מיצג משומשות ש״הוקפאו״ כיצירות בפני עצמן ואוביקטים שונים היוצרים מיצב בעל אופי נשי, פמיניסטי, היוצר חוויה חושית, אינטנסיבית שמתפתחת ומתהווה לאורך שנים.

תעבירו את זה הלאה

הייתי רוצה שהעבודה תהיה מוצגת במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA). הייתי מעוניינת שהשפה הייחודית שפיתחתי במהלך השנים תקבל גושפנקה. שהפלטפורמה של יצירה כמיצב־מיצגי חווייתי, חושי ועמלני יקבל תוקף רשמי, ושהחזון של יצירתי יתיישב בתוך ״בית״ וירשם בהיסטוריה על מנת שיוכל להמשיך ולסלול את דרכו הלאה ולהשפיע על אמנות צומחת ומתהווה.

חשוב לי לבסס את העוצמה והשפה הנשית ככוח מניע ומצעיד קדימה וככזה הסולל ופורץ דרך. וכמובן, הייתי מעוניינת שאנשים מתרבויות שונות יזכו לחוות את יצירותיי ושהן יהדהדו בתוך מבקרים וצופים שונים. ה־MoMA הוא אחד המוזיאונים הטובים ביותר בעולם, והייתי מאחלת לעצמי להציג במקום עם השפעה כה רבה ולקחת חלק ולתרום את חלקי בהשפעה רבה על האנושות דרך שפת האמנות.

מפחיד מה שקורה פה

פלוס אחד

״מפחיד מה שקורה פה…״: האובייקט המרכזי בעבודה הוא שמלת ילדה קטנה בגוונים כחולים, שתפורה על גבי כרית מוזהבת. במקום ראש, מבצבץ כתם אדום מתוך צוואר השמלה, ומבטנה מתפרץ כתם אדום נוסף. בתוך כתמים אלו נעוצות חרבות זהב קטנות. בחלקה התחתון של השמלה, רקומות המילים  ״מפחיד מה שקורה פה…״ בחוט רקמה אדום.

במקום שתי כפות ידיים, מבצבצים שני כתמים שחורים, המגיחים משרוולי השמלה וכמדומים גם לכפפות אגרוף קטנות. נעל כחולה קטנה, מרוקנת רגל, תלויה באוויר מתחת לשמלה, ושני קולבים ורודים מבריקים אוחזים את היצירה. העבודה מתייחסת לצער שנמצא בתוך המציאות הקשה מנשוא, העוסקת ברצח יום־יומי, המתרחש לעיניי כול של תינוקות, של ילדות, של נשים, של אנשים, של ערכים, של זהויות, של חזונות. עם כל ההשתקות, ועם כל מה שנובל וקמל מתוך בורות ופחד.


רוצות להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת hi@prtfl.co.il
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

 

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden